דוחות מעוז ישראל אוגוסט 2022

החתונה בירושלים

איך הכול התחיל - חלק טז

כבר מגיל צעיר בלט יונתן כגאון כריזמטי מוכשר. עוד כשהיה ילד הלחין מוזיקה קלסית ובנערותו הוזמן לנגן בחליל בפני ראשי ממשלה בארץ, הנשיא וחברי הכנסת. בגיל ארבע עשרה הלחין אופרה ובגיל חמש עשרה כבר היה מנצח אורח בשמונה תזמורות בארץ.


Shira Sorko-Ram
על ידי Shira Sorko-Ram
read

יונתן פגש את רחל (שמות בדויים) לראשונה בפיקניק שבועות בשנת 2001. זה היה רגע של לבבות פורחים, ציפורים מצייצות ואולי מקהלת מלאכים. פתאום רחל הרימה תינוק בזרועותיה, והרגע המופלא נעצר בחריקה צורמת.

"הוא לא שלה", הרגיע את יונתן חבר כאשר שאל על הצעירה. הוא החליט להציג את עצמו בפניה ושוב התאכזב כי היא הסבירה שבעוד יומיים היא תחזור לקנדה. אבל היא אמרה שהיא מתכננת לחזור, ומבחינת יונתן זאת הייתה דלת פתוחה. הוא החליט לא לבזבז את התקופה שבה הם יהיו רחוקים זה מזה, אלא ינצל את ההזדמנות להפוך לגבר הרומנטי ביותר שהיא תפגוש בחייה.

רחל חזרה תוך כמה חודשים. יונתן פגש אותה בסך הכול שבע פעמים עד שהחליט שהגיע הזמן לבקש את ידה. הם התארסו בחג סוכות וקבעו להתחתן כמה ימים לפני פסח.

אביב 2002 הגיע עד מהרה, ויונתן היה מלא ציפייה. לעומת זאת, הארץ הייתה בעיצומן של ארבע שנות פיגועים שגבו את חייהם של יותר מאלף ישראלים. התקופה הייתה קשה לכולם כי הישראלים היו נחושים גם להיזהר וגם לא לאפשר לאיומים לשבור את רוחם ולשנות את אורח חייהם. המאמינים בארץ נהנו בתקופה הזאת משלוות נפש ייחודית למרות הדאגות. הפיגועים היו יכולים להתרחש בכל מקום. חומרי הנפץ היו מלאים ברגים ומסמרים וחפצים חדים אחרים, והחיים השתנו גם למי ששרד את הפיגוע. אבל המשיחיים לא פחדו מהמוות, והיו סיפורים רבים על מאמינים שעזבו מקומות שונים רגעים ספורים לפני שהתרחש פיגוע. הגישה שלנו הייתה שלא נתגרה במציאות, אבל אם אנחנו צריכים ללכת למקום כלשהו, נתפלל ונלך בביטחון.

הרומן

כבר מגיל צעיר בלט יונתן כגאון כריזמטי מוכשר. עוד כשהיה ילד הלחין מוזיקה קלסית ובנערותו הוזמן לנגן בחליל בפני ראשי ממשלה בארץ, הנשיא וחברי הכנסת. בגיל ארבע עשרה הלחין אופרה ובגיל חמש עשרה כבר היה מנצח אורח בשמונה תזמורות בארץ.

כשמדובר ברומנטיקה, יונתן מגיע לאחוזון העליון. הוא תכנן הכול לקראת החתונה – מהעיצוב ועד למוזיקה והתוכנית. כשאני אומרת שהוא תכנן הכול, אני אומרת שהוא דאג לעיצוב מותאם למקום, הפיק את המוזיקה בעצמו, תזמן כל תו בהתאם לצעדיה של הכלה במורד המדרגות, ותזמן לשיא האירוע תאורה וזיקוקין כמו בסרט הוליוודי.

הוא בחר מסעדה לחתונה באתר נהדר הצופה לירושלים מגבעה בדרום העיר – גבוהה מהר הזיתים, לצד הטיילת הצופה על העיר, קרוב למקום שבו בכירי הצבא הבריטי נהגו לבלות לפני קום המדינה. יונתן רצה שהחתונה תהיה שם – בחוץ.

המיקום היה מבודד למדי ולכן היה עליו לקבל אישור מיוחד מרשויות הביטחון. הוא לא נרתע והשיג אישור מבעל המקום, מהעירייה ומהמשטרה. יונתן ובני משפחתו הם אנשי אמונה, אבל הם גם מעשיים ולכן שכרו ליתר ביטחון שמונה שומרים חמושים לזמן האירוע.

ברור שבעיני השומרים, הביטחון היה מעל לכול. מבחינתם עלול להיות מחבל מאחורי כל אבן, וזה אם המצב טוב. בשנה וחצי היו שישים פיגועים, והמצב לא היה טוב. השומר הראשי התעקש שהוא צריך להיות בחוץ כאשר הכלה נכנסת. יונתן התייאש כי הדבר יהרוס את התמונה המושלמת שרצה ליצור, של הכלה והר הבית מאחוריה בשקיעה. השומר התעקש. דווקא משום שהאירוע הוא אירוע כה יפה מבחינה רגשית, הוא עלול להיות מטרה כמו שהיה אירוע בר מצווה ימים ספורים קודם לכן. הם הגיעו לפשרה שאפשרה לשומר להתרחק ממנה כמה צעדים ולהיות מחוץ לטווח של הצלם.

 המדרגות ותצפית על ירושלים מהטיילת

תוכניות ושינויים

הגיע חודש מארס וחברים ובני משפחה הגיעו מאירופה ומאמריקה לקראת החתונה. עובדים ומתנדבים הגיעו כדי להקים את החופה הגדולה יום קודם כדי שבבוקר החתונה יהיה זמן לתלות את התאורה שהוא תכנן. העיצוב היה כל כך יפה שאפילו תושבי הכפרים הסמוכים ישבו עם משקפות וצפו במלאכת ההקמה.

יונתן היה במכוניתו בקצה השני של העיר ועצר במחסום משטרה שחיפש בכל מכונית למקרה שיש מחבלים. הוא הזדהה ואמר שהוא החתן הנוסע לאתר המיועד לחתונה. השוטר ענה: "אז אתה הבחור שמתחתן בטיילת?" כך הבין יונתן שמחלקת המשטרה בירושלים עדכנה את השוטרים במחסומים לגבי החתונה הצפויה.

אותו חורף היה מכונה "החורף בלי הגשם" כי עונת הגשמים הייתה שחונה במיוחד. המצב לא השפיע לטובה על הכינרת אבל היה טוב לאירועים אביביים שנערכים בחוץ.

רק ביום שלישי, יומיים לפני החתונה, התחיל יונתן להרגיש שאולי לא הכול יתנהל בהתאם לתוכניתו הקפדנית. המטאורולוג פרסם תחזית מפתיעה: "החורף סוף סוף מגיע – אבל רק ליום אחד! נראה שיום חמישי יהיה גשום". יונתן התאכזב אבל לא נרתע. הוא מצא יריעה מיוחדת שתוכל לכסות את החופה היפה שעיצב ולספק לאורחים מחסה מהגשם.

יום רביעי בבוקר היה בוקר יפהפה, והמתנדבים החלו להקים את החופה. אבל לקראת הצוהריים הודיע החזאי: "מזג האוויר יהיה גשום מחר כצפוי, אבל הסערה תחל הערב עם רוחות חזקות מהרגיל, במהירות של מאה קילומטרים בשעה". החברים של יונתן החליטו ללון במקום כדי להגן על הקישוטים מהסערה.

ביום רביעי בערב, אחרי שירדה החשכה על העיר, החופה המעוצבת לפרטים והיריעה שנתפרה במיוחד כדי להגן על האורחים מהגשם, החלו להיקרע ולהתנתק מהעמודים. בחצות החלו הגשמים. במקום היו לפחות שישים אורחים, חלקם הגיעו בטיסה, והם עבדו בכל כוחם בגשם כדי להגן על החופה מהרוחות. הם קשרו אותה בחבלים ובחוטי תיל, אבל בארבע לפנות בוקר, הם ויתרו, התקשרו ליונתן והודיעו לו: "אין טעם. החופה נהרסה". חלק מהמתנדבים הלכו הביתה לישון כמה שעות ובאו למחרת כדי לאסוף את הכלים שבהם הקימו את החופה. הכלים נגנבו.

