ראש הממשלה יצחק רבין ויאסר ערפאת לוחצים ידיים אחרי החתימה על הסכמי אוסלו א עם ביל קלינטון בשנת 1993.
דוחות מעוז ישראל אוקטובר 2021

לעולם אל תאמר לעולם לא

איך הכול התחיל – חלק ט

ישראל הייתה בעיצומו של גיהינום האינתיפאדה הראשונה הידועה לשמצה בגלל פיגועי ההתאבדות ומעשי הרצח.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

מאת שירה סורקו-רם

ישראל הייתה בעיצומו של גיהינום האינתיפאדה הראשונה הידועה לשמצה בגלל פיגועי ההתאבדות ומעשי הרצח. המרד האסלאמי תפס את מרכז הזירה בשנת 1987, והישראלים הרגישו כאילו היו בגיא צלמוות. במשך שנים רבות המשכנו לחיות מיום ליום במצב של הישרדות. מנהיג אשף יאסר ערפאת דחק במפגעים ובמתאבדים וברוצחים היצירתיים, ולא אפשר היה לדעת מאיפה הם יצוצו. קצת מזכיר את הקורונה בימינו. הסכנה לא הייתה גלויה לעין עד שהיא פגעה. 

רק 15 שנים קודם לכן חתמה ממשלת ישראל על הסכם ג'יבריל ושחררה 1,150 מחבלים פלסטינים בתמורה לשלושה חיילים ישראלים. רבים מהמחבלים המשוחררים הפכו לעמוד השדרה של המנהיגות באינתיפאדה הראשונה. 

מסיבה בלתי נתפסת כלשהי, ההיסטוריה גורסת שהאינתיפאדה הראשונה ארכה שבע שנים. המציאות של אלה מאיתנו שעברו אותה היא שהמחבלים תקפו אותנו בפצצות, בסכינים, במכוניות ובטרקטורים במשך כ-20 שנה. אבל בשבע השנים הראשונות נרצחו 233 אזרחים ישראלים ו-60 חיילים רק מפצצות. ו-1,400 אזרחים ישראלים ו-1,700 חיילים נפצעו. 

זאת הייתה רק ההתחלה. המטרה של ערפאת הייתה להפוך את חיי הישראלים לבלתי נסבלים. הטרור יכול היה לפגוע בכל מקום. רוב האזרחים הפסיקו לנסוע באוטובוסים, שם היה מסוכן במיוחד. הסענו את הילדים שלנו לכל מקום שהיו צריכים להגיע אליו. המקום הבטוח ביותר להיות בו היה הבית. 

יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה בשנת 1992, בשיאה של האינתיפאדה הראשונה, והתחיל לערוך תוכנית לשים סוף לאלימות ולהקים מדינה פלסטינית. התוכנית שלו התבססה על הסכם שלום עם יאסר ערפאת. הצוות שלו נשא ונתן בחשאי ובשנת 1993 חתם רבין על הסכמי אוסלו הידועים לשמצה. האלימות הייתה כה קשה עד שאפילו הישראלים מהמחנות הציוניים במיוחד, החלו לחשוב שאם חלוקת הארץ תביא סוף לאלימות, אולי כדאי לעשות זאת. 

אבל לקהילת המאמינים הקטנה בארץ, התקופה הייתה תקופה קשה באופן רגשי. אלה מאיתנו שהאמינו בכתובים, ידעו שאלוהים נתן את הארץ הקטנה הזאת לעם היהודי בברית עולם. וכעת ראש הממשלה שלנו היה נחוש לוותר על "הרי ישראל" כדי ליצור עוד מדינה אסלאמית. הוא בעצם הכריז שהכתובים אינם שטר הבעלות של היהודים. בסופו של דבר, הכול היה לשווא. הסכמי אוסלו דרשו נתינה חד-צדדית ללא תמורה כלשהי. הם התאדו לאיטם והמשכנו לסבול מהמתקפות האלה עד שהממשלה שלנו הקימה חומת הפרדה שהפרידה את האוכלוסיות הפלסטיניות מישראל רבתי. אבל זה היה בשלב מאוחר הרבה יותר. 

ארי ושירה מדברים בפני כנס המנהיגים הארצי הראשון .

איפה המקום שלנו

בשנת 1991, אחרי השהות שלנו בארצות הברית למשך כשנתיים, התחלנו לנסוע בכל שבוע לקהילה בירושלים והמשכנו בתוכנית שלנו לעבור לאזור ירושלים (ראה ירחון אפריל 2021: המלחמה, העולים ומרכז הלימוד). כאשר הבנו שעלינו להישאר ברמת השרון, התחלנו לחפש קהילה מתאימה בתל אביב. היו כמה קבוצות חלוצים נהדרות באזור שלנו ולבסוף בחרנו בקהילה ביפו מלאה ברוח הקודש בהנהגת דיוויד לזרוס. 

הרגשנו שם את נוכחות אלוהים ואת החופש להלל. האספות תורגמו לכמה שפות בגלל העולים החדשים הרבים. דוד עודד בהתלהבות את הקריאה שלנו לבשר וללמד. ארני ויונית קליין עלו לארץ זמן קצר לפני כן והפכו לשותפים קרובים שלנו. יחד חלמנו וחשבנו על דרכים יצירתיות להגיע אל האנשים האבודים בתל אביב. 

המנהיגים מכל רחבי הארץ נהנים מבילוי בצוותא ובניית קשרים חדשים.

דרכים לשרת את החלוצים המשיחיים שלנו

למרות העול התמידי שחשנו כלפי האובדים, זיהינו צרכים גם בתוך הקהילה המשיחית. הכרנו מנהיגים רבים וראינו את המאמצים הנלהבים שלהם לבנות את המלכות. התפללנו וביקשנו הזדמנויות לשרת את הקהילה בארץ, והפתעה מופלאה נחתה עלינו מקליפורניה. בשנת 1994 הציע טום בארקי, מנהיג קהילה בעל חזון, לערוך כנס של שלושה ימים בישראל. הוא ביקש מאיתנו להזמין כל מנהיג ורועה קהילה בארץ עם בנות הזוג למלון איכותי בהרצליה, במימון מלא. 

חלק מהמנהיגים בארץ מעולם לא היו בבית מלון. טום ברקי שירת מעומק ליבו כמאה מנהיגים ונשותיהם, כולל ייצוג נפלא מקרב הקהילה הערבית הנוצרית. (זאת הייתה ראשית הקשרים ההדוקים שלנו עם רועי הקהילות הערביות.)

לפי המשוב, הכנס היה הצלחה גדולה. הרעב שזיהנו בפניהם של אחינו ואחיותינו בארץ עזר לנו להבין שהחלוצים של אלוהים בארץ, ובמיוחד המנהיגות המשיחית שתכופות נאבקה כנגד כל הסיכויים, זכו למעט מאוד עידוד וטיפוח. 

המנהיגים הנאמנים האלה ספגו את מה שהתרחש סביבם בכנס, נחו, שמעו את דבר אלוהים ונהנו מאוד זה מחברת זה. הם ייצגו עמדות תיאולוגיות ונקודות השקפה מגוונות אבל רבים מהם יצרו קשרי ידידות בכנס. 

בכנסים שערכנו בהמשך, המנהיג ג'אק הייפורד, גם הוא מקליפורניה, היה הדובר העיקרי שנתיים ברצף. הוא מימן מחצית מהעלויות ו"מעוז" גייסה את המחצית השנייה. אובדן הקהילה שלנו גרם לנו לשברון לב. אבל בזמן ששהינו בארצות הברית (בגלל הצורך של הבן שלנו במסגרת מיוחדת) התעודדנו מאוד לראות גם מרחוק את ההשפעה המאחדת של הכנסים האלה. 

אייל פרידן במבצע בישור בתל אביב מגלם בפנטומימה אדם המחפש אחר האמת.

לרוסיה באהבה

בסתיו 1994 הוזמנו לרוסיה, שם ניהל ג'ונתן ברניס הופעות משיחיות גדולות למטרות בישור ורבבות יהודים וגויים האמינו בישוע. הוא ערך קונצרטים בערים רבות ברוסיה ולפחות 250,000 איש נענו לקריאה לעמוד בפומבי ולהתפלל. על סמך כרטיסיות המעקב, מחציתם היו יהודים או היה להם לפחות סב אחד יהודי. ג'ונתן הבין שכדי לשמור על התחייה העצומה הזאת, צריך לבנות מודלים של הכשרת תלמידים. 

את המכללה הראשונה שלו ללימוד הכתובים הוא פתח בסנט פטרבורג עם 108 סטודנטים. (רבים מהם היו מאמינים חדשים, יהודים, שבהמשך עלו לארץ והפכו למנהיגים בתנועה המשיחית.) ג'ונתן הזמין אותנו ללמד במכללה החדשה שלו. בילינו שם שבוע והשקענו בהם כל מה שיכולנו. לימדנו אותם את עקרונות היסוד של הכתובים – מאברהם ועד משה וישוע המשיח. כאשר אימי (פרדה לינדזי) שמעה מה קורה, היא התקשרה אלינו והתעקשה שנעבור לרוסיה לזמן מה כדי ללמד את המאמינים החדשים הרבים להיות תלמידי המשיח, בגלל הקציר העצום שהיה שם אז. 

חלק מהמדרגות העמוסות בדיזנגוף שהישראלים ישבו עליהם בצפיפות, מרותקים להצגה כולה

תל אביב העיר האבודה

אבל האהבה שלנו לאובדים תמיד עוררה את ליבנו לשאול את אלוהים איך אנחנו יכולים להגיע אל הצאן האובדות של תל אביב. כאשר שבנו לארץ, התחלנו לתכנן הופעות של נגינה ודרמה עם השותפים שלנו ארני ויונית. תכננו את המבצע הגדול ביותר שהיינו מסוגלים לערוך, ותכננו לערוך אותו בכיכר דיזנגוף. 

הגיע הערב הראשון. הקמנו את ה"במה" שלנו על המדרכה. דוברים, מיקסרים, תאורה, כלי נגינה. את התפאורה תלינו בין העצים. המדרגות שלפנינו יצרו אמפיתיאטרון טבעי שהוביל למזרקה. אוטובוסים ומכוניות פלטו עשן וצפרו. מסביב לכיכר הגדולה הזאת בלב תל אביב היו חנויות קטנות לפלאפל, פיצה על לאפה, שייקים ושווארמה. הדלקנו את אורות הבמה וקהל גדול התחיל להתאסף. 

בינתיים, אבי מזרחי וקבוצה של מתנדבים שבאו לבשר וללמד, התאספו בגלריה דוגית, במרחק שני רחובות והתפללו בין חמש לשבע בערב. בשעה שבע הם הגיעו לכיכר ושם התפללו עד שהגיע הזמן להתחיל. אנשים באו מכל רחבי הארץ כדי להפגיע. 

בשעה שמונה התחילה התזמורת שלנו לנגן והמדרגות התמלאות תוך דקות ספורות. אפילו מעלינו, לאורך המעקות, אנשים עמדו וצפו גם מרחוק. לא נשאר מקום פנוי. אנשים ניסו להידחף פנימה ולא הצליחו. 

ארני התחיל לנגן בסקסופון "מי כמוך ה' " והאוויר התחשמל. התזמורת שלנו ניגנה עוד כמה שירים. המנהיג החלוצי איתן שישקוף ניגן בתופים ואני על המקלדת. היו לנו בנדנות וכובעי בייסבול ולא נראינו כמו מטיפים מתחסדים. האנשים בקהל לא ידעו שהמוזיקה הזאת הייתה הלל למלך שלנו אבל הם נהנו. 

בשיר האחרון שלנו, ארני, שקולו מזכיר קול כמו של בוב דילן, סיים במילים: 

–מתו במדבר,

–מתו בגולה,

–מתים בארצנו,

–מתים בנפשנו.

האווירה השתנתה ומייד עלה לבמה אייל פרידן, מנהיג משיחי ורקדן מקצועי. הוא הציג בפנטומימה אדם שמחפש אחר משהו ומנסה כל דבר שבעולם עד שלבסוף, כשהוא כבר על סף ייאוש מוחלט, הוא פונה לאלוהים. בסוף ההצגה, האדם המחפש החזיק מראה גדולה לפני הקהל הגדול שהיו בו אנשים שבאו לקניות, מכורים לסמים ושיכורים, חיילים, יאפים חסרי בית ואפילו ניצולי שואה. אחר כך ארי קם וסיפר כיצד אלוהים ממלא בתקווה את חסר התקווה. 

מאמינים מכל הארץ באו לצפות באירוע ולעזור לחלק את לחם החיים עם הרעבים. הם ישבו בקהל ואחרי שההצגה הסתיימה, יזמו שיחות עם האנשים שעל המדרגות. בערב השני הזמנו את המעוניינים לגשת לבית הקפה בדוגית, במרחק שני רחובות. עשרים וחמישה ישראלים הגיעו עם אבי מזרחי וחיכו להושיב את האנשים ולתת להם חומרים לקריאה. בערב השלישי היה שיטפון של אנשים שניסו להיכנס לדוגית. במהלך שלושת הערבים, יותר מ-300 תל אביבים הגיעו לדוגית כדי לשמוע עוד על ישוע. 

כל הכיסאות וכל השולחנות (שהגיעו רק כמה שעות לפני האירוע) היו מלאים באנשים רעבים שדיברו על ליבם השבור ושמעו את הבשורה על דמו הגואל של ישוע המשיח. כ-900-800 איש ישבו וצפו במחזמר של כ-30 דקות ובקריאה לחזור בתשובה, והקשיבו להסבר כיצד המשיח שלנו יכול להשיב אותנו לאלוהים. 

יותר משנים עשר רועים ומנהיגים מתל אביב, נתניה, חיפה וירושלים השתתפו במבצע. זאת הייתה נקודת מפנה בעינינו. מלבד המבצעים שתכננו בעצמנו, שיתפנו פעולה במבצעי בישור באמצעות קונצרט שניהלו גורמים אחרים בקהילה בארץ. כולנו הבנו את מה שהיה ברור וכואב, שאין די פועלים לקציר הזה. 

באוקטובר 1994, שישה חודשים אחרי המבצע הראשון שלנו, מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס בזמן שזה חלף על פני המקום שהיינו בו ברחוב דיזנגוף. עשרים ואחד ישראלים ותושב זר נהרגו. 

ידענו שאנחנו זקוקים לעזרת אלוהים כדי לצאת למבצעי בישור ברחוב בסביבה מסוכנת כזאת. לכן החלטנו לצום שלושה ימים בחודש במשך שישה חודשים, החל מדצמבר 1994. הזמנו גם את הקוראים שלנו וכל מי שהיה בארץ ורצה להצטרף. רבים כתבו ואמרו שהם יתפללו ויצומו איתנו. 

בית קפה "דוגית" היה מלא עד אפס מקום במשך שעות רבות בגלל ישראלים השואלים שאלות על ההצגה שראו.

החלטות

בחודש מאי 1995 הפקנו יחד עם שבע קהילות אחרות שתי הופעות בירושלים בנסיבות מעט שונות. העובדה שההופעות האלה עלו מלכתחילה בירושלים מלאת הפעילות העוינת, הייתה פלא. אבל ידענו שרבים מקוראינו צמים ומתפללים גם בעד הכנסים וגם בעד המבצעים שלנו. 

המצב הביטחוני בארץ הידרדר. אי אפשר היה לדעת איפה יהיה הפיגוע הבא. בירחון מעוז בשנת 1994 כתבתי שהישראלים נעשים נואשים יותר, שבורים יותר ופתוחים יותר לשוב לאלוהים, ושהגיע הזמן. אחדות נפלאה החלה לפרוח בגלל השעות שבילו יחד המנהיגים בכנסי המנהיגות. כעת הגיע הזמן שיניב הפרי מתוך המבצעים האלה ברחובות. 

בקיץ ערכנו עוד מבצע של שלושה ערבי הצגות בלב תל אביב. הן השפיעו עוד יותר משהשפיעו בשנה הקודמת. אבל לא ראינו איך אפשר לדאוג לכל האנשים שהביעו עניין, וחלקם ממש חיפשו את האמת. היה צורך בקהילה ישראלית שהייתה כולה בעברית, שמטרתה להדריך את הישראלים האבודים לאמונה ואחר כך ללמד אותם ולהעניק להם בסיס איתן בדבר אלוהים ויכולת להתרבות. אבל הבטחנו לעצמנו לעולם לא להנהיג קהילה שוב. 

ארי ושירה אירחו את ג'ק הייפורד בשניים מתוך שלושת הכנסים הארציים למנהיגים.

אתם חלוצים – אז תהיו חלוצים!

ערב אחד ארי ואני ישבנו בסלון ביתנו, הסתכלתי עליו ושאלתי: "ארי, חשבת פעם להקים עוד קהילה?" הוא הישיר מבט לפנים ואמר "חשבתי על זה". 

דיברנו עם פול ליברמן, ידיד מזה עשרות שנים וחבר צוות ב"מעוז". מלבד היותו מנהיג משיחי בארצות הברית ובהמשך בישראל, הוא גם היה איש עסקים מצליח מאוד ואסטרטג. 

הוא אמר לנו: "אתם עמדתם בראש כמה משימות חלוציות שאלוהים הטיל עליכם. לדוגמה, הייתם חלוצים בסיוע ליהודים משיחיים שרצו לעלות לארץ, בידיעה שהממשלה מתנגדת מאוד למאמינים עולים. כינסתם מנהיגים ישראלים ברחבי הארץ כדי ללמוד ממורים בעלי ניסיון וחוכמה ואתם יודעים לשמוע את אלוהים. גם פעלתם לקידום אחדות בקרב המנהיגים החלוציים שלנו, המעטים והמפוזרים ברחבי הארץ, ועזרתם להם להכיר זה את זה". 

והוא המשיך: "היום בארץ יש קהילות דוברות רוסית, אנגלית, אמהרית, ערבית ואפילו ספרדית. אבל יש מעט מאוד קהילות דוברות עברית בלבד. תמיד רציתם לעזור לפרוץ דרך במחסום התרבות הישראלי הטוען שהיהודים המאמינים בישוע הם תופעה מערבית זרה לגמרי. ואני יודע שתמיד רציתם יותר מכל להגיע לצברים. לכן, המשימה שלכם צריכה להיות להקים קהילה דוברת עברית ומלאה ברוח, שיש בה מתנות הרוח ושמציינת את חגי ישראל. כאשר יגיעו לאספות שלכם מאמינים חדשים ואנשים המחפשים אחר האמת, הם ירגישו לגמרי בבית עם השפה והתרבות". 

הפיל שבחדר

כשפול אמר לנו את הדברים האלה, ידענו מייד שהוא נתן לנו התגלות. בדיקת כיוון. היינו רגילים לעשות דברים רבים בו-זמנית. חשבנו כל הזמן על דרכים שונות לבנות את מלכות אלוהים בארץ. אבל פול האיר בקרן לייזר אל עבר הרצון העמוק ביותר שלנו, להתמקד בפיל שבחדר. קיבלנו פקודה לנוע ואת המשימה שלנו למלכות. 

דיברנו עם מנהיגי קהילות באזור תל אביב והודענו להם שאנחנו רוצים להקים ברמת השרון קהילה חדשה דוברת עברית בלבד, עם דגש על בישור ולימוד מאמינים חדשים. הם בירכו אותנו ועודדו אותנו להתחיל. 

יחד עם הצוות הקטן שלנו, ארני ויונית, ועוד מאמינה ישראלית, חנה הרוקחת, ערכה קהילת רמת השרון את האספה הראשונה שלה ב-24.9.1995, ערב יום זיכרון תרועה המכונה גם ראש השנה, שנת התשנ"ו. הקהילה הזאת נקראה בהמשך "תפארת ישוע". 

ביום שהקהילה שלנו נולדה, ראש הממשלה יצחק רבין ויאסר ערפאת נפגשו במצרים וחתמו על הסכמי אוסלו ב, שגיבשו לראשונה על הכתב את הכוונה הישראלית להקים מדינה פלסטינית בעתיד. החודשים הבאים הוכיחו עד מהרה כמה החתימה הזאת הייתה שגויה. 

המשך בחודש הבא… 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports