יוסף נושא דברים ביום השנה למעבר של הקהילה של יוסף למקומה החדש – שכבר קטן מדי.
דוחות מעוז ישראל מרץ 2022

עורך הדין שהפך לרועה קהילה

קשה להרשים ישראלים. אנחנו חיים בארץ קשה, והחיים קשים. אולי בגלל זה הם שמים לב כאשר אנשים סביבם נמצאים במקום טוב. כאשר הייתי בצבא, שאלו אותי שוב ושוב: "מה זה השלום שיש לך?" משפטים מתוחכמים לא היו משפיעים על איש אם אנשים היו רואים אותי מאבד את קור הרוח שלי או מרמה במבחן יום קודם. מצד שני, כשראו אותי מתהלך בדרכי אלוהים (גם אם לא ידעו להגדיר זאת כך) המילים הפשוטות – ולפעמים בלי מילים בכלל – אמרו הרבה מאוד.


Shani Ferguson
על ידי Shani Ferguson
read

עוד לא חלפו שלוש שנים מאז שיצאה לדרך, אבל הקהילה הזאת נחשבת לאחת הקהילות שצמחה מהר יותר מכל קהילה אחרת בארץ. האולם שבו הם נפגשים איננו מרשים ומכיל פחות מחמישים איש. עיקר הצמיחה הוא בעיקר מתחת לרדאר, ברשת של קבוצות בית הצצות בערים שונות ברחבי הארץ. קשה לדעת עכשיו כיצד יוסף (שם בדוי), עורך דין שהפך לרועה קהילה, שעליו כתבנו לפני שנה, מצליח לעמוד בקצב של כל המנהיגים הצעירים שהוא מטפח אבל איכשהו, הוא מצליח לגרום לכל מי שחובר אליו למאמץ להרגיש כמו בן משפחה. ההיבט היפה ביותר בקהילה הצעירה ודוברת העברית הזאת, הוא שהצמיחה איננה נובעת ממעבר של אנשים מקהילות אחרות. רוב המתכנסים הגיעו למשיח בזכות יוסף עצמו או באמצעות האנשים שהוא הדריך למשיח ולימד אותם לעשות כמוהו. הייתי נותנת לכם פרטים עם מספרים ומקומות אבל ככל שארחיב את הדיבור, כך אחשוף פרטים רבים יותר בפני ארגונים שמטרתם המוצהרת היא למגר את ישוע מהארץ.

קובי ויוסף נפגשו זמן קצר לפני שפרצה מגפת הקורונה. יוסף סיפר על חזונו להקים בארץ את הקהילה האתיופית הראשונה הדוברת עברית. "הגיע הזמן, בני עמי עלו לפני עשרות שנים מאתיופיה ורבים מאיתנו יודעים עברית טוב יותר מאמהרית, חלקנו אינם יודעים אמהרית כלל. אנחנו זקוקים לקהילה שתענה על הצרכים של אתיופים צעירים שאת רוב חייהם חיו כישראלים".

למרות המגבלות והסגרים, המשיכה הקהילה של יוסף בשנה הראשונה לצמוח, ומכמה אנשים בודדים הגיעה לכמה עשרות.

אחת המטרות הגדולות של "מעוז" היא לעזור לאנשים עם רעיונות ראשוניים לצמוח ולהתממש בפועל בארץ, ובהקשר זה, ידענו שאנחנו רוצים לעזור לקהילה הצעירה הזאת להצליח. ראינו את יוסף מכשיר אנשים בקהילתו להיות תלמידים למשיח, וככל שהיינו עדים לכך הבנו שהוא מנהיג שגם ישראלים שאינם אתיופיים יתברכו דרכו. "האם אתה רוצה להקים קהילה לישראלים ממוצא אתיופי או קהילה לישראלים?" שאלנו לבסוף. הוא חייך. "כאשר תיארתי את החזון לקהילה הזאת, כתבתי שאני רוצה להקים קהילה לשנים עשר שבטי ישראל".