יונתן ורחל ראו איך התוכניות שלהם מתפרקות – תרתי משמע – אבל שמרו על שלום. "אלוהים, אתה ידעת את תאריך החתונה שלנו. לא הייתה טיפה של גשם כל החורף ובוודאי שלא סערה כזאת כל החודשים האלה? איננו מבינים, אבל אנחנו יודעים שאתה טוב".

אחד המתנדבים אמר לי מאוחר יותר שכאשר הרוח החלה לנשוב, היו אנשים שהציעו לגעור ברוח ולצוות עליה לעצור. אבל הוא אמר שאלוהים דיבר אל ליבו ואמר: "יש יותר מדרך אחת לעצור את הרוח. אפשר להעביר את החתונה למקום אחר".

כבר היה צוהריים ביום החתונה, ועוד לא היה להם מושג היכן היא תיערך.

המקום החדש שבו נערכה החתונה היה מוכן תוך כמה שעות בלבד

חיפושים קדחתניים אחר מקום אחר

מלבד הקושי של התראה ברגע האחרון (שעות ספורות!), כל בתי המלון והאולמות כבר הכשירו את האולמות שלהם לקראת סדר פסח ולא היו מוכנים לערוך חתונה בשעה מאוחרת כזאת. "מה עם מרכז הכנסים בירושלים?" שאלה פתאום אימו של יונתן, במקום יש כמה אולמות לכנסים ולאספות מכל הגדלים. במרכז הכנסים אמרו "כן"!

אני (שירה) התפללתי בבית בתל אביב וקיבלתי שיחת טלפון באמצע בוקר יום חמישי, המודיע לי על שינוי בתוכניות החתונה. היא תחל בעוד שש שעות, והמתנדבים החלו להכין מאפס את האולם לקראת החתונה. שתי משאיות מלאות תאורת גן וגנרטור נסעו לטיילת ומצאו את הקישוטים מושלכים והרוסים. המשאיות מיהרו לתל אביב להביא תאורה לקישוט האולם החדש.

ארי ואני הוזמנו לחתונה מאחר שהיינו חברים קרובים מאז משפחתו של יונתן עלתה לארץ, ויונתן היה כמו בן לארי. לכן בימים שלפני החתונה הייתי שקועה בתפילה רבה. כפי שאמרתי, מעולם לא נרתענו מללכת למקומות שהיינו צריכים ללכת אליהם, אבל גם התכוננו בתפילה מראש. בשבעת הימים שלפני החתונה היו ארבעה פיגועים, ובכל כמה ימים היה פיגוע בירושלים, ולכן התפללתי מאוד על כל הקשור לחתונה הזאת.

התפללתי ימים רבים אבל ביום חמישי בבוקר, יום החתונה, הייתי מוטרדת ברוחי והחלטתי לבטל את הפגישות שלי לאותו בוקר. לפני הנסיעה לירושלים, רציתי לדעת שהתפילות שלי הגיעו לשמיים. ידעתי שרוב המשתתפים יהיו משיחיים ושגם הם מתפללים. לחתונה הוזמנו כשלוש מאות עד ארבע מאות איש, אבל רציתי להרגיש את השלום של רוח הקודש בליבי.

הרגע שזה קרה

הגשם המשיך לרדת והרוח נשבה כל הבוקר. מזג האוויר היה סגרירי, באוויר היה איום תמידי של פיגוע טרור, וירושלים נראתה קודרת וטרודה. הרחובות היו ריקים מאדם, פה ושם היה הולך רגל יחיד. פתאום נשמע פיצוץ נורא.

לפי הדיווחים, בשעה ארבע ועשרים באותו יום אירע עוד פיגוע התאבדות בירושלים, ברחוב המלך ג'ורג'. כלתו של יונתן שמעה את הפיצוץ מהסלון לכלות. שלושה בני אדם שחצו את הכביש, נהרגו במקום.

שמענו את החדשות רק בחמש אחר הצוהריים. נכנסתי למכונית, אספתי את חנה, ידידת משפחה של יונתן, ונסענו לירושלים יחד. חנה לא האמינה בישוע, והיא הייתה בחרדה ימים ארוכים בגלל החתונה. לפני שיצאנו לדרך, התפללתי עם חנה להגנה מאלוהים, ונסענו לירושלים בידיעה שהכול יהיה בסדר. ידעתי את זה ברוחי והודיתי לאלוהים על ההזדמנות הייחודית להיות עדות של אומץ לישראלית מפוחדת בתקופה הזאת.

החתונה

החתונה הייתה מקסימה. המוזיקה היפה (שיונתן ערך ברגע האחרון בהתאם למקום החדש), העיצוב, האווירה – מעולם לא חוויתי חוויה כזאת קודם. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שזה משתווה להפקה הוליוודית. מנות הגורמה, האורות, האפקטים של הצלילים ואפילו הזיקוקים (מחוץ לחלונות). החוויה המדהימה התרחשה כולה תחת עינם הפקוחה של שמונה שומרים חמושים, אחד מהם בת מקלע טעון.

שיא החתונה היה הנשיקה הראשונה ומלאת התשוקה של יונתן וכלתו. המחזה היה מחשמל. האורחים הביטו בהתפעלות ופרצו בתשואות.

מידע פנימי

בזמן שנהנינו מהסעודה המשובחת, ניגש אלינו בחור צעיר מכוחות הביטחון, בן למשפחה משיחית שהשתתפה בקהילה שלנו בשנים הראשונות, ואנחנו מכירים אותו מאז נולד. הוא היה בשירות צבאי במשטרה בירושלים וקיבל כמה ציונים לשבח על האופן שבו מילא את תפקידו.

הוא שאל אותי: "שמעת על המחבל המתאבד במרכז העיר היום?" – "כן", עניתי. "חיפשנו אותו כל הבוקר. הביטחון הישראלי העביר לרשות הפלסטינית מידע שהוא עומד לבצע פיגוע בארץ, וערפאת עצר אותו, העביר אותו לכלא ברמאללה ובדרך (נחשו מה) הוא ברח". (הסיפור אושר בעיתונות למחרת).

ידידי מהמשטרה המשיך: "חיפשנו אותו כל הבוקר באזור תלפיות, ליד הטיילת, ולא מצאנו אותו…" קטעתי את דבריו: "הטיילת? במקום שהיינו אמורים לערוך את החתונה? יכול להיות שהוא חיכה לחתונה?" – "יכול להיות", ענה ידידי בלי שום דרמה.  – "אבל איך יכול להיות שהמחבל ידע שעומדת להיערך חתונה במסעדה בטיילת?", שאלתי. – "בקלות. הסוכה והקישוטים הוקמו יום קודם, ומהכפר הערבי ממול רואים הכול". – "אז אתה חושב שאולי המחבל הסתתר וחיכה לערב, וכשראה שהרוח הרסה את החופה והקישוטים ואיש לא בא לתקן את הנזקים בצוהריים, הוא החליט שהחתונה בוטלה ועלה על אוטובוס למרכז העיר".

ידידי ענה: "ידוע לנו רק שהיום אחר הצוהריים, המחבל עלה על קו 19 בתחנה בטיילת ליד המסעדה, ופוצץ את עצמו במרכז העיר זמן קצר לאחר מכן".

אנחנו יודעים שדרכי אלוהים נעלות משלנו. שמעתי על משיחיים הניצלים מפיגועי טרור כי הם ישנו בטעות או הרגישו פתאום בחילה וירדו מהאוטובוס תחנה אחת לפני הפיצוץ. אלוהים מבטיח להגן עלינו בצרה. לפעמים הוא שולח את מלאכיו לשמור אותנו כשאנחנו בסכנה, ולפעמים הוא מפיל את האוהל שלנו ומעביר אותנו למקום מבטחים. אומנם לפעמים מאמינים סובלים אסונות קשים, אבל פיגוע בחתונה הזאת היה עלול להשמיד את הניצנים – את הפירות הראשונים – של גוף המשיח באותה תקופה. יש לנו אין-ספור סיפורים על הגנת אלוהים בחיינו בעשרות השנים שלנו בארץ. החתונה הזאת היא רק דוגמה אחת. אלה החיים של מי שנמנה עם היהודים המשיחיים החלוצים בארץ.

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports