אלונה ורומא ביום שבו הגיעו לארץ, לאחר מסע של שבוע.
דוחות מעוז ישראל מרץ 2022

סיפורים מאוקראינה

אלונה

המספר הגדול של הפצצות, הפצועים והמתים הולך וגדל ממתקפה למתקפה, אבל הסיפורים האמיתיים מהחיים של האנשים העוברים את הזוועות האלה מספרים מה באמת קורה שם.


Shani Ferguson
על ידי Shani Ferguson
read

לראשונה מזה שנתיים מתקיים מעל בימת העולם אירוע שדוחק את הקורונה מהחדשות. מעצמה עולמית נקטה פעולה צבאית נגד ארץ אחרת במטרה לכבוש אותה, וכל ארצות העולם מתבוננות לראות מה יעשו בנדון האחרות. המספר הגדול של הפצצות, הפצועים והמתים הולך וגדל ממתקפה למתקפה, אבל הסיפורים האמיתיים מהחיים של האנשים העוברים את הזוועות האלה מספרים מה באמת קורה שם. 

אפשר לקרוא על הרקע ההיסטורי לעימות במאמר המופיע באיגרת זאת, אבל מאחר שלכמה מאנשי הצוות ב"מעוז ישראל" יש ידידים ובני משפחה באזורים המעורבים בעימות, אנחנו רוצים לספר לכם כמה מהסיפורים שלהם. 

אם אתם עוקבים אחרי הפעילות של "מעוז" יותר משנתיים, קרוב לוודאי שנהניתם לראות כמה מהתמונות היפות של אנשים שצוות "מעוז" שירת בפרויקטים שונים. את התמונות האלה צילם יוני שעלה לארץ מאוקראינה. יוני כבר עובד בתחום אחר אבל נשאר בקשר הדוק עם חברי הצוות שלנו. 

אלונה, אחותו המבוגרת ממנו, עלתה לארץ ראשונה, שנים לפני שיוני היה מבוגר דיו לעשות את הצעד הזה בעצמו. מדי פעם חזרה לבקר ידידים ובני משפחה באוקראינה ובאחד הביקורים האלה פגשה בחור צעיר בשם רומא. רומא ואלונה התחתנו והקימו משפחה בארץ. אבל מדינת היהודים איננה מקום קל לגדל בו משפחה, במיוחד לא משפחה משיחית. 

כאשר הוריה של אלונה שמעו על הקשיים של רומא ואלונה, הם הציעו להם לשוב לאוקראינה, לחיות איתם בביתם וליהנות מקהילה משיחית עוטפת ומחבקת. לרומא ולאלונה היה עסק מקוון שאפשר לנהל מכל מקום, וההכנסה שלהם הייתה בעלת משמעות רבה יותר בכלכלה האוקראינית. בשנת 2019 הם החליטו לעבור עם משפחתם חזרה לאוקראינה, בתקווה שיוכלו לכלכל את משפחתם ולגדל את ילדיהם בבית ספר משיחי איכותי. למרות הקשיים שעוררה המגפה, העסק שלהם שגשג. הם שאבו כוח רב מקהילת המאמינים סביבם, פתחו חנות קטנה שבה מכרו את הסחורה שלהם ונשאר להם מספיק כסף לשלוח את ילדיהם לחוגים אחרי בית הספר. החיים היפים האלה נקטעו פתאום כאשר התעוררו לקול שנשמע כמו רעם מרוחק. 

אלונה סיפרה: "איש לא האמין באמת שרוסיה תפלוש, אבל ב-24 בפברואר בשעה חמש לפנות בוקר שמענו פיצוצים מרחוק וידענו בדיוק מה משמעות הדבר. רוסיה פלשה. הילדים היו מפוחדים אבל הפיצוצים היו רחוקים, הפעלנו את המקלט כדי לשמוע פרטים רבים ככל האפשר על המצב ולהבין היכן האזורים המסוכנים. כעבור שעות ספורות בלבד הבנו שעלינו לעזוב, ושניעדר במשך שנה לפחות. כעבור שעתיים ארזנו את מה שהיה אפשר להכניס לתוך כמה מזוודות בידיעה שלעולם לא נראה את הבית הזה שוב". 

"בסך הכול היינו שבוע בדרכים, חצינו למולדובה ולבסוף לרומניה, שם קנינו כרטיסים לארץ. עד שהגענו לתל אביב, קרן I Stand with Israel כבר הכינה לנו מימון לרכישת מזון וביגוד לילדים ואפילו הצליחה להשיג לנו מזרנים טובים מ"פרויקט יוסף" כדי להניח על הרצפה בדירה של יוני, שם אנחנו חיים. כעת אנחנו מתחילים בתהליך מציאת מקום של קבע לגור בו, אחר כך נרשום את הילדים לבתי ספר חדשים ונחפש עבודה. חוסר הוודאות קשה לנו. אנחנו לא יודעים כמה זמן נהיה כאן – שנה? שלוש? האם נישאר כאן? כרגע אנחנו חיים מיום ליום". 

כאשר הגיעו לארץ, רומא ניסה ליצור קשר עם משפחתו באוקראינה. במשך שלושה ימים הוא לא שמע דבר מאחותו טטיאנה, מבעלה מישה (שמות בדויים) ומשני ילדיהם. מתברר שהמשפחה הסתתרה במרתף ללא מים, חשמל או קליטה סלולרית. מישה הבין שהם חייבים למצוא דרך לברוח מהכפר ויצא לחפש עזרה. הוא היה זקוק למישהו עם רכב שיכול להסיע אותם אל מחוץ לאזור הסכנה. הגיע הלילה ומישה לא חזר. כעבור שלושה ימים קיבלה טטיאנה הודעה שאחד ממכריו מצא אותו. היא מעולם לא ראתה את גופתו, אבל מי שמצא אותו הביא אליה את בגדיו לזיהוי. 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports