יאן הוס לפני ועידת קונסטנץ שדנה אותו למוות. צייר וסלב ברוזיק (1883). קרדיט: ויקיפדיה
דוחות מעוז ישראל ינואר, 2020

המלחמה העקובה מדם לשחרור דבר אלוהים

חלק ד

הדת עלתה לשלטון וחושך ירד על העולם המערבי. כאשר דבר אלוהים הופיע שוב, קמו ארצות המערב ויצרו את התרבויות המתקדמות ביותר בעולם. שימו לב לסיפור...


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

מאת שירה סורקו-רם

הדת עלתה לשלטון וחושך ירד על העולם המערבי. כאשר דבר אלוהים הופיע שוב, קמו ארצות המערב ויצרו את התרבויות המתקדמות ביותר בעולם. שימו לב לסיפור.

בשנת 393 לספירה, אנשי אלוהים מסורים חקרו את כתבי היד הרבים שעברו בין הקהילות. הם הפרידו בין כתבי היד שאפשר היה לקבוע בוודאות שנכתבו בידי תלמידי ישוע, לבין כתבי יד שאי אפשר היה לקבוע בוודאות את מקורם. רק עשרים ושבעה ספרים נכללו בברית החדשה. ברור שהחוקרים בילו זמן רב במחקר ובתפילה לפני שהחליטו את ההחלטות ההיסטוריות העצומות האלה.

עוד לפני שהברית החדשה הושלמה באופן רשמי, ציווה הקיסר קונסטינוס לחלק חמישים ספרי כתובים לקהילות המתפתחות בקונסטנטינופול, בירתו. במשך תקופה קצרה, דבר אלוהים התפשט במהירות רבה בלטינית וביוונית. אבל הכול התחיל להשתנות עם קריסתה של האימפריה הרומית (476 לספירה) והשתלטות הכנסייה על מוסדות השלטון.

כתב של העיתון החילוניHuffigton Post ציין:

"לא היינו מניחים שהכנסייה החדשה (שייסד הקיסר קונסטנטינוס) תרצה שחבריה יעסקו בלימוד הברית החדשה, במיוחד מאחר שהכנסייה עשתה מאמצים רבים לבטל את הבשורות המתחרות. האם הדרך הטובה ביותר להפיץ את הבשורה, המכונה בפיהם 'החדשות הטובות', לא הייתה לוודא שלכל נוצרי תהיה גישה לספר הבריתות?

"אבל זה לא קרה. בפועל, הכנסייה מנעה מבני העם לקרוא את ספר הבריתות בעצמם – מדיניות שהתעצמה בימי הביניים. מאוחר יותר, הוסיפה ואסרה על תרגום ספר הבריתות לשפות מדוברות".

ספר הכתובים של גוטנברג שהודפס בשנת 1847. העותק הראשון שרכש אזרח ארצות הברית
קרדיט: ויקיפדיה

שקיעה בבורות

היו עוד אירועים שגרמו להאטה בהעתקה של ספרי הכתובים לעם הנוצרי. האימפריה הרומית נחלקה לשתי אימפריות, ורומא וקונסטנטינופול היו בירותיהן. רומא נפלה זמן קצר אחרי החלוקה. הלטינית הלכה ונעלמה ובמקומה עלו שפות אירופאיות מקומיות רבות. בחלק המזרחי, הידוע כאימפריה הביזנטית, הפכה היוונית לשפה הרשמית של העילית החברתית, אבל גם שם דיברו ההמונים בשפות מקומיות רבות.

ספרי הבריתות עדיין נכתבו בלטינית וביוונית, אבל רוב התושבים לא ידעו לקרוא בשפות האלה. בדרך כלל, רק העשירים והגורמים הרשמיים שהיו בעלי השכלה גבוהה, ידעו קרוא וכתוב.

הכנסייה הקתולית לא קידמה חינוך לאורך הדורות, אפילו לא בקרב הנזירים. מצב זה הניב מחסור במלומדים דתיים בעלי השכלה. הנזירים זכו להשכלה דלה ונאלצו להעתיק את הכתובים בלטינית גם אם לא הכירו את השפה על בוריה.

"מעניין לציין שהתיאולוגים הנוצרים שכן הייתה להם השפעה עצומה על התרבות הנוצרית, ביניהם אוגוסטינוס, הירונימוס, טרטוליאנוס ומאוחר יותר ויקליף, זכו להשכלה גבוהה באוניברסיטאות לפני שהפכו לנזירים" (אפשר ללמוד בימינו מהעובדה הזאת, כי האוניברסיטאות בימינו מניבות בעיקר פרופסורים, פוליטיקאים ואינטלקטואלים הכופרים באלוהים. ההשכלה חשובה, גם לטוב וגם לרע).

