המאמר המקורי שנכתב על ארי ושירה ועל כנס הנוער.
דוחות מעוז ישראל פברואר 2022

החדשות והמשטרה

איך הכול התחיל - חלק יב

לא היה לנו מה להסתיר ולכן אמרנו לעיתונאית שהיא מוזמנת להשתתף באספות כנס הנוער. היא פגשה כמה מבני הנוער ושוחחה איתם על אמונתם. היא נדהמה לפגוש צעירים רבים שפנו לאלוהי ישראל בכל ליבם. אחרי הכנס, היא התקשרה לאחד ממדריכי הנוער ואמרה: "מה שראיתי כל כך ריגש אותי שעכשיו, כשאני בבית, אני מפחדת להפעיל את הטלוויזיה או הרדיו מחשש שהתחושה הנפלאה הזאת תתפוגג. הציבור צריך להכיר אתכם", אמרה בהתלהבות... שלושה שבועות לאחר מכן, התפרסם מאמר בשם ״ציידי הנפשות״...


Shira Sorko-Ram
על ידי Shira Sorko-Ram
read

בפסח 1996 נכנסה אישה לכנס הנוער הכלל-ארצי הראשון שלנו והציגה את עצמה בשם רונה שמש  , עיתונאית של "ידיעות אחרונות", העיתון הנפוץ במדינה. היא הייתה צעירה ומקסימה ואמרה לנו שהיא באה לבקר את אחיה בקיבוץ שבו התכנסנו ושמעה שמתקיים אירוע משיחי. האירוע סקרן אותה, והיא שאלה אם היא יכולה להיות נוכחת בחלק מהאספות. 

היהודים המשיחיים בארץ ניצבו בפני רדיפות ממשיות במקום העבודה, בבית הספר ועם השכנים. ומאחר שהיינו מיעוט קטן בארץ, משיחיים רבים התנהלו במחתרת. אבל הילדים שלנו, שעדיין גיבשו את הזהות ואת ההבנה שלהם לגבי אלוהים והעולם, סבלו יותר מכולם. ילד ממשפחה משיחית היה בדרך כלל המשיחי היחיד בבית ספרו. ידענו שכנס שיגיעו אליו צעירים כמוהם כדי לציין יחד את האמונה שלנו בישוע, יחזק אותם מאוד. שש קהילות מלאות ציפייה שלחו את הנוער ואת מדריכיהם להשתתף בכנס הזה. 

לא היה לנו מה להסתיר ולכן אמרנו לעיתונאית שהיא מוזמנת להשתתף באספות. היא פגשה כמה מבני הנוער ושוחחה איתם על אמונתם. היא נדהמה לפגוש צעירים רבים שפנו לאלוהי ישראל בכל ליבם, וציינה בפנינו את ההשפעה החיובית של הכנס הזה על בני הנוער שלנו. אחרי הכנס, היא התקשרה לאחד ממדריכי הנוער ואמרה: "מה שראיתי כל כך ריגש אותי שעכשיו, כשאני בבית, אני מפחדת להפעיל את הטלוויזיה או הרדיו מחשש שהתחושה הנפלאה הזאת תתפוגג. הציבור צריך להכיר אתכם", אמרה בהתלהבות. 

ציידי הנפשות

כעבור שלושה שבועות התפרסם מאמר של ארבעה עמודים מלאים על הכנס במוסף השבת של העיתון. הכותרת על דף הכותרת הייתה "ציידני הנפשות"  (מונח המתאר את הצליינים הנוצרים מימי הביניים שכפו על יהודים להתנצר "בשם ישוע" או למות). 

שורות הכותרת המשנית זעקו: 

"מאה ושלושים בני נוער ישראלים השתתפו בחופשת הפסח בכנס נוער בן שלושה ימים של היהודים המשיחיים המאמינים בישו. חלקם ילדי מצוקה, רובם בלא ידיעת הוריהם, כמה מהם מבתים מסורתיים…" 

אחר כך עבר המאמר ללעוג לאלוהים, לגדף את המשיח ולהציג את הכנס כבעל זיקה לכת של עובדי שטן: 

"נערה בשם דורית עולה לבמה. היא נראית היסטרית… 'השטן' היא צועקת ובוכה עם מוזיקת הרקע, 'השטן שונא אתכם, הוא רוצה שתמותו! קבלו את האלוהים כדי שתהיה לכם שליטה בחיים. מה יש לי בחיים?' היא מתייפחת. "אין שום דבר…"

שמש סיכמה את "רשמיה": 

"המסר שהועבר בכנס היה: 'העולם מחורבן, ואתם, לוזרים שכמותכם, תמותו בכל מקרה כמו רבקה המסוממת הזאת. אז אם כבר למות, למה לא ללכת לגן עדן? הגיהינום שאתם עוברים עכשיו הוא כלום לעומת הגיהינום שמצפה לכם שם, אחרי שתמותו מסמים או בפיגועים או השד יודע ממה' ". 

ישועת ישראל בשוקולדים

נוסף על כך, הזמנו קבוצת נוער דינמית משיקגו המכונה "סולד אאוט". כשם שעשו באספות נוער בארצות הברית כדי לשבור את הקרח, הם חילקו כמה שוקולדים וכשישה תקליטורים של זמרים משיחיים (שבאותה תקופה היה קשה להשיג בארץ). 

אבל לפי התיאור של העיתונאית, הנוער קיבל מטר של שוקולדים ותקליטורים. היא הקפידה לסלק כל אזכור של אלוהי ישראל והסבירה שבאמצעות המתנות האלה, המשיחיים מתקרבים אט אט אל הנפשות המבולבלות של בני הנוער. 

מזווית ראייה משפטית, ההאשמה החמורה ביותר של העיתון הייתה שבני הנוער בארץ משתתפים בכנס שלנו ללא הסכמת ההורים, עבירה שדינה כלא (כאילו מאה ועשרים איש יכולים להיעלם מבתיהם בחופשת הפסח בלי להשאיר רמז למקום הימצאם). לכל אורך המאמר, רונה רמזה שהצעירים היו קורבנות של מניפולציה רגשית ורוחנית קשה. 

העיתון פרסם תמונות של פנים מטושטשות של בני נוער שהשתתפו – כולל בננו אייל – עם כיתוביות כגון "הם מקדמים את המסר שלהם באמצעות מוזיקה", "בני שש עשרה במשבר", "כנס גדול עוד יותר מתוכנן לקיץ" ו"ההורים אינם יודעים". 

העיתון לא ציין שמתוך מאה ועשרים בני הנוער, מאה וארבעה עשר היו מבתים משיחיים. ואיש לא היה אסיר תודה יותר מההורים על הכנס ועל הפרי שהוא הניב. ששת בני הנוער האחרים שהגיעו היו חברים של ילדינו והביאו עימם אישור בכתב מהוריהם שאומנם לא הסכימו עם האמונה שלנו אבל הכירו תודה על ההשפעה החיובית שלנו על ילדיהם. 

המשתתפים בכנס הגיבו בזעם מובן לפרסום המאמר. אבל לא יכולנו לצפות את הזעם שהביעו ידידנו הלא-מאמינים, שידעו שהתיאורים הפרועים במאמר אינם תואמים את המציאות. 

האם נתבע את העיתון הנפוץ במדינה?

באותה תקופה חיינו בארץ כמעט שלושים שנה, ונכתבו עלינו מאמרים רבים כשם שנכתבו גם על משיחיים אחרים בארץ. העיתונאים מעולם לא פעלו לקידום האמונה שלנו אבל רובם היו בדרך כלל הוגנים ובאופן מפתיע, מדי פעם גם גילו אהדה כלפי האמונה שלנו והזכות שלנו להאמין בכתובים בהתאם להבנה שלנו. הכלנו את החשיפה שהעניק לנו כל מאמר כלידה שבכל פעם הציגה מושג חדש בתרבות הישראלית, או אולי הציגה מחדש מושג קדום. 

ברמה האישית חשבנו שאולי רונה באמת חוותה את נוכחות אלוהים הנפלאה בכנס, אבל לאחר שהחוויה התפוגגה היא כנראה אפשרה לשאפתנות שלה כעיתונאית עולה לכתוב מאמר כל כך סנסציוני. ואולי היא בכלל הייתה נתונה ללחץ של גורמים חרדים לא לכתוב מאמר אוהד. 

"היהודים המשיחיים ביצעו עבירה פלילית"

התלבטנו בשאלה אם לצאת נגד העיתון כי היינו מודאגים מההשלכות של המאמר הזדוני והכוזב הזה. דאגנו שמא הוא יחזק את התפיסה השלילית שהייתה קיימת בתודעה הישראלית הקולקטיבית – שהיהודים המשיחיים הם כת, אורבים לילדים ובסופו של דבר "נוצרים שרלטנים חסרי מצפון בלבוש יהודי". נוסף על כך, דאגנו מאוד מאוד והצטערנו בנוגע למנהיגים של חמש הקהילות האחרות, שגם נגדם התנהלה חקירה פלילית. אחרי הכול, אנחנו הזמנו אותם להשתתף איתנו בכנס. 

כדי לחזק את המאמר שלה, רונה יצרה קשר עם מנהל המועצה הלאומית לשלום הילד. היא הציגה בפניו את סיפורה וכללה את תגובתו במאמר. הכותרת הייתה "יצחק קדמן: 'זוהי עבירה פלילית' ". 

" 'העובדות חמורות, גם מבחינה חינוכית וגם מבחינה חוקית', טוען יצחק קדמן… 'כל מי שמפתה מישהו להמיר דת תמורת איזשהו פיתוי חומרי או אחר [כמו שוקולדים], זוהי עבירה על החוק, לפי מיטב ידיעתי, שעונשה מאסר. על פי התיאור, מדובר באנשים שעברו עבירות פליליות. דבר ראשון שצריך לעשות הוא להגיש תלונה במשטרה, ואנחנו נהיה ראשונים לעשות זאת… אסור שילדים עם מצוקות ייפלו לידי שרלטנים' ". 

קדמן יצר קשר עם פרקליט המדינה ויזם הליכים פליליים נגדנו וגזר דין אפשרי של מאסר. החלטנו שעלינו להשיב מלחמה ושכרנו את שירותיו של עו"ד גילי חריש, אחד מעורכי הדין הטובים בארץ. 

עורך הדין שלנו הסביר לנו שעיתונאים יכולים לכתוב ככל רצום על ה"רשמים" שלהם מאירוע כלשהו. ההשמצות במקרה הזה חוקיות. העיתונים חופשיים לעוות ולסלף עובדות, במיוחד כאשר מדובר במאמינים בישוע. אבל אסור להם לפי החוק להאשים אותנו במעשים פליליים. לאחר תפילה וייעוץ, החלטנו לתבוע את ענק התקשורת – רק על הסעיף הזה

התמונה המקורית של כנס הנוער הכלל-ארצי שפורסמה בירחון מעוז, 1996. 

בחקירה

למרבה הצער, שום דבר לא קורה מהר בעולם המשפטי, גם כשהנאשם חף מפשע. כעבור שישה חודשים קיבלנו שיחת טלפון המזמנת אותנו להתייצב בתחנת המשטרה לחקירה. הצגנו את האישורים מההורים אבל החוקרים התחילו את החקירה בשאלות מפורטות על מה שאנחנו מאמינים ומה ההבדל בין יהדות משיחית לנצרות. הנסיבות היו לא נעימות אבל ראינו בזה הזדמנות יוצאת מהכלל לזכות בתשומת הלב הבלתי מפולגת של המשטרה ולבשר להם במשך כמה שעות. 

גם סיפרנו להם על חייהם של יהודים משיחיים בארץ – שהם משרתים בצה"ל, משלמים מיסים, חוגגים את חגי ישראל. בקיצור, הקהילה המשיחית מורכבת מאזרחים חרוצים ושומרי חוק. 

יכולנו לחוש בלחץ העצום של החרדים מאחורי הקלעים ובדרישות שלהם לאסור על קיומם של כל מפגשי הנוער המשיחיים, אפילו עם הסכמה הורית. כל מנהיגי הקהילות האחרות ששיתפו פעולה עם הכנס, נחקרו. כאשר המשטרה דיווחה שלא נמצאה כל הפרה של החוק, הפרקליט דרש לפתוח את החקירה מחדש. לבסוף המשטרה סגרה את התיק באופן סופי מאחר שלא מצאה שום עבירה פלילית. 

אבל מבחינתנו, החלק הקשה ביותר של החקירה הזאת, שהתנהלה שנה, היה שההורים הלא-מאמינים שנתנו את הסכמתם לילדיהם להשתתף בכנס, סבלו מהטרדה. הם אמרו לנו שהם קיבלו שיחות טלפון מאיימות מהעיתונאית וגם מהמשטרה שבהן הזהירו אותם מפני הכת ה"נוצרית" שלנו ודרשו לדעת אם הם מודעים לאופי המזיק של הכנס. די באזהרות כאלה מהמשטרה כדי להפחיד כל הורה. 

בני נוער משיחיים משתתפים בכנס.

התביעה שלנו נגד ידיעות אחרונות

החקירה הפלילית ארכה שנה אבל התביעה נגד העיתון ארכה שלוש שנים עם טקטיקות עיכוב רבות מצד העיתון. הם ניסו כל דרך אפשרית לגרום לחלק מההורים הלא משיחיים להעיד נגדנו. איש לא עשה זאת. 

לבסוף, עורך הדין שלנו יעץ לנו שאם נזכה במשפט ונקבל פיצויים כספיים והתנצלות, הסיפור כולו יתפרסם בעיתונות והפעם גם בעיתונים אחרים. לדעתו, בגלל הזמן הרב שחלף, רוב האנשים כבר שכחו את תוכן המאמר הפוגע. החלטה של בית המשפט תגרום לכך שכל הגידופים והדברים הגסים שנאמרו על האמונה בישוע, יעלו שוב לפני השטח. לסיכום, הוא אמר שעדיף שהעיתון יכתוב לנו מכתב התנצלות הרחק מעין הציבור. הסכמנו. 

תרגום המכתב מעורך הדין של "ידיעות אחרונות": 

"בפרסום מיום 19.4.1996 שכותרתו 'ציידי הנפשות' נפלו מספר אי דיוקים באשר לאישור הסכמת ההורים, התברר שהייתה הסכמה של ההורים להשתתפות ילדיהם בכינוס. 

זאת ועוד, לעניין הכיתוב מתחת לתמונה של אחד הילדים: 'ההורים לא יודעים', התברר כי הכיתוב היה מוטעה והורי הילד המצולם ידעו והסכימו. 

מרשיי מצטערים על הטעויות שנפלו בפרסום. 

בכבוד רב, 

מיבי מיזר, עו"ד "

עורך הדין שלנו היה בדעה שמאחר שנקטנו עמדה חוקית נגד העיתון החזק ביותר במדינה, להבא הם יחשבו פעמיים לפני שיפרסמו מאמרים שקריים נגד יהודים משיחיים. ההערכה הזאת הייתה מדויקת בדרך כלל. וכחותם סופי ואישור שנהגנו בחוכמה, השופט פסק בלי שנבקש שהעיתון ישלם לנו הוצאות משפט. 

במבט לאחור ממרחק של עשרים וחמש שנים, אחד הפירות היפים ביותר לאורך זמן שצמחו מהכנס הזה הוא מוטי כוהן. הוא היה אחד מששת הלא-מאמינים שהשתתפו בכנס ומסר את חייו לאדון שם. הוא הפך בהמשך למדריך נוער ובסופו של דבר לזקן בקהילת "תפארת ישוע". הרקע הקשה שממנו בא העניק לו לב יוצא דופן לאנשים פגועים, ובמשך יותר מעשרים שנה הוא מביע את אמונתו במעשים ברחובות תל אביב ועם קבוצות נוער משיחיות ברחבי הארץ. פוריות הממשיכה להניב פרי עד עצם היום הזה. קראו את סיפורו כאן.

המשך סדרת ״איך הכול התחיל״ יבוא בחודש הבא

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports