Shutterstock/kursat-bayhan
דוחות מעוז ישראל אוקטובר 2021

אדמה אפגנית

מאת שני סורקו-רם פרגוסון

הפלישה הושלמה, הכוחות האסלאמיים נכנעו והמערב השיג עליונות באפגניסטן. מנהיג האוהד את המערב הוצב בשלטון אבל התברר שאין לו יכולת לאחד את הפלגים האפגניים השונים.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

הפלישה הושלמה, הכוחות האסלאמיים נכנעו והמערב השיג עליונות באפגניסטן. מנהיג האוהד את המערב הוצב בשלטון אבל התברר שאין לו יכולת לאחד את הפלגים האפגניים השונים. לאחר שנים ארוכות של מאמצים כושלים, החליטו הפוליטיקאים שהמשך השהייה באפגניסטן גובה מחיר יקר מדי. בסופו של דבר, לא יוכלו להישאר שם לנצח. הם יזמו נסיגה וחתמו על הסכם המאפשר לצבא לצאת מאפגניסטן אבל הכוחות האסלאמיים תקפו לפני שהצבא יצא בשלום. 

אפשר להבין אם חשבתם שאני מדברת על הנסיגה האחרונה של כוחות הברית מאפגניסטן, שהותירה פיות פעורים מתדהמה. אבל אינני מדברת על מה שקרה בשנת 2021 אלא בשנת 1842. האנשים שמתו במהלך הנסיגה לא היו אמריקנים אלא בריטים. שישה עשר אלף חיילים ואזרחים בריטים שברחו מכבול מתו מקור, מרעב וממארב הכוחות האפגניים שצמצמו את שיירת הנסוגים לניצול אחד. רבים מאמינים שהאפגנים הניחו לו לשרוד כדי שיוכל לספר על מה שקרה ולהזהיר את המעצמות לא להתעסק עם אפגניסטן בעתיד. 

כעת (אלא אם כן אתם נהנים מהשלווה שיש בחיים ללא כלי התקשורת) ודאי ראיתם את הסיקורים קורעי הלב של המצב באפגניסטן. אפגנים נואשים ששיתפו פעולה עם כוחות הברית המערביים או לכל הפחות למדו ליהנות מזכויות אדם בסיסיים – רודפים אחר מטוס ואפילו נאחזים בכנפיו במאמץ מטורף להגיע לחופש. הורים מבוהלים מעבירים את ילדיהם לחיילים זרים בתקווה שיעניקו להם חיים טובים יותר או לפחות יצילו את חייהם. מנהיגי טליבן המפרסמים הודעות שמטרתן להרגיע את ההמון, ואחר כך מחילים את חוקי השריעה. 

בזמן שהעולם צפה בחרדה בנפילה הפתאומית של אפגניסטן, רבים מהשותפים והקוראים שלנו כתבו ושאלו אותנו כיצד החלפת השלטון הזאת תשפיע על ישראל. ניסיתי כמה פעמים לסכם את המצב אבל יש כל כך הרבה לספר על מה שקורה שם (ודאי יהיו עוד דברים שנגלה עליהם בהמשך) שעליי להקדיש לנושא תשומת לב מירבית. 

התושבים בעלי תרבות עשירה ונהנים מארוחת צוהריים בהרט, אפגניסטן.
זכויות: Shutterstock/Yasemin Yurtman Candemir

רקע על אפגניסטן

ראשית, במובנים מסוימים, אפגניסטן היא ארץ שקפאה על ציר הזמן. פני השטח שלה מגוונים ואפשר לחשוב שהם חצי האי ערב או האלפים בשווייץ. קל לשכוח אותה בגלל המיקום שלה ובגלל שאין לה כלל השפעה בינלאומית. אבל אז מגיע מישהו ומנצל את חוסר המשמעות שלה והופך אותה, בוא נאמר, לבסיס אימון לטרור. במונחים של היום, היא ענייה למרות המשאבים המינרליים שלה הנאמדים בטריליון דולרים, ביניהם ליתיום. היא גם מורכבת ממגוון שבטים ותרבויות שגם משתלבים זה בזה וגם שומרים על ייחודם. האוכלוסייה כוללת כ-14 שבטים אבל ההשפעה הפרסית ניכרת במוצא, בתרבות ובשפה. למרבה ההפתעה, אנתרופולוגים ורבים מבני שבט הפשטון, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באפגניסטן, מאמינים שהאפגנים הם צאצאים של שבטי ישראל האבודים. האסלאם הוא אומנם הדת השלטת באפגניסטן אבל אותם "צאצאי שבטי ישראל האבודים" חשים זיקה ליהודים ולמדינת היהודים. ביטוי פומבי של האהדה הזאת עלול להביא למותם. 

שנית, אפגניסטן איננה לבנון, סוריה, ירדן או מצרים. כלומר, אין לה גבול משותף עם ישראל והיא מעולם לא איימה במלחמה על מדינת ישראל או נלחמה בה. אפגניסטן לא גילתה עוינות מיוחדת כלפי ישראל אבל היא גם מעולם לא ניהלה קשרים רשמיים עם ישראל והשלטון החדש שלה הדגיש בשבועות האחרונים שהוא מעוניין בקשרים עם ארצות הברית ועם כל הארצות באזור מלבד עם ישראל. 

שלישית, ארגוני טרור רבים חולקים זה על זה מבחינה תיאולוגית או אסטרטגית. לכן אין כל פלא שדאעש והטליבן שונאים זה את זה. בעיני הקהילה הבין לאומית, הטליבן איננו איום גדול כמו דאעש, לא כי הוא פחות אכזרי אלא כי דאעש שאפה לאחד את המדינות האסלאמיות ברחבי האזור וליצור אימפריה חליפית אסלאמית שתשלוט בעולם, ואילו הטליבן העדיף עד כה לאכוף את חוקי השריעה באופן מקומי. ראוי לציין שלמרות השלטון הברור של הטליבן באפגניסטן, הוא עוד לא הוכיח שהוא חזק ומעודכן דיו כדי לעצור את הפיגועים האחרונים בשדה התעופה בכבול. 

רביעית, הטליבן בימינו (הודות למורשת של גורמים כגון יאסר ערפאת ומנהיגי איראן) הפיק לקח חשוב מכל ארגוני הטרור בני זמננו שרוצים לשרוד לאורך זמן. הכוחות הבין לאומיים מהססים להצטרף למלחמות חדשות ולכן מוכנים להכיל הרבה מאוד מצבים שליליים כל עוד הארגון מדבר יפה למצלמות ומגביל את הרשעות שלו לתחומי שלטונו. מכאן שאין כל פלא שמעצמות העולם אינן מגיבות כמעט לטליבן, המבטיח להחיל שלטון הוגן בזמן שהדיווחים משקפים מציאות הפוכה. 

התושבים מספרים על טבח המוני בבני מיעוטים, חיפוש מבית לבית אחר לא מוסלמים וחטיפות של נערים ונערות במטרה להפוך אותם ללוחמים או לכלות ללוחמים. 

כאשר מדינת ישראל קמה, מספר היהודים באפגניסטן היה בערך 5000 איש. מותר היה להם לעלות לארץ ורובם אכן עשו זאת, אבל עד ראשית המאה ה-21 היו באפגניסטן שני יהודים בלבד, ונראה שהם לא חיבבו זה את זה במיוחד. זבולון סימן-טוב ויצחק לוי הלשינו זה על זה לשלטונות שוב ושוב, גם בימי שלטון הטליבן. הסכסוכים היו שונים ומשונים ועל פי הדיווחים כללו גם מחלוקת על החזקה על ספר התורה שבבית הכנסת. בשלב מסוים, הטליבן עצר את שניהם ואחר כך שחרר אותם כי הם לא הפסיקו להתווכח. בעקבות זאת החרים הטליבן את ספר התורה. יצחק מת כעבור כמה שנים וזבולון נותר היהודי האחרון באפגניסטן. אשתו ובנותיו עלו לארץ בשנות ה-90 אבל זבולון העדיף להישאר באפגניסטן. הטליבן הבטיח לעיתונאים שבני מיעוטