דוחות מעוז ישראל יולי, 2020

הברית החדשה – מחטף

כאשר נולדה בתה, היא חלמה חלומות שחולמת כל אימא. היא דמיינה את הכול, מקוקיות בשיעור ועד שמלת כלולות. היא רצתה לגדל את בתה להיות כלה יפה ורעיה טובה וקיוותה שבבוא היום היא תזכה לנכדים.


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

כאשר נולדה בתה, היא חלמה חלומות שחולמת כל אימא. היא דמיינה את הכול, מקוקיות בשיעור ועד שמלת כלולות. היא רצתה לגדל את בתה להיות כלה יפה ורעיה טובה וקיוותה שבבוא היום היא תזכה לנכדים.

כל החלומות שלה התרסקו כשהתחילו התפרצויות הזעם של בתה. לא היו אלה ההתפרצויות המוכרות של ילד בן שנתיים, אלא התפרצויות פראיות, אלימות שחורגת מהנורמה. איש לא ירצה בבתה עכשיו. ואם יהיו לה ילדים אחרים, איש לא ירצה קשר איתם. בעיני הסביבה, האלים קיללו אותם.

יום אחד היא שמעה שמועה שאיש עם כוח של אל בלתי ידוע מגיע לסביבה ומחולל ניסים. זה לא היה אל שהעם שלה הכיר, אבל לא היה לה אכפת. ברור היה לה שהאלים שלה אינם מסוגלים להבין את המצוקה שלה.

"אדוני, בתי זקוקה לעזרתך", אמרה לו בתחינה ובהתרגשות כאשר סוף סוף מצאה אותו.

האיש התעלם ממנה והמשיך ללכת.

היא חזרה על דבריה, בכל פעם בקול רם יותר, אולי הוא לא שמע אותה.

ובכל זאת, הוא המשיך להתעלם ממנה. התגובה היחידה שהיא קיבלה הייתה מבטים נרגזים מהאנשים שהלכו איתו.

"אני צריכה להיות ברורה, אולי הוא חושב שאני סתם מבקשת כסף", חשבה.
"הבת שלי סובלת מאוד מרוח רעה", אמרה.

אחד המלווים שלו דיבר פתאום. לא אליה, אלא אליו. "סלק אותה מפה, היא מפריעה לכולם".

היא התעקשה, והאיש סוף סוף פנה אליה: "לא באתי כדי לעזור לעם שלך. באתי רק בשביל העם שלי. לא ראוי לקחת את המתנה היקרה שנועדה לילדי ישראל ולהשליך אותה לאנשים שאינם שווים יותר מכלבים".  

אנחנו יודעים איך היא הגיבה. "אפילו הכלבים זוכים לאכול את הפירורים". תשובתה הרשימה את ישוע והאישה קיבלה את הפירור שרצתה. בתה שוחררה והסיפור שלה הונצח בכתבי הקודש.

אבל רוב האנשים מתעלמים מהעובדה שזאת הייתה הגישה של ישוע כלפי הגויים שניגשו אליו במהלך חייו עלי אדמות. הוא לא בא כדי לשרת את עמי העולם. הוא בא רק למען עם ישראל (מתי טו 24).

הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם (לוקס כב 20). הברית החדשה נקראה "חדשה" כי כבר היו בריתות אחרות.

כיצד הכול התחיל

כדאי לנוצרים להקדיש רגע ולהבין שמי שלא היה יהודי בזמן שישוע מת, או כאשר רוח הקודש צלחה על המאמינים בחג השבועות, לא הוזמן לחגיגה. כל התלמידים שישוע קרא להם ללכת אחריו, היו צאצאים ישירים של אברהם, יצחק ויעקב. אלפי המאמינים החדשים שנוספו למלכות ביום שאלוהים שלח את רוח הקודש מהשמיים, היו יהודים בלבד, ורבים מהם הגיעו לירושלים כדי לחגוג את חג השבועות.

נוצרים רבים רואים במצוות התורה עול, אבל המצוות האלה היו אורח חייהם של ישוע והתלמידים. אחרי שלוש שנים שבהן ליוו התלמידים את ישוע, ואפילו אחרי שרוח הקודש צלחה עליהם, לא חל כל שינוי באורח חייהם כיהודים. הם המשיכו ללכת לבית הכנסת ולבית המקדש. הם מעולם לא רצו להיות "חופשיים" כדי לאכול מזונות טמאים ולא התחילו להיפגש בימי ראשון, כי יום ראשון הוא יום עבודה בישראל עד עצם היום הזה.

ישוע מעולם לא שמע את השם "ג'יזס" בזמן שהיה עלי אדמות. לאימו לא קראו מריה, ויעקב, אחי ישוע, לא היה ג'יימס עד שהמלך ג'יימס תרגם את כתבי הקודש לאנגלית, יותר מאלף שנים לאחר מכן. הם לא חגגו את חג הפסחא, חג המולד או לנט. הם לא ייסדו דת חדשה.

שמעון כיפא פוגש את קורנליוס – Credit: GoodSalt

אחר כך העולם התהפך

השליחות להגיע אל הצאן האובדות של בית ישראל הייתה ברורה לתלמידים של ישוע – עד שהעולם התהפך לגמרי. אלוהים ארגן מפגש באופן על-טבעי בין שמעון השליח (ראה מה"ש י) לבין קורנליוס, שר המאה, שבדומה לגויים אחרים שניגשו אל ישוע, גם הוא הבין שאלוהי ישראל הוא אלוהים רב עוצמה. מלאך התגלה לקורנליוס והסביר לו שבזכות תפילותיו ונדיבותו לעם היהודי, אלוהים שלח לו מלאך. הוא היה הלא-יהודי הראשון שהוזמן להיות חלק מהברית החדשה.

לשמעון פטרוס היה פה גדול משולח כל רסן והוא תמיד היה מוכן לדחוק את הגבולות. משום כך הוא היה מועמד נהדר לעשות מעשה שנראה משוגע לעם היהודי – להציע את הברית החדשה היהודית לאדם טמא – גוי. לכן, זמן קצר לפני שהגיעו השליחים של קורנליוס ליפו, אלוהים נתן לשמעון פטרוס חזון קשה והראה לו את זווית הראייה של השמיים לגבי הסטטוס האמיתי של הלא יהודים.

כאשר הגיע שמעון לבית של קורנליוס ופגש את הנוכחים, אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לְאִישׁ יְהוּדִי לִהְיוֹת חָבֵר לְנָכְרִי אוֹ לָבוֹא אֵלָיו, אַךְ לִי הֶרְאָה אֱלֹהִים שֶׁלֹּא לִקְרֹא לְשׁוּם אָדָם 'שִׁקּוּץ' אוֹ 'טָמֵא'. לָכֵן גַּם בָּאתִי לְלֹא הִתְנַגְּדוּת כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי. כָּעֵת אֲנִי שׁוֹאֵל לְשֵׁם מַה קְּרָאתֶם לִי?" (מה"ש י 29-28).

הסיפור ממשיך ומספר כיצד שמע שמעון פטרוס על המלאך שהתגלה לקורנליוס, סיפר על ישוע ולתדהמתו, צלחה רוח הקודש על הנוכחים בחדר. שמעון הכיר מייד שאלוהים "שינה את הכללים", או שינה אותם כפי שהוא הבין אותם – ורוצה שכולם ישתתפו במנהג הטהרה היהודי, הטבילה. בעקבות זאת, שמעון נתקל בהתנגדות עזה מצד מאמינים יהודים אחרים עד שסיפר להם על האופן העל-טבעי שבו התרחש כל האירוע, וגם הם התמלאו יראה ותדהמה על כך שאלוהים מקבל גם בני עמים אחרים אל צאנו. 

כְּשָׁמְעָם זֹאת לֹא הֵשִׁיבוּ דָּבָר, אֶלָּא נָתְנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהִים בְּאָמְרָם: "אָכֵן גַּם לַגּוֹיִם נָתַן אֱלֹהִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֱלֵי חַיִּים" (מה"ש יא 18).

אחר כך באו שנים ארוכות של מחלוקות עזות על הברית החדשה של היהודים והחלתה על הגויים. מאמינים מקרב הפרושים (כן, היו כאלה, ראה מה"ש טו 5) התעקשו שהגויים חייבים למול את ילדיהם ולדבוק בתורת משה כדי להשתתף בברית החדשה. אבל שמעון פטרוס, שאול השליח וברנבא – שהמשיכו לדבוק במצוות היהדות – סיפרו והוכיחו שאלוהים מקבל את הגויים המאמינים בברית החדשה. בעקבות זאת, הסכימו המנהיגים היהודים לגבי כמה נקודות עיקריות ושלחו הוראות בנוגע למוסר ונדיבות מצד הלא יהודים שרצו להיכלל בברית החדשה.

השנים חלפו וגויים רבים מכל רחבי האימפריה הרומית, קיבלו את מסר הישועה והסליחה על חטאים באמצעות ישוע, בן האלוהים האמיתי. האנשים האלה זכו לכינוי "משיחיים", מהמילה "משיח", וביוונית "קריסטיאנים" שמשמעו נוצרים, "משוחים קטנים", מהמילה "קריסטוס". אבל השליחים היהודים המלומדים שהביאו את הברית החדשה אל עמי העולם היו רק בתחילתו של תהליך. כאשר האימפריה הרומית החריבה את ירושלים, נהרגו יהודים משיחיים רבים. המשיחיים שנפוצו היו מעטים מאוד לעומת מספר הנוצרים, והעמדות של הנצרות התפתחו באופן עצמאי ונפרד מההבנה היהודית. כתבי הקודש היו כתובים על גבי מגילות גדולות, כבדות ויקרות, ולנוצרים רבים לא הייתה גישה לחלקים של כתבי הקודש. מעטים ראו אפילו חצי מכתבי הקודש כפי שהם מוכרים לנו היום.

המסר על המושיע המשיך להתפשט לאורך הדורות, ואיגרות הברית החדשה זכו לתפוצה רחבה, אבל הקוראים שכחו שההקשר שבו הם נכתבו היה יהודי. האמונה של הגויים בישוע הפכה בלי המשוב היהודי לנצרות ועברה תקופות אפלות. היא הפכה לדת הממסדית והייתה מעורבת בתרבות האלילית, עבודת אלילים והיררכיה שקבעה את החוקים לאורך הדרך.

היהודים ידעו שאין לעשות פסלים וצלמים, אבל הנוצרים באו מרקע של עבודת אלילים והקימו לעצמם פסלים להתפלל אליהם. פעם הגויים היו מלאי תודה על כך שאלוהים כרת ברית עם עמו הנבחר ישראל וכלל גם אותם, אבל כעת הם העדיפו להיקרא בעצמם אנשי אלוהים.

ההקשר ההיסטורי המתואר לעיל חשוב מאוד כדי להבין כמה צורם שנוצרים היום אינם עונים פה אחד על השאלה הבאה:

האם צריך לספר ליהודים על ישוע?

השאלה הזאת עוררה סערה עזה בארץ בעקבות תחנת טלוויזיה שנפתחה בארץ באפריל. זאת הפעם הראשונה שתחנה בארץ מבשרת ברישיון בעברית ובערבית שישוע הוא המשיח היהודי.

איש לא התפלא על כך שיהודים בארץ בעלי השפעה התנגדו לפתיחת הערוץ. ההפתעה הגדולה הייתה ההתנגדות העזה של נוצרים.

רציתי להבין את ההיגיון שלהם לפני שהגבתי, אבל כאשר צפיתי בכל הטיעונים של הצדדים זה כנגד זה, הבנתי שמחלוקות רבות סובבות סביב המשמעויות הדקות ואינן נוגעות לסוגיה המרכזית. ולכן, השאלה שאני מעלה במאמר הזה איננה אם מותר שתהיה בארץ תחנת טלוויזיה כזאת, או אם צריך לבשר ליהודים מתוך גישה תיאולוגית זאת או אחרת אלא באופן בסיסי, האם צריך להכריז את המסר של הברית החדשה לעם היהודי?

מחטף של הברית

תאר לעצמך שאתה מזמין אנשים אליך הביתה – בית שעבר אליך בירושה משפחתית מדור לדור, עם תכשיטים יפים, אגרטלים, ציורים ורהיטים. כאשר האורחים שלך נכנסים, הם נדהמים מהבית, הם מעולם לא ראו בית כזה ואינם מעזים לגעת בשום חפץ.

הם מבקרים אותך לעיתים קרובות ומביאים חברים. עד מהרה הם מכירים את הבית שלך היטב ויכולים להראות אותו בלעדיך. האורחים הראשונים שלך מביאים עוד ידידים ואלה מביאים עוד ידידים – חלק מחבריהם החדשים בקושי אומרים לך שלום. זה מוזר, אבל עדיין נפלא לראות את השמחה בפניהם של האנשים שעוברים בביתך ומתפלאים מיפיו. האנשים כה מתפלאים עד שהם באים בהמוניהם ומצלמים תמונות מחוץ לביתך המפורסם. חלקם עוברים להתגורר בסביבה כדי שיוכלו להיות קרובים ולבקר לעיתים קרובות יותר.

הם מבקרים אותך לעיתים קרובות ומביאים חברים. עד מהרה הם מכירים את הבית שלך היטב ויכולים להראות אותו בלעדיך. האורחים הראשונים שלך מביאים עוד ידידים ואלה מביאים עוד ידידים – חלק מחבריהם החדשים בקושי אומרים לך שלום. זה מוזר, אבל עדיין נפלא לראות את השמחה בפניהם של האנשים שעוברים בביתך ומתפלאים מיפיו. האנשים כה מתפלאים עד שהם באים בהמוניהם ומצלמים תמונות מחוץ לביתך המפורסם. חלקם עוברים להתגורר בסביבה כדי שיוכלו להיות קרובים ולבקר לעיתים קרובות יותר.

יום אחד אתה בא הביתה והבית שלך מלא אנשים – חברים של חברים של חברים – ואיש מהם איננו מכיר אותך. אתה מנסה להיכנס, אבל אנשים ליד הדלת בוחנים אותך ומחליטים שאתה לא מהסביבה. הם לא מאפשרים לך להיכנס.

אחר כך אחד מהם חושב קצת ומציע שאם תחליף בגדים ותיראה קצת יותר כמוהם, הם יתנו לך ליהנות מהבית שלהם.

אתה עומד בחצר ומנסה לחשוב מה לעשות, ומישהו פותח חלון בקומה השנייה ומשליך ממנו כמה מכלי החרס העתיקים ביותר שלך כי גם הם, כמוך, אינם מתאימים למושגים שלהם.

רק אם אתה מסוגל לתאר לעצמך את התחושה בתרחיש הזה, תוכל להתחיל לתפוס איך מרגיש יהודי המאמין בישוע ורואה את המאמינים הגויים נהנים מברכות הברית שלנו ואחר כך מנסים למנוע מאיתנו ומבני עמנו ליהנות מאותה ברית.

אני שואלת את עצמי מה היה עושה שאול השליח אילו ידע שצאצאי הגויים שהוא סיכן את חייו כדי לבשר להם על ישוע, יסגרו את המלכות בפני בני עמו? אותו עם שעליו כתב:

גָּדוֹל צַעֲרִי וְלִבִּי דּוֹאֵב תָּמִיד, עַד כִּי הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי (רומ' ט 3-2).

אתה יכול לטעון שאסור לנוצרים לגייר יהודים לנצרות. הרשה לי להוסיף שזה לגמרי מיותר ואפילו פוגע במטרה הרצויה. הנוצרים מחוברים לברית החדשה של היהודים, לא היהודים אל הברית של הנוצרים. יהודים הזונחים את מורשתם היהודית כדי לנהל חיים משיחיים בסגנון הגויים, אומנם נהנים מסליחת החטאים וחיי נצח, אבל הם מחמיצים את הקריאה הייחודית של אלוהים לעם ישראל.

אתה יכול לטעון שהנוצרים צריכים ללמוד על הייחוד של העם היהודי לפני שהם מנסים לבשר להם כפי שהם מבשרים לכל עם אחר.

אתה יכול לטעון אפילו שלנוצרים יש פערים גדולים מאוד שעליהם לגשר עליהם בגלל הזוועות שהם עשו "בשם ישוע" לאורך הדורות (ראה את החלק "תולדות הנצרות שלא למדת" בהמשך האיגרת).

אתה בהחלט יכול לטעון שיעיל הרבה יותר ובאופן כללי מתאים יותר לתמוך ביהודים משיחיים כדי שאלה יבשרו לבני עמם במקום גויים מבחוץ.

אבל נוצרים הטוענים שאין לספר ליהודים על הברית החדשה, משקפים בורות משוועת לגבי מקור הישועה שלהם. זכור, ישוע אמר: "הישועה מהיהודים היא".

זאת ועוד, הנוצרים הפועלים כדי למנוע מהיהודים גישה לברית שישוע בא כדי לכרות עם עמו ישראל, מסתכנים כי הם מפריעים לאהבתו העזה של אלוהים לעם שהוא מכנה בישעיה "נחלתי".

לשם הבהרה, אלוהים תמיד רצה להשיב את כל בני האדם אל עצמו. כאשר ראה יוחנן המטביל את ישוע, הוא דיבר בהשראת רוח הקודש ואמר: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם".

אבל כאשר אלוהים מציל בני אדם, הוא קובע את הכללים. התוכנית שלו הייתה להציל את העולם באמצעות העם היהודי. הוא ידע שהעם ידחה את ישוע ופעל באמצעות הדחייה הזאת כדי להציל את עמי העולם.

כעת הגיע תורם של הנוצרים להפגין את תודתם, ולכן עליהם להתפלל בעד עם ישראל ולעורר את קנאתו.

כדי לעורר את הקנאה הזאת, לא די שהם יגבו את עם ישראל באופן פוליטי ויתנצלו על מעשיה של הנצרות ותולדותיה, או גרוע מזה, יכריזו שעם ישראל כבר כרת ברית ואיננו זקוק לעוד ברית. הקנאה של היהודים תתעורר כאשר הם יראו את חייהם החדשים של הגויים ואת הקרבה שלהם לעתיק הימים, ויגלו שהכול מתאפשר באמצעות הברית החדשה שהציע אלוהים קודם כול ליהודים.


שלום מירושלים!

אני (שני) מצאתי לאחרונה מכתב על ישראל שכתב סבי בשנת 1966 לתומכיו.

במכתב הוא הסביר שני דברים שהיו מאוד מחוץ לקופסה באותם ימים: 1. היהודים נתנו לנו הרבה מאוד, והגיע הזמן לעשות משהו למענם בתמורה.

2. אנחנו חייבים להכריז את הבשורה לעם היהודי.

נראה שהסעיף הראשון שציין מקובל מאוד בימינו. אינני יכולה לספור כמה ארגונים משגשגים היום כי הם מברכים את ישראל. אבל נראה שקשה יותר להגשים את הסעיף השני שלו. מושגים רבים כגון "מיסיון", "בשורה", "צלבנים" ואפילו "המשיח", טעונים מאוד בגלל דורות רבים של אכזריות.

יהודים רבים לא יקשיבו לעולם למסר החיים כי הם אינם יכולים לסבול את המילים הראשונות של המסר.

"מעוז" נמצא בארץ יותר מארבעים שנה, והקדשנו את חיינו לעזור לישראלים להבין את האמת על המשיח היהודי. כדי לבשר להם צריך הרבה סבלנות, תפילה ויצירתיות.

על אף תולדותיה של הכנסייה, נוצרים בימינו אינם צריכים לשתוק בגלל הבושה, אלא לנסות עוד יותר מקודם לתקן את העוולות שעשו אבותיהם ולהחזיר את הברית החדשה לעם היהודי.

זה בדיוק מה שאתה עושה כאשר אתה תומך בפעילות של "מעוז" בארץ.

כל תרומה שאתה תורם וכל תפילה שאתה מתפלל, עוזרות למחות את הכתם שהותירה עלינו ההיסטוריה.

בפעם הראשונה ניסתה הכנסייה הנוצרית לתפוס את הבמה לעצמה. אולי הפעם נעשה את זה יחד?

שותפיכם לשירות במלכות,

ארי ושירה סורקו-רם
קובי ושני פרגוסון