כיתה באוניברסיטה בגרמניה. צייר הצייר האיטלקי לורנציוס דה וולטולינה (צויר בשנים 1360-1350)
קרדיט: ויקיפדיה

השכלה לעשירים בלבד

בתקופה האפלה ביותר בימי הביניים, לא היו בתי ספר לעניים, אבל בערים רבות היה חינוך לילדי העשירים. אוקספורד וקיימברידג' הפכו לאוניברסיטאות לפני שנת 900 לספירה. בשנת 1320 היו באוקספורד שלושים אלף סטודנטים! גם באיטליה, בצרפת ובגרמניה היו אוניברסיטאות, וכולן לימדו לטינית.

עד אמצע ימי הביניים, הייצור של כתבי יד דתיים וחילוניים כאחד, הועבר למעתיקים מקצועיים. מוכרי הספרים פתחו חנויות בקרבת האוניברסיטאות ובתי הספר של הקתדרלות, והסחר בספרים פרח. כמובן, רוב האנשים בימי הביניים לא ידעו קרוא וכתוב, ולכן ספרי כתובים מצוירים מלאי תמונות יפות הפכו לפופולריים.

ספרי הבריתות השלמים היו ענקיים, ולכן הם חולקו לכמה כרכים, וכל כרך היה יקר מאוד. רק העשירים, הקתדרלות והאוניברסיטאות היו יכולים להרשות לעצמם לקנות אותם.

מעטים בלבד, כאמור, ידעו קרוא וכתוב וספרי הבריתות היו יקרים מאוד, והשלטונות הקתוליים הסיקו בקלות את המסקנה שבני העם אינם זקוקים לספרי בריתות משלהם. הקיפוח הזה הפך לחוק.

הרעבת הצאן

במשך אלף שנה, השלטונות הקתולים הרומיים, בעזרת האפיפיורים והמועצות שלהם, גזלו בכוח את דבר אלוהים מידי הצאן שעליו הם היו אחראים. במעשה זה הוכיחו הקתולים (שגינו את היהודים על התנהגותם) שמעשיהם של מנהיגי היהודים – שליטה ושחיתות – משקפים בסך הכול את טבע האדם. הקתולים הרומיים עשו בדיוק את אותם חטאים שירמיהו הנביא האשים בהם את מנהיגי היהודים בימים עברו.

המאות חלפו, והשלטון והשליטה של הכנסייה בכל רחבי אירופה, הלכו והפכו לקיצוניים. תרגום ספר הבריתות לשפה עממית כלשהי, הפך לפשע שהיה עלול לעלות בחייו של המלומד שעשה זאת – מוות מידי הכנסייה הקתולית הרומית.

ועידת טולוז חרצה כדלקמן (1229 לספירה): "אנחנו אוסרים גם על פשוטי העם להחזיק בספר תנ"ך או ברית חדשה, ואוסרים בחומרה רבה ביותר על תרגום כלשהו של ספרים אלה".

הוועידה בטרגונה קבעה (1234 לספירה):"אסור לאיש להחזיק בספרי התנ"ך והברית החדשה בשפה רומאנית, ואם הספרים האלה קיימים ברשותו של איש, יש להסגירו לידי הבישוף תוך שמונה ימים אחרי הוצאת הצו הזה כדי שיישרף…"

השלטונות גזלו בכוח את דבר אלוהים מידי התושבים, באמצעות חוקים קפדניים שמטרתם לסלק את "הכופרים" ולאסור על תרגום הכתובים אל שפות האם של התושבים. החטא הלך וכבש את הכנסייה, החל במנהיגיה וכלה בעולם הנוצרי כולו.

קול אמיץ

אבל תמיד הייתה מחתרת רוחשת עם שאיפה עזה לקרוא את הכתובים. אנשים רבים ניסו לתרגם את הכתובים לשפות שונות, אבל הכנסייה תפסה את המתורגמנים, האשימה אותם בכפירה והענישה אותם. במאה העשירית העז חוקר של כתבי הקודש לתרגם את הכתובים לאנגלית והצליח להישאר בעילום שם. אבל הוא הפיץ את העותקים רק באופן אישי כי הנצרות אסרה על המעשים האלה.

בארצות אירופאיות שונות היו אנשים שניסו לתרגם חלקים של הכתובים בסתר. פייר ולדו מונה לתרגום הכתובים בצרפת, אבל הכנסייה החרימה אותו בשנת 1184.

תלמידיו, שהיו מכונים וולדונזים, נפוצו ברחבי אירופה וניהלו מבצע מחתרתי שמטרתו להנגיש את ספר הכתובים לבני העם. במשך מאות שנים ניהלה הכנסייה אינקוויזיציה ארוכה שמטרתה למנוע מהם להכריז את דבר אלוהים ולחלק ספרי כתובים. הקבוצה כמעט חוסלה כליל במאה ה-17 אבל מעטים ממנה ברחו לאיטליה, לצרפת, לספרד ולגרמניה. אזרחים של הארצות האלה שהושפעו מהם, חברו יחד במאות ה-13 וה-14 כדי לדרוש ספרי בריתות שלמים בשפתם.

השגחת אלוהים כיוונה את הדברים כך שהשפות באירופה הפכו לקולחות, מדויקות, רחבות יריעה ויפות דיין כדי שיוכלו להכיל גרסאות חשובות של כתבי הקודש בשפה המקומית של העמים האירופיים.

ג'ון ויקליף בציור מהמאה ה-16. הצייר איננו ידוע
קרדיט: ויקיפדיה

ג'ון ויקליף, 1384-1328

לזירה עלה מהפכן דגול בשם ג'ון ויקליף, שהשקפתו העיקרית הייתה כדלקמן: "כל נוצרי צריך ללמוד את הספר הזה כי הוא האמת כולה!" הוא היה פרופסור ותיאולוג מאוניברסיטת אוקספורד והראשון שתרגם את הברית החדשה לאנגלית כדי "לעזור לנוצרים ללמוד את הבשורה בשפה שבה הם יכולים להבין את דברי המשיח". הכנסייה גינתה אותו אבל אוניברסיטת אוקספורד הגנה עליו מפני מעצר. הוא גם התקומם נגד העושר והעוצמה של הכנסייה והפך למנהיג פופולרי מאוד באוקספורד. בשל היותו תיאולוג מפורסם, הוא זומן לייעץ לפרלמנט במשא והמתן עם האפיפיור. לכנסייה באותם ימים היה כוח אדיר, וככל שהקשר של ויקליף עם רומא היה תכוף יותר, כך הוא כעס יותר. הוא האמין ששלטון האפיפיור חדור שחיתות ועניין אישי, והיה נחוש לפעול בנושא.

ויקליף האמין באמונה איתנה שכתבי הקודש צריכים להיות זמינים לכול. הוא ראה באוריינות מפתח חשוב לשחרור העניים. פשוטי העם, שלא דיברו לטינית ולא ידעו קרוא וכתוב, למדו על אמונתם רק מהכמורה, שברור שהיה לה סדר יום משלה.

בסופו של דבר ובלחץ האפיפיורות, הארכיבישוף של קאנטרברי גינה את ויקליף, והוא פוטר מאוקספורד. אבל האמונה שלו בסמכות הכתובים ולא בסמכות האפיפיור, עוררה מחלוקת רבה.

ויקליף המשיך לתרגם את ספר הבריתות כולו לאנגלית. הוא מת כעבור שלוש שנים, ותלמידיו השלימו את המלאכה בשנת 1395. הכנסייה ניסתה למגר את ספרי הבריתות האלה, אבל פשוטי העם זכו סוף סוף להזדמנות לקרוא את דבר אלוהים. ארונדל, הארכיבישוף של קאנטרברי, גינה את ויקליף בחריפות על ה"כפירה" הזאת. הוועידה ציוותה להוציא את עצמותיו מהקבר, לשרוף אותן בציבור ולפזר את אפרן על מימי נהר הסוויפט.

יאן הוס, המאה ה-16. צייר לא ידוע
קרדיט: ויקיפדיה

יאן הוס 1415-1372

באותה תקופה כבר קמו אנשי אלוהים משכילים אחרים בחלקים שונים של אירופה, ותבעו שהעם הפשוט יקבל את ספר הבריתות בשפתו. הם שילמו על כך בחייהם.

יאן הוס היה תיאולוג צ'כי מאוניברסיטת פראג. הוא נחשב הרפורמיסט השני של הכנסייה אחרי ג'ון ויקליף. הוא הוסמך להנהגת קהילה בבוהמיה, אבל עבר שינוי גדול כאשר גילה את הכתובים. לדבריו, "כאשר אלוהים נתן לי את דעת הכתובים, הותרתי את הטמטום והאיוולת מאחור".

החיבורים של ג'ון ויקליף עוררו בהוס עניין בכתובים. הוא רצה לשים דגש רב יותר על הכתובים. הוא הפך לרפורמיסט והציע להרחיב את סמכות הוועידות המקומיות של הכנסייה – כלומר, לצמצם את סמכות האפיפיור. הוא חש דחף לסלק את הריקבון המוסרי של הכמורה. הוא התחיל להטיף לרעיונות כגון ביטחון בכתובים ו"רצון לאחוז בכל מה שיש בהם, להאמין בהם ולדגול בהם כל עוד נשמת רוח חיים באפי".

בינתיים נבחרו שלושה אפיפיורים, וכל אחד מהם טען שהוא האפיפיור הלגיטימי. אחד מהשלושה החרים את הוס ואסר עליו להטיף. הוס זיהה את הניוון המוסרי המוחלט של האפיפיורות, ואת המעשים שהם הרשו לעצמם לעשות כדי למלא את אוצרותיהם, ונשען ביתר שאת על הכתובים, שעליהם הוא הכריז שהם הסמכות הסופית של הכנסייה.

במשך שנתיים הוא היה שקוע בכתיבה קדחתנית של חיבורים שונים, שאחד מהם נקרא "הכנסייה". בחיבור הזה הוא טען ש"המשיח לבדו הוא ראש הקהילה… ומי שמורד באפיפיור הסוטה מהאמת, מציית למשיח".

בשנת 1414 התכנסה הוועידה בקונסטנץ, ערכה להוס משפט שדה ודנה אותו למוות. התגובה של הוס הייתה: "אני עותר לישוע המשיח, השופט היחיד שלו הכוח והצדק המוחלט. אני מביא את משפטי לפניו, לא על בסיס עדי שקר וועידות הסוטות מהאמת, אלא על בסיס האמת והצדק".

הוס הועלה על המוקד בשנת 1415 ואפרו הושלך לאגם כדי שלא ייוותר דבר מה"כופר". מהאפר הזה צמחה תנועה חזקה המבוססת על הכתובים, "האחים המוראביים". תנועה זאת שלחה מאות רבות של שליחים אל כל רחבי העולם ומילאה תפקיד חשוב בישועתם של רבים, ביניהם האחים וסלי. למעשה, השליחים המוראביים היו ארגון השליחות הפרוטסטנטי הגדול הראשון, והפלג המוראבי קיים עד עצם היום הזה.

חריטה בעץ המתארת את מכבש הדפוס של גוטנברג בפעולה
קרדיט: ויקיפדיה

דפוס גוטנברג, 1450

כשהגיע הזמן הנכון, הומצא האמצעי הגדול ביותר להפצת דבר אלוהים מאז נכתבו הכתובים. הוא בהחלט היה המתנה שהמלאכים בשמיים ציפו לה. מכבש הדפוס של גוטנברג החל לפעול בשנת 1450. ספר הכתובים הראשון הודפס תוך ארבע שנים. הוא היה לא אחר מאשר ספר הבריתות הקתולי הרומי של הוולגטה בלטינית כי עדיין, רק העשירים והעילית ידעו קרוא וכתוב, והוולגטה הייתה ספר הבריתות היחיד המוכר באופן רחב היקף. אבל מכבש הדפוס של גוטנברג הניב את אחד הצעדים הגדולים ביותר של המין האנושי כולו. הוא זירז וקידם את החידוש של אמונת האמת באלוהים, חינוך ושגשוג ללא תקדים.

מכבש הדפוס הפך עד מהרה לאויב הגדול של הכנסייה הקתולית, כי ספרי הכתובים הודפסו עד מהרה במהירות גדולה מזו שבה הספיקה הכנסייה לשרוף אותם. הוא גם הפך לזרז בכנסייה הקתולית עצמה גם אם היא לא חפצה בכך, וניתק בהדרגה את השלשלות שכבלו את הכתובים ומנעו אותם מחבריה.

אבל המלחמה על הזמינות של דבר אלוהים בשפות רבות, הייתה רחוקה מלהסתיים.

החלק האחרון בסדרה הזאת יפורסם במהדרות פברואר של גיליון "מעוז".

1. http://b.link/huffpost-article
2. http://b.link/jstor-article
3. http://b.link/waldensians