דוחות מעוז ישראל מאי 2022

ישראל וההתמודדות עם דמוקרטיה

איך הכול התחיל – חלק 14

ליהודים יש מאות שנות תיעוד וניסיון כעם עצמאי, אבל בפעם הראשונה בהיסטוריה הם נאלצו להתמודד עם זהות של עם יהודי שמצד אחד מתנהל בהתאם לתורת ה' ומצד שני הוא עם מודרני המתנהל בהתאם ל"אנחנו, העם".


Shira Sorko-Ram
על ידי Shira Sorko-Ram
read

עם ישראל אומנם היה קיים לסירוגין עם צורות שלטון שונות – שופטים, נביאים, מלכים ושליטים זרים רבים, אבל שנת 1948 סימנה את הפעם הראשונה שישראל הייתה ארץ דמוקרטית. ליהודים יש מאות שנות תיעוד וניסיון כעם עצמאי, אבל בפעם הראשונה בהיסטוריה הם נאלצו להתמודד עם זהות של עם יהודי שמצד אחד מתנהל בהתאם לתורת ה' ומצד שני הוא עם מודרני המתנהל בהתאם ל"אנחנו, העם".

השנה הייתה שנת 1996. בסתיו ארגון נוצרי בארצות הברית שלח בדואר מיליון ספרים תחת הכותר "השלום" לרוב בתי האב בישראל. הספר הציג את הטענות וההבטחות שישוע הוא משיח ישראל.

לא היינו פועלים כך. הישראלים מאוד הגיוניים, ודרוש זמן לבנות אמון ולרפא פצעים אחרי אלפי שנות רדיפות ושימוש לרעה בשם ישוע. לכן, מי ששולח באופן אנונימי ספר המסביר מדוע ישוע הוא בעצם המשיח ומרמז שבני עמנו בעצם היו צריכים להתנצר במקום למות בימי הצלבנים, עושה מעשים שעושה אדם שכלל אינו מבין את עם ישראל.

כצפוי, הקהילה החרדית זעמה. החרדים הפגינו ובהפגנתיות שרפו את הספרים במדורות ענק ותקעו בשופר מול בית ראש הממשלה. הקהילה המשיחית בארץ ספגה איומי נקם רבים (כי נחשבנו למי שמערב בין ישוע ליהדות) וגם הטלוויזיה וגם העיתונות סקרו את המהומה בהרחבה. זמן קצר לפני ראשית שנת 1997 פרסם העיתון הגדול במדינה מאמר בכותרת "האינקוויזיציה כבר כאן?"1מנחם בן, "ידיעות אחרונות", 13.12.1996

בהתחלה חשבנו שהמאמר מזהיר שנוצרים מגיעים כדי לנצר יהודים בארץ בכפייה, אבל העיתונאי מנחם בן בעצם הזהיר את היהודים המשיחיים מפני הצפוי לנו.

המאמר דיווח שהממשלה גיבשה הצעת חוק חדשה המוציאה אל מחוץ לחוק הדפסה והפצה של חומרים "מיסיונריים".

ההגדרה האורתודוקסית של "חומרים מסיונריים" היא כל דבר המקדם את ישוע המשיח. במאמר נכתב שהצעת החוק החדשה של חברי הכנסת ניסים זווילי ומשה גפני קובעת שכל מי שיש ברשותו חומרי דפוס או עותקים של ספרות משיחית או מפיץ או מקדם את שם ישוע באופן הכולל שידול להמרת דת, יידון לשנה בכלא. שוב, "שידול" במילון שלהם הוא הבטחה לטובת הנאה כגון סליחת חטאים בזכות הכפרה של המשיח.

למרבה התדהמה, זווילי וגפני העבירו במהירות רבה את הנוסח הראשון והשני בוועדת הכנסת ברוב של עשרים ואחד קולות לעומת שבעה. מאחר שהחוק היה "חוק פרטי" הוא היה צריך לעבור עוד ארבע קריאות, אבל העובדה שהוא אפילו עבר את הוועדה שלהם הכה את המספר הקטן של יהודים משיחיים בארץ בתדהמה. החוק היה הופך את המאמין הפעיל בישראל לעבריין.

למעלה: ח"כ משה גפני, מפלגת היהדות המאוחדת, חרדית ימנית קיצונית. למטה: ח"כ ניסים זווילי, מפלגת העבודה

שנה בכלא על אחזקת ברית חדשה?

מומחים שונים התחילו לומר שהצעת החוק עלולה להתקבל תוך יום אם יעבירו אותה בעורמה בכנסת. העיתונאי מנחם בן הבין את ההשלכות המלאות של חוק כזה וטען באומץ ובלהט שהחוק הזה גם יהפוך את היהודים המשיחיים לעבריינים וגם יחול על מחברים ישראלים חילונים שכותבים על ישוע בנימה מכבדת. הוא הזכיר לקוראיו שהברית החדשה נחשבת באחת התרבויות בעולם לספר קלאסי ואילו בישראל, החוק יאסור על קריאה בו.

מנחם בן היה בוטה באופן יוצא דופן ואמר שברור שהחרדים הם איום גובר והולך על מושג הדמוקרטיה וחופש המצפון – החופש לבחור במה אדם רוצה להאמין, אלא אם כן הוא בוחר באורתודוקסיות. לזאת הוא הוסיף שרק בערב הסעודית ובאיראן אפשר למצוא איסורים כאלה.

כנסת ישראל

היהודים המשיחיים מתאחדים

כאשר שמענו לראשונה על הצעת החוק, הנחנו שחוק כה שערורייתי הוא בסך הכול עיוות, כתם קטן על מסך ההבלים של הפוליטיקה הישראלית. הרי בסופו של דבר, ישראל התגאתה בכך שהיא מדינה דמוקרטית מערבית.

בכל זאת, החוק עורר עד מהרה חששות בקרב מאמינים יהודים וערבים בישוע. סעיפי החוק היו עמומים ורחבים. הוא לא הגדיר איזה סוג של חומרים עלול להיחשב לא חוקי. הפצה של חומרים פוגעניים עלולה לכלול גם מכתבים אישיים ומתנות. אפילו שיחה בעל-פה על דעות עלולה להיות מושפעת מהחוק. המשטרה הייתה מקבלת את הזכות לערוך חיפושים בבתים, להחרים חומרים ולהטריד אנשים החשודים שהם מאמינים. העבריין היה צפוי לעונש מאסר.

במארס 1997 העבירה המליאה את החוק בקריאה ראשונה ושנייה.

הקהילה היהודית המשיחית נכנסה מייד לפעולה. בפעם הראשונה אי-פעם, גוף המשיח בארץ התכנס כדי לבקש הדרכה מאלוהים איך לצאת נגד החוק הזה. במהלך הדיון על הצעת החוק – ששודר בטלוויזיה – חלק מהמחוקקים הדתיים רמזו לכך שהם רוצים לאכוף חוקים נוקשים עוד יותר בעתיד שיוציאו ארגונים משיחיים וכל פעילות משיחית אל מחוץ לחוק בישראל. אילו ההצעה הייתה עוברת והופכת לחוק, היא הייתה מניחה את היסודות לרדיפה מטעם המדינה נגד כל התלמידים של ישוע.

מנהיג קהילה מאזור המרכז, ברוך מעוז (לא קשור להוצאת "מעוז") זימן כינוס דחוף של מנהיגים משיחיים כדי לדון בצעדים שצריך לנקוט. החלטנו להילחם גם בתפילה וגם במעשים, וכך נוסד ועד הפעולה המשיחית. הוועד כלל שבעה חברים, כל אחד מהם עם קשרים ייחודיים שלו ומייצג דמוגרפיה מגוונת בגוף המשיח. חברי הוועד היו שונים מאוד זה מזה בעמדותיהם התיאולוגיות אבל הם התחילו לעבוד יחד ללא סייג, להיפגש עם פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים.

ברוך, שהוא מרקע מאוד שמרני, נבחר ליושב הראש אבל תוך זמן קצר הרגיש שעליו לפנות את מקומות לפול ליברמן, ידיד ותיק וחבר צוות של "מעוז" ובעל ניסיון עשיר בשידול בפוליטיקה האמריקנית. מנהיג הקהילה דניאל יהב מפורייה, עורך הדין מרווין קרמר מחיפה והמורה נועם הנדרן מאזור תל אביב הפכו לחברים פעילים. בוועד היו גם צ'ארלס קופ, יושב ראש ארגון United Christian Council of Israel שייצג את הקהילה הנוצרית בישראל וכן ניזאר תומא, ערבי נוצרי שהשכיל לקרוא לקהילה הערבית נוצרית להתייצב לצד היהודים המשיחיים. הכוח היה קטן אבל מאוחד וחזק.

הניסיון האסטרטגי והיוזמה של פול נכנסו להילוך גבוה. הוא הסביר לצוות שאם הם יילחמו בממסד הדתי מתוך הארץ, הם יפסידו. האסטרטגיה הטובה ביותר הייתה לצאת למתקפת נגד מחוץ לארץ, מעמדה של יתרון. פול וצ'ארלס קופ נסעו ברחבי אירופה והציגו את המצב בפני פקידים רשמיים ומנהיגי כנסייה כאחד. למרבה התדהמה, כל מי שהם דיברו איתו הסכים להשתתף במאבק.

מאבק באמצעות פקסים

ארגון "מעוז", לצד ארגונים משיחיים אחרים בארץ ובעולם, שיתף בחוגי ההשפעה שלו שחוק כזה הוא גם מסוכן ולא מוסרי וגם הפרה של הצהרת זכויות האדם שישראל חתומה עליה והכוללת את הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת, וחופש הגישה למידע לא מצונזר באמצעות כל אמצעי שהוא. בכל חודש קראנו לקוראינו ולידידינו לשלוח פקסים (באותם ימים הכול התנהל בפקס) למשרד ראש הממשלה ולפקידים רשמיים אחרים.

נוצרים ויהודים משיחיים ברחבי העולם שלחו אלפים רבים של מכתבים, פקסים והודעות בדואר אלקטרוני לפקידי ממשלה בארץ. רבים מקוראי "מעוז" השתתפו במאמץ. מחוקקים מארצות רבות שלחו מכתבי שאילתה עם לוגו רשמי ממשלתי שבהם שאלו על הצעת החוק.

האגודה היהודית המשיחית באמריקה הצטרפה למאבק והובילה זרם של פקסים במשך שעתיים או שלוש ביום במשך שישה חודשים למשרד ראש הממשלה. כך היא סתמה את מכשירי הפקס הממשלתיים ומנעה ממנה לנהל את עסקיה כרגיל באמצעות הפקסימיליה.

פול מספר: "צ'ארלס קופ, ניזאר תומא ואני נסענו למשרד ראש הממשלה כדי לדבר עם ראש מערך התקשורת. הוא בירך אותנו ואמר "יש לי חדר מלא – לא שולחן מלא אלא חדר מלא – פקסים ומכתבים בנוגע להצעת החוק שלכם". עניתי לו: "חשוב על כך. תראה אותנו, ערבי, יהודי ונוצרי. אנחנו ידידים ואנחנו מסתדרים". הוא ענה: "אל תנסה לשדל אותי".


הג'רוזלם פוסט, 1998

העיתונות החלה להגן עלינו

המכתבים התחילו להגיע במאות ובאלפים למשרדי ראש הממשלה וחברי הכנסת, והתחילו להגיע ידיעות על אלימות של הדתיים נגד המשיחיים, והעיתונות התחילה לשים לב למתרחש. כמה עיתונאים, שהיו ידועים בחוסר האהדה שלהם לאמונה שלנו, התחילו להגן עלינו:

"החרדים פתחו במלחמה חזיתית מלאה נגד התנועה הזאת… הארגונים החרדיים תוקפים את המאמינים, פוגעים פיזית בהם, במשפחותיהם ובמבנים שבהם הם מתאספים… [מתוך מחשבה ש]היהודים המשיחיים הם איום ממשי כי הם מושכים את הישראלים, במיוחד את הנוער הישראלי… [החרדים חוששים] מהזרם התמידי של מאמינים חדשים המצטרפים כל העת לתנועה המשיחית. לכן הוחלט להביא סוף למצב הזה".2גדי בלום ידיעות אחרונות, 18.10.1997

המשיחיים וזווילי מנהלים משא ומתן

ייתכן שזווילי וגפני חשבו בהתחלה שהם יכולים לצלוח את גל המחאה הבין-לאומי ולהתקדם עם החוק, אבל המחאות הפכו למחאה המאורגנת הארוכה והעזה ביותר בתולדות מדינת ישראל. חבר הכנסת זווילי ממפלגת העבודה הרגיש את הלהט המתמשך והתחיל לחפש נסיגה מכובדת מהשותפות שלו עם גפני.

מצד שני, לא הייתה שום אפשרות לשאת ולתת עם גפני הימני הקיצוני, שהרגיש שהשליחות שלו ניתנה לו מידי אלוהים עצמו. אבל חשוב להבין שבאותו שלב מוקדם במדינת ישראל, אחת הסיבות העיקריות שהצעת חוק כזאת הייתה יכולה לעלות על דעתו של חבר כנסת ליבראלי היא שכמעט כל הישראלים, העשירים והעניים, המשכילים והבורים, הדיפלומטים, הפוליטיקאים והשרברבים, האמינו בשלושה דברים: 1. ארגונים נוצריים מנסים לקנות נפשות יהודיות בכסף ובטובות הנאה. 2. כנסיות מנצלות אנשים מקופחים מבחינה חברתית ומפתות קטינים. 3. הנוצרים רוצים שהיהודים יתנצרו, כלומר, שהם יתכחשו ליהדותם, לעמם ולמסורותיהם, לאלוהיהם, וכך להשמיד את הגזע היהודי.

קבוצה של ארגונים נוצריים אוונגליים בארץ זיהתה את ההזדמנות גם לצאת נגד החוק וגם לגנות את התפיסה השגויה המקובלת הזאת לגבי הנוצרים ופעולותיהם. הקבוצה הזאת בראשות קלרנס ואגנר מארגון Bridges for Peace ופטרה הלדט מארגון Ecumenical Fraternity הקדישו חודשים רבים לגיבוש הצהרה שתספק לחבר הכנסת זווילי את האפשרות להפסיק לתמוך בהצעת החוק ולסגת ממנה בצורה נוחה. נוסף על כך, הנוצרים קיוו שהישראלים יבינו שהאוונגליים בימינו אינם אנטישמיים אלא אוהבי ישראל.

אחרי התייעצות מרובה עם קבוצות נוצריות עיקריות בישראל ועם זווילי, וכן בעזרת המשוב של ועד הפעולה המשיחית, הקבוצה גיבשה את ההצהרה סופית וקבעה מועד למסיבת עיתונאים. לתדהמת הקהילות המשיחיות והנוצריות בארץ, יום לפני מסיבת העיתונאים שבה הקבוצה הייתה אמורה להציג את ההצהרה, חבר הכנסת זווילי כינס מסיבת עיתונאים משלו והודיע שהנוצרים בארץ הבטיחו לא לעסוק בהמרת דת ולכן הוא מושך את תמיכתו מהצעת החוק האנטי-מסיונרית הזו וינסה גם לשכנע את מפלגת העבודה להצביע נגדה.

הקהילה המשיחית קיבלה בהקלה רבה את הידיעה שזווילי מושך את תמיכתו בהצעה אבל גם הצטערה מאוד על הכותרות ברחבי העולם שהודיעו על קץ הבישור בארץ. מאמין ברוסיה אפילו התקשר למנהיג בארץ ושאל אם ידיעה ששמע ברדיו מוסקבה היא אכן נכונה, שהמאמינים בארץ הסכימו להפסיק לבשר.

הנוצרים מגיבים

כדי לצאת נגד מה שהיום מכונה "פייק ניוז", קלרנס ואגנר הציג למחרת את ההצרה כמתוכנן. לאחר מכן הסביר שההצהרה שקרא בשם המשיחיים במסיבת העיתונאים: "המחזקת את זכותנו וחובתנו לספר על האמונה שלנו, הוצגה גם בפני זווילי וגם בפני גפני, כך שלא הייתה להם שום סיבה להשלות את עצמם שנפסיק לעמוד על זכותנו להכריז על האמונה שלנו, זכות דתית דמוקרטית בסיסית שעליה אנחנו נלחמים. זאת הסיבה שמלכתחילה רצינו שהחוק ייפסל".

אבל העיתונות המשיכה לפרש את הודעתו המקדימה של זווילי ולומר שכל המאמינים יפסיקו לספר על אמונתם עם הגורמים המעוניינים, וועד הפעולה המשיחית החליט לצאת בהצהרה משלו, בייחוד בשם היהודים המשיחיים. בהצהרה זאת בירכנו את חבר הכנסת ניסים זווילי על הצעד האמיץ שעשה כאשר משך את תמיכתו מהחוק לצנזורה דתית, והוספנו והדגשנו שאין שום סיכוי שנפסיק ליהנות מזכותנו ומחובתנו להכריז על ישוע.

מודעות משיחיות מגיעות למיליון קוראים

אחד ההישגים הגדולים ביותר שאלוהים העניק לוועד הפעולה היה גיבוש קשרים עם התקשורת. מאז קום המדינה, לא הייתה לנו גישה לעיתונות ולתקשורת הישראליות. אבל בגלל הניסיון להוציא את היהודים המשיחיים אל מחוץ לחוק, הנושא הפך לפוליטי ולכן העיתונות ראתה לנכון לתת הזדמנות למאמינים המשיחיים להגיב. למרבה האירוניה, במקום שהצעות החוק ישתיקו את היהודים המשיחיים, הן העניקו לנו חלון הזדמנויות ענק (אם כי יקר) לאפשר לעם ישראל לדעת שישוע הוא המשיח המובטח.

ארגונים בארצות הברית כגון 700 Club, יהודים למען ישוע, האגודה של היהודים המשיחיים בארצות הברית וכן השותפים של מעוז, גייסו סכום של כמעט מיליון דולר למען גוף המשיח בארץ. ועד הפעולה ניצל את המימון הזה כדי להציף את העיתונים במודעות במשך יותר משנה. פרסמנו בשלוש שפות – עברית, רוסית ואנגלית, בשישה עיתונים.

ב-29 באפריל 1998, בערב יום העצמאות החמישים למדינת ישראל, שלושה עיתונים פרסמו מהדורות מיוחדות לכבוד יום העצמאות. פרסמנו בשלושה עיתונים מודעה בגודל של עמוד מלא שהציגה את ישעיה נג. המודעות הגיעו אל יותר ממיליון בתי אב. החרדים נחרדו נוכח החופש החדש שקיבלנו להכריז את הבשורה שלנו לציבור. המודעות האלה בהחלט שחקו את רשויות הדת. המחאות המשיכו וראש הממשלה בנימין נתניהו כתב לידיד אוונגלי של מדינת ישראל והבטיח לו שהוא מתנגד בתוקף להצעת החוק. ועד הפעולה פרסם את המחויבות הזאת כדי שראש הממשלה לא יוכל לחזור בו, ומשרד החוץ החל לצטט את המכתב הזה בתגובה למחאות, שהמשיכו להגיע.

ח"כ משה גפני משוחח עם ח"כ אריה דרעי ממפלגת ש"ס

הצעת חוק גרועה מהראשונה

בשלהי שנת 1998, חבר הכנסת גפני ממפלגת החרדים האשכנזית לא היה מוכן לוותר על ההצעה הראשונה. מפלגת ש"ס גילתה מורת רוח גוברת על כך שעד כה שום חוק נגד המאמינים לא התקבל. כך, שלושה שבועות לאחר מכן, חבר הכנסת רפאל פנחסי מש"ס הציג הצעת חוק "אנטי מיסיונרית" חדשה. לתדהמתנו, הממשלה כולה, כולל ראש הממשלה נתניהו, הצביעו בעדה בקריאה הראשונה.

הצעת החוק הייתה אמורה להציג את "אם כל החוקים" נגד זכויות אזרח בסיסיות. היא אסרה על כל ניסיון להמיר דת של אדם אחר והציעה שלוש שנות מאסר או קנס של שלושה עשר אלף דולר למי שימיר את דתו של איש בניגוד לחוק. ההצעה הבטיחה שהחוק ישפיע רק על מי שמבשר "בצל הצלב". כלומר, יהודים יכולים להפוך להינדים, בודהיסטים או עובדי כת שטן, רק לא מאמינים בישוע.

הסיבוב האחרון

אחר כך ניסה עוד מחוקק מהימין לקבל אישור להצעת חוק אחרת. הוא דרש שהכנסת תוציא לגמרי את תנועת היהודים המשיחיים אל מחוץ לחוק, אבל יושב ראש ועדת הכנסת אמר: "לא, הבוסים באמריקה אומרים 'לא'!"

מדהים שהמתקפה על המשיחיים בארץ בעצם עזרה להציב את היהודים המשיחיים על המפה בארץ ובעולם. אחרי המאבק הזה, רוב האנשים בעולם המערבי ידעו על קיומנו. חשוב עוד יותר שברגע המכריע הזה בתולדות מדינת ישראל, כמה אלפי יהודים משיחיים, בעזרתם הרבה של נוצרים משרתי אלוהים, בעצם מנעה מישראל להפוך לתיאוקרטיה – דיקטטורה דתית.

ביוני שנת 1999, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוחלף פתאום באהוד ברק. כל הצעות החוק האלה נעלמו ולא נראו עוד. נתניהו אומנם חזר לשלטון כעבור כמה שנים והמשיך להעניק לציבור החרדי סמכויות מופלגות ושליטה רבה אבל מעולם לא היה עוד ניסיון לחוקק חוקים נגד החופש של הקהילה היהודית משיחית בארץ.

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports