מלבנון ועד הנגב
סיפורי 
מבחינתה של איה, ניהול חנות בגדים איננו רק עסק אלא הדרך שלה לשרת את המשיח. "חשוב לי לספר על ישוע ללקוחות המגיעים לחנות שלי. בחנויות שלי יש עמדה עם ספרים משיחיים, והלקוחות יכולים לקחת את הספרים הביתה ולחזור ולהחליף אותם בספרים אחרים".
ג'ויס
ג'ויס היה בן פחות משנה כאשר הוריו ברחו מלבנון והתיישבו בארץ. משפחתו נמנתה עם מאות משפחות שישראל אפשרה להן בשנת 2000 לעבור לרמת הגולן כי צה"ל נסוג פתאום מלבנון. הם היו חלק מצד"ל ובני ברית צבאיים. השינוי בתרבות לא היה קל אבל החלופה הייתה עינויים בשבי החזבאללה.
לפני כשנה וחצי, ישראל נהנתה מחורף גשום במיוחד, וסערה עזה הפילה עצים רבים בכל רחבי רמת הגולן. ג'ויס נהנה לאסוף עצים להסקה ויצא עם אביו לחתוך גזעי עצים שנפלו. המכונית שלהם הייתה קטנה ולכן הם נאלצו להשאיר חלק מהעצים שחתכו בשטח, להביא הביתה חלק מהעצים ולחזור לקחת את השאר. עד שחזרו, העצים שהם חתכו כבר נעלמו
אבא של ג'ויס אמר שהוא מכיר בחור בשם דוד שגם הוא אוהב לאסוף עצים להסקה. הם נסעו לביתו ומצאו ברכבו את העצים החסרים להם. דוד התנצל מאוד על אי ההבנה ולא זו בלבד אלא הוא גם הסיע את כל העצים החסרים לביתם ואפילו הוסיף עצים משלו. הם ישבו לשתות קפה ודוד סיפר להם על עצמו. הוא היה יהודי משיחי והיו באזור עוד כמוהו. ג'ויס היה נוצרי מרוני קתולי, והיה המום וסקרן לשמוע שיהודים מאמינים בישוע.
"לא ידעתי שאנשים כאלה קיימים", הסביר ג'ויס כאשר ניסה לתאר את הפגישה עם היהודים המשיחיים בקהילה של דוד. תוך חודשים ספורים הוא הקדיש את חייו למלך היהודים. "מעולם לא נתקלתי באפליה כערבי בין יהודים. תמיד הרגשתי בנוח בבית הספר ובחברה שלי. אבל מעולם לא חשתי שייכות כה עמוקה כפי שאני מרגיש כעת בקהילה. אנחנו נהנים לבלות יחד במשך השבוע ומקפידים לבשר בכל מקום שאליו אנחנו הולכים".
ג'ויס נחשף לראשונה למדעים מתקדמים בתיכון והתאהב בתחום. הוא חלם על דוקטורט בפיזיקה ובביוטכנולוגיה, אבל המכללה הקרובה ביותר הייתה רחוקה. הוא לא נרתע, נרשם והתקבל לתוכנית ביוטכנולוגית קדם-רפואית. "עצרתי טרמפים בכל יום כדי להגיע לבית הספר ופעמים רבות איחרתי והגעתי מיוזע מריצה. אחר כך הייתי צריך לתמרן בין שיעורי בית לבין העבודה. היה לי קשה – כבר התחלתי תואר שני אבל לפניי היו שנים ארוכות של לימודים לקראת הדוקטורט ולא ידעתי כמה זמן אוכל להמשיך בקצב הזה".
"שאלתי את רועה הקהילה שלי אם הוא מכיר ארגון שעוזר למשיחיים והוא סיפר לי על קרן . המענק שקיבלתי מ- עזר לי להתמקד בלימודים בלי צורך לחשוב מהיכן אשיג אוכל ואיך אגיע ללימודים. אינני יודע אם 'תודה' היא מילה גדולה מספיק. ישראל מתקדמת מאוד בתחום המחקר והפיתוח, התחום שמעניין אותי. מי יודע, אם זה רצון אלוהים, מה עוד אגלה? אני נותן עדיפות לחלומות שלו ומקווה שהוא רוצה שאגלה דברים שישפרו את חייהם של בני אדם".
כפר הילדים
"אלה חדשים? ואתם משאירים לנו אותם?" שאלו הילדים בעיניים תמהות. הבאנו להם משחקי קופסה – עשרות משחקים מהחביבים עלינו כדי שיהיו מספיק למאתיים ושמונים הילדים בסיכון והיתומים החיים שם. הם יצאו מגדרם מרוב שמחה, כאילו קנינו להם מחשבים ונעלי נייק.
קרן עוזרת לחזק מאמינים במגוון דרכים והסיבה העיקרית להקמתה היא הדאגה לאלמנות וליתומים. לכן אנחנו תמיד מחפשים הזדמנויות לשרת את המקופחים בארץ. כאשר אסור היה לבקר בבתי החולים בגלל מגבלות הקורונה, מצאנו את כפר הילדים שקיבל את הביקורים שלנו בזרועות הפתוחות.
כפר הילדים הזה נוסד לראשונה בשנת 1943 במטרה לעזור לילדים שהופרדו ממשפחתם או התייתמו בשואה. הוא התרחב ונוספו לו מקלט חירום לנשים, מרכז לנערות במשבר, מרכז ייעוץ למשפחות בסיכון ועשרות בתי משפחה שמטרתם תשומת לב אישית. חלק מהמקרים הם קשים ביותר.
כאשר ביקרנו במקום לראשונה, המנהל אמר לנו שבגלל הקורונה והסגרים, הילדים לא זכו לביקורים במשך יותר משנה. הצוות שלנו הלך לשמח את הילדים האלה וחזר גם מאושר וגם שבור לב. רוב הילדים שם נמצאים שם בצו של בית משפט. הם הוצאו מבתיהם בגלל הזנחה, אימהות מכורות לסמים ואבות מכורים לאלכוהול ומתעללים. חלק מהילדים אפילו סבלו עינויים מידי הוריהם. הלכנו להעניק להם אהבה, ולהם הייתה אהבה גדולה עוד יותר להחזיר לנו, בעיקר הודות למטפלים המסורים המקדישים את חייהם לחבוש ולרפא את הלבבות השבורים האלה.
למרות הכאב, סיפורי ההצלחה שיצאו מהמקום הזה מעודדים מאוד. הכפר מתגאה באלפי בוגרים שיצאו וניהלו חיים בריאים ומלאי הצלחה, חלקם אחיות, רופאים, מורים ומנהלי חברות. אחד הבוגרים לאחרונה הוא בחור אתיופי שכעת לומד בפקולטה למשפטים. בוגרים לא מעטים חזרו לעבוד בכפר כדי לסייע לדור הבא של ילדים נטושים.
"אם לא היו מביאים אותי לבית הילדים הזה, הייתם מראיינים אותי באיזו סמטה אפלה. אבל סיימתי תיכון, למדתי איך לנגן בכלי במצוינות והתקבלתי לתזמורת צה"ל היוקרתית" סיפר גבי, גם הוא אחד הבוגרים האחרונים.
זמן איכות בדרך כלל חשוב לילדים יותר מכסף, ולכן לא רק הבאנו משחקי קופסה אלא בילינו איתם יום שלם במשחקי כדורגל ו"המתיישבים של קטאן". כפי שבדרך כלל קורה, הרגשנו שאנחנו מקבלים מהם יותר משהם קיבלו מאיתנו, ואנחנו אסירי תודה על ההזמנה הפתוחה לבוא ולהמשיך להיות חלק מהדאגה המעשית ליתומים, ממש כשם שאלוהים ציווה עלינו.
איה
איה ווסילי היו נשואים כאשר הגיעו לארץ לפני תשע עשרה שנים עם בת מתבגרת צעירה. כאשר עוד היו בלטביה עבדה איה בעסקי האופנה ווסילי, מהנדס אווירונאוטיקה צבאי במקצועו, ניהל חברה משלו לפרסום. אבל העלייה לארץ אילצה אותם להתחיל מחדש בכל תחום. איה בילתה את שנותיה הראשונות בארץ בלימודי עברית ובניקיון בתים. השנים הראשונות היו קשות להם מסיבות רבות, אבל שוב ושוב הם ראו את הדרכת אלוהים ואת ידו בחייהם.
הם חלמו על עסק משלהם ורצו עוד ילד, אבל בתם היחידה הייתה כמעט בת עשרים ויש חלומות לא מציאותיים. אלא אם כן אלוהים הוא האלוהים שלכם, והוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. במקרה הזה הוא רצה לתת להם בן, ובנם נולד חמש שנים לאחר שהציבו את כף רגלם בארץ ההבטחה.
חלף לו עוד עשור של לימודי עברית ועבודות מזדמנות. סוף סוף קיבל וסילי משרה במפעל היי-טק לדבק, ואיה אזרה אומץ לעשות צעד ולפתוח חנות בגדים משלה. חנות אחת הובילה לשתיים והעסקים פרחו. "התחלנו בארץ עם כלום ולקחנו הלוואה כדי לפתוח את העסק, ועמדנו בתשלומים כמתוכנן. אפילו נשאר כסף לממן לבן שלנו שיעורי נגינה ואנגלית", סיפרה איה. איה שמעה על תוכנית המוזיקה לילדים של מעוז אבל לא חשבה להגיש בקשה. "היה לנו מספיק כסף לשיעורים ולא רציתי שהבן שלנו ייקח את מקומו של ילד שבאמת זקוק לעזרה הזאת", הסבירה.
מבחינתה של איה, ניהול חנות בגדים איננו רק עסק אלא הדרך שלה לשרת את המשיח. "חשוב לי לספר על ישוע ללקוחות המגיעים לחנות שלי. בחנויות שלי יש עמדה עם ספרים משיחיים, והלקוחות יכולים לקחת את הספרים הביתה ולחזור ולהחליף אותם בספרים אחרים".
בסוף שנת 2019 ניצבה איה בפני החלטה קשה. אחת החנויות שלה הייתה בקניון ונקלעה לקשיים כי חנות אחרת בקרבת מקום מכרה בגדים דומים. ההחלטה לסגור את החנות הייתה קשה אבל במבט לאחור, היא הצילה את החנות השנייה. חודשים ספורים לאחר מכן הגיעה הקורונה והקניונים נותרו סגורים זמן רב לאחר שהחנויות נפתחו שוב. אחזקת שתי חנויות בו-זמנית הייתה ממוטטת את העסק כולו.
בכל זאת, העסקים של איה נפגעו קשות כשהסגרים שיתקו את המשק. זמן קצר לפני כן היא קיבלה את קולקציית האביב וחתמה על המחאות בסך עשרות אלפי דולרים מתוך מחשבה שעד מועד הפירעון, ההשקעה תניב רווחים. אבל איה לא זכתה להזדמנות למכור את הקולקציה.
עד שהחנויות נפתחו שוב, העונה התחלפה ואיש לא רצה בגדי אביב. איה ווסילי רצו להציל את העסק ולקחו עוד הלוואה כדי לפרוע את התשלומים. הם מכרו במחירי הפסד את הבגדים שהיה אפשר למכור ובעיקר נתנו אותם לכל מי שהיה מוכן לקבל אותם.
בסופו של דבר, השוק נפתח מחדש ואיה הזמינה סחורה חדשה, אבל החשבונות שהצטברו הכבידו עליה. קרן הסכימה לפרוע את חובותיה כדי שתוכל להמשיך לנהל את העסק (ואת עבודת האלוהים שלה) שלה מתוך עמדה של כוח ולהמשיך לממן את שיעורי המוזיקה והאנגלית לבנה. "בני מתפתח יפה מאוד במוזיקה והתקבל למגמת אנגלית. הצעד הבא שלי בעסק הוא להרחיב את המקום בחנות כדי שיהיה לי מקום להניח ספרים המספרים על אלוהי הניסים ולחלק אותם".
פרויקט המוזיקה לילדים
פרויקט המוזיקה לילדים נשמע כמו פרויקט פשוט למדי. "מעוז" מעניקה מלגות לילדים בתקווה להעניק לילדים משיחיים הזדמנות להצטיין בכלי נגינה ולהלל את אלוהים. אבל המציאות היא שכאשר המאמינים מקבלים כוח להגשים את החלומות שאלוהים נתן להם, טבעי לראות אותם מניבים פרי למלכות האלוהים. בכל שנה מעניקה "מעוז" מלגות לכשישים ילדים מרחבי הארץ, ואלה לומדים מוזיקה אצל טובי המורים באזורם.
מבחינה מוזיקלית, אנחנו מרוצים מהתוצאות. תוכנית המוזיקה לילדים מתנהלת כבר עשר שנים ורבים מהילדים (שכבר הגיעו לגיל העשרה) הצטרפו לצוותי הלל ולתזמורות ואפילו השתתפו בתחרויות בין לאומיות (וזכו!). אבל אנחנו מתרגשים עוד יותר מההשפעה הרוחנית של הילדים האלה ומשפחותיהם. בזכות התוכנית הגיעו מורים למוזיקה לאמונה במשיח, והדלתות לעולם המוזיקה החילונית נפתחות בפני הילדים הלומדים להפוך ללוויים בני זמננו.
כדי להקים צבא של מהללים צריך זמן, סבלנות והשקעה אישית רבה. אבל אנחנו מגדלים אותם ומכינים אותם להילחם למען אלוהים. אם הם לא ילמדו לשרת את אלוהים עם הכישרונות שלהם, הם עלולים לבזבז אותם בעולם.
חיילי צה"ל
השנה יצא צה"ל למבצע "שומרי החומות". אנחנו ב"מעוז" לא רק התעדכנו לגבי המתרחש כדי לדעת מתי לרדת למקלטים, אלא גם היו לנו חברי צוות וילדים של חברי הצוות בצה"ל שנלחמו בחזית מול החמאס.
אחת הבקשות לתפילה ששלחו לנו החיילים במהלך המבצע הייתה למען תושבי עזה. עזה היא מקום שקשה להיות בו. המאמינים חשים אהבה לאנשים כי הם בריאת אלוהים, אבל נלחמים באויב מסוכן המסתתר בקרב האנשים האלה ממש. גם הישראלים שלא נושעו נאבקים עם אותו עניין: עם הרצון להגן על המולדת לצד המחשבה שהם עלולים לקחת חיים של מישהו אחר. רבים חוזרים הביתה עם תסמונת פוסט טראומה וסובלים במשך שנים רבות אחרי ההחלטה הנוראה שעשו. ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר אמרה פעם שיום אחד כשיהיה לנו שלום עם אויבינו, אולי נוכל לסלוח להם על שהרגו את ילדינו, אבל לא נוכל לסלוח להם על שאילצו אותנו להרוג את ילדיהם.
המבצע כולו הסתיים תוך שבועות ספורים, אבל כל יום ארך נצח. היו דברים רבים שלא אמרו לנו לפני שהמבצע נגמר. אבל אחרי שהגיעו בשלם הביתה, קיבלנו תמונה טובה יותר של החוויה שלהם (ללא מידע רגיש שאסור היה להם לספר). אומנם קרן איננה מתערבת בשום פעילות צבאית, אבל ידענו שחיילי צה"ל הם בני אדם עם צרכים בסיסיים כמו כולנו. רוב החיילים בשדה הקרב נלחמים במחבלי חמאס. בין סיפורי המלחמה המרתקים שסיפרו, הבנו שכאשר הם חזרו לבסיס מהמשימות, לא היה להם היכן לשבת או לנוח. בני המזל מצאו כמה כיסאות פלסטיק מוטלים בשטח. אחרים הסתדרו עם שמיכות על הקרקע והתכסו באבק מדבר.
זאת איננה קבלת הפנים שרצינו לתת לגברים ולנשים שחזרו משדה הקרב לאחר שיירטו את הטילים המכוונים על הבתים שלנו. התקשרנו ליצרן פינות ישיבה, ניהלנו משא ומתן והזמנו פינות ישיבה רבות ככל שאפשר התקציב.
לפעמים האפשרות לנוח כראוי חשובה למשימה לא פחות מהכשרה נכונה.
לכן, מימנו גם פינות ישיבה וגם ימי מנוחה מיוחדים מחוץ לבסיס. מתן האפשרות לנוח בין המשימות נראה כמו תמיכה דלה בחיילים שלנו, אבל הם היו אסירי תודה. הם שלחו לנו הרבה מאוד תמונות וסרטוני וידאו של יום הבילוי שלהם מחוץ לבסיס (אנחנו יכולים לפרסם רק כמה) ועל כל פינת ישיבה שסיפקנו הם שמו שלט כדי שהחיילים (רבים מהם שמעו על קרן ) ידעו שאוהבי ישראל בקרב עמי העולם אוהבים אותם.