המשפחה שלנו מצאה בקהילה הזאת בית. מעניין לציין שאומנם האספות אתיופיות באופיין אבל בכל שבוע אנחנו רואים אנשים לא אתיופיים נמשכים למה שאפשר לתאר כחוויה רוחנית מרעננת מאוד. הקהילה מורכבת בעיקר מצעירים וממשפחות צעירות. קובי ואני נמצאים בשנות הארבעים בחיינו אבל אנחנו בדרך כלל המבוגרים ביותר באולם.

הכישורים של יוסף גם כמבשר אמיץ וגם כרועה קהילה קשוב, הם שילוב ייחודי בכל מצב, בוודאי כאן, בישראל. אין ספק שיש כאן מנהיגים בעלי ניסיון שידעו איך לכוון ולהדריך את שילוב המתנות הזה. לכן ישבתי עם יוסף לפני כמה ימים כדי לשמוע על החוויות הראשונות שלו ולהבין מה לדעתו יכולים נוצרים מרחבי העולם ללמוד על בישור בארץ.

לא חסרות עדויות על פריצות דרך וניסים בכל שבוע.

האם אתה זוכר את הפעם הראשונה שסיפרת למישהו על ישוע?

"כמובן! הפעם הראשונה שהעדתי למישהו הייתה כנער, ממש זמן קצר אחרי שאני קיבלתי את ישוע. אני בא ממשפחה יהודית מסורתית עם זהות יהודית מובהקת.

ההבנה שישוע הוא חלק מהסיפור היהודי ריגשה אותי מאוד. ידעתי שאני רוצה לספר למישהו אבל לא ידעתי במי לבחור. יום אחד נסעתי במונית עם נהג ערבי. בקושי ידעתי להסביר מה שרציתי לומר בעברית כי המושגים הרוחניים אינם נפוצים בשיחות היום-יום. הייתי מלא רגש ואומץ, נשענתי מעל המושב הקדמי והטחתי בו את כל המידע שהיה לי.

נהג המונית נראה מרותק. אינני יודע אם הוא היה המום מזה שיהודי מספר לו על ישוע או שנער מדבר איתו בלהט כה רב על חייו.

יצאתי מהמונית בהרגשה שאני על גג העולם. עשיתי את זה! סיפרתי על ישוע. סיפרתי את העדות שלי. אני בטוח שמרוב התרגשות בלבלתי כמה דברים, אבל עיקר המסר שלי היה ברור – ישוע הוא הדרך אל אלוהים, אבינו שבשמיים. הוא סולח על חטאים, ואני מכיר אותו אישית.

עם המשפחה שלי זה היה סיפור אחר. המשפחה שלי מרקע מאוד שמרני, מסורתי ויש גם חרדים במשפחה המורחבת. ציפיתי לתגובות קשות. לא טעיתי. בני המשפחה הביטו בי בעיניים וגערו בי. התרבות בארץ מאוד שבטית וניכור מצד אדם אחד יכול להפוך לניכור מצד מעגל שלם של חברים ובני משפחה. הדחייה שחוויתי כנער מבני המשפחה המורחבת הייתה קשה".

צוות ההלל מדריך את הקהילה בשירים בעברית (חלקם מקוריים) ואחר כך מסיים בשיר קצבי או שניים באמהרית.

האם בשלב כלשהו הבנת שעדות היא יותר מרק לספר לאנשים על ישוע?

"התרגשתי מאוד לספר לאנשים על ישוע, אבל עד מהרה הבנתי שאורח החיים שלי משפיע על אנשים יותר מאשר כל מה שאגיד על האמונה. קשה להרשים ישראלים. אנחנו חיים בארץ קשה, והחיים קשים. אולי בגלל זה הם שמים לב כאשר אנשים סביבם נמצאים במקום טוב. כאשר הייתי בצבא, שאלו אותי שוב ושוב: "מה זה השלום שיש לך?" משפטים מתוחכמים לא היו משפיעים על איש אם אנשים היו רואים אותי מאבד את קור הרוח שלי או מרמה במבחן יום קודם. מצד שני, כשראו אותי מתהלך בדרכי אלוהים (גם אם לא ידעו להגדיר זאת כך) המילים הפשוטות – ולפעמים בלי מילים בכלל – אמרו הרבה מאוד.

למדתי בישיבה תיכונית, והחברים לישיבה התלוננו לראש הישיבה שאני מדבר על ישוע. הייתי חרד מאוד לקראת השיחה איתו אבל מאחר שהייתי תלמיד לדוגמה, השיחה הסתיימה בלא כלום. אותו הדבר קרה במכללה. השותף שלי לחדר התלונן בפני האחראי שאני עורך בחדרי שיעורים בכתבי הקודש. היינו חברים אבל בתחום הזה הוא לא היה מוכן להתפשר. זומנתי לשיחה עם המפקח הראשי והסברתי שאני פועל במסגרת הזכויות שלי כישראלי בארץ דמוקרטית. הוא ידע שאני תלמיד חרוץ שעוזר לאחרים ושזכיתי בתחרויות החדר הנקי ביותר במגורים. אחרי שנפגשנו, המפקח כינס את הבחורים במגורים ואמר להם שהם כולם צריכים להיות כמוני. הוא התכוון לומר רק שיתנהגו כמוני, אבל איש לא היה יכול להתכחש לכך שהאמונות וההתנהגות שלי הלכו יד ביד".

יש דרכים רבות לבשר. מהן הדרכים הכי פחות יעילות בארץ?

"אינני חושב שיש דרך מושלמת לבשר. גם לא הייתי לוקח על עצמי לקבוע שיש דרכים 'גרועות', אבל בהחלט יש שיטות פחות מועילות בתרבויות שונות.

קודם כול, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, אני מאמין שאנחנו צריכים להבין את התרבות ואת האנשים סביבנו לפני שאנחנו מקבלים על עצמנו לייצג את הבשורה. לדוגמה, אם אישה נכנסת לבית כנסת חרדי, היא צריכה לדעת שאיש לא יקשיב לדבריה כי אסור להם לדבר עם אישה; אם אני עומד בפינת רחוב בארץ עם שלט ומתחיל לצעוק את המסר שלי, התגובה היחידה שאני יכול לצפות לה היא קריאות בוז ואולי כמה אבנים.

מבחינה תרבותית, בישור בלי הקשר של שיחות והסברים איננו יעיל כאן מכמה סיבות. האחת היא שליהודים יש תחושת זהות עמוקה מאוד הקשורה להיסטוריה. מי שאומר להם להאמין אחרת מהוריהם ומאבותיהם בעצם מבקש מהם להחליף את הכדור שעליו הם חיים. מבחינה היסטורית יש עבר קשה בין היהודים לאנשים הטוענים שהם תלמידיו של ישוע. יש שיחות חשובות אחרות שצריך לנהל לפני שאפשר בכלל לגשת לנושא".

אתה חי בארץ עשרות שנים – רוב חייך – ובוודאי ראיתי קבוצות רבות של מבקרים מחו"ל, חלקן עם רצון עז לבשר ליהודים. מה יש לך לומר על המאמצים האלה?

"קודם כול, אני מאמין שהמבקרים מחו"ל באים עם כוונות טובות. אני מאמין שהם אנשים טובים שאוהבים את אלוהים. אבל אנחנו, היהודים המאמינים החיים בארץ, משקיעים זמן רב בניסיון לסדר את המבוכה שזורעים מבקרים עם כוונות טובות שאינם מבינים את התרבות. יש גם כל מיני דקויות תרבותיות ומכשולי שפה שאנחנו נתקלים בהם כאשר הישראלים שומעים את הבשורה באנגלית במקום בעברית.

אחת הבעיות הבסיסיות ביותר העולות היא נוצרים שבאים ואומרים ליהודים שהם צריכים להתנצר. אין שום מקום בכתובים שבו כתוב שיהודים שרוצים להאמין בישוע חייבים להפסיק להיות יהודים. בעצם זה בדיוק ההפך! השליחים היו צריכים להבהיר לגויים שהם אינם צריכים להפוך ליהודים כדי להאמין בישוע. היה צורך להבהיר את זה כי באותה תקופה, האמונה בישוע נחשבה לאמונה יהודית בלבד. לכן אנחנו צריכים להקדיש זמן ולהסביר להם שמי שהולך אחרי ישוע איננו צריך לזנוח את מורשת אבותיו.

אספות השבת נערכות בעברית בלבד, אם כי הקהילה אוהבת לסיים בשיר קצבי באמהרית והמקום מתמלא חיים.

מה היית ממליץ לנוצרים הבאים לארץ ורוצים לספר לישראלים על אהבתם לישוע?

אם מישהו רוצה רק לסמן לעצמו V על הסעיף "בישרתי בישראל", שיעשה מה שהוא רוצה. אבל אם הנוצרים רוצים לראות פרי בטווח הארוך ולראות תלמידים בארץ, אני ממליץ להם לעשות שני דברים. קודם כול, הקדישו זמן ללמוד על ישראל, על התרבות שלה ועל ההיסטוריה שלה.

אין לי כוונה לרפות את ידי המבקרים מלהתיידד עם ישראלים ולהיות פתוחים לגבי האמונה שלהם. אחרי הכול, אלוהים תמיד יאמר את המילה האחרונה בנוגע לשיטות שבהן מביאים את הבשורה לישראלים. אבל חשוב להבין שיש אלפי שנים של קשר מורכב בין אלוהים לבין העם היהודי, והוא מתואר באין ספור פסוקים בכתובים. ויש גם אלפיים שנות קשר מורכב בין כנסיית הגויים לבין היהודים לאחר שנכתבו הדפים הראשונים של הברית החדשה. אי אפשר רק להיכנס לדינמיקה הזאת ולהתחיל לדבר – גם אם מי שמדבר חושב שזה מאלוהים – ולצפות שהכול ייעלם.

זה מוביל אותי להמלצה השנייה, לעשות כל מאמץ לחבור למאמינים ישראלים החיים בארץ ויכולים לקחת את המושכות אחרי שהמבקרים חוזרים הביתה. אם אתם מדריכים מישהו למשיח, הוא כמו תינוק רוחני. אי אפשר להביא תינוק לעולם בלי לטפל בו אחרי שהוא נולד, הוא הרי איננו יכול לדאוג לעצמו. מי שהולך לארץ זרה ומדריך מישהו לאדון ואחר כך משאיר אותו בלי למצוא מישהו שידאג לו, נוהג בחוסר אחריות. אבל אם אתם מנהלים קשר עם מאמינים בארץ שיכולים לדאוג למאמינים חדשים, ההשפעה שלכם תהיה לטווח ארוך, ואולי אפילו תוכלו לחזור בעוד כמה שנים וליהנות מקשר עם האדם שהדרכתם אל שערי השמיים.

אם נשווה את מצב קהילתו של יוסף לפני שנה (כתבה ראשונה התפרסמה ירחון "מעוז" מאי 2021) עם מצבה כיום, אנחנו רואים את ברכת אלוהים על פעילותו. האולם המרכזי מלא עד אפס מקום, הילדים הקטנים לומדים בשבת על הרצפה במטבח, הגדולים יותר בחוץ, במרפסת, ובני הנוער במשרדו הקטן של יוסף. אלה בעיות טובות. עם כאבי הגדילה נתמודד יחד. אין ספק שהעוצמה שבה האנשים שהוא מכשיר דורשים את אלוהים, איננה נעלמת מעיני אלוהים, ואנחנו נושאים את עינינו לראות מה יצמח מזרע החרדל הזה בעוד דור.

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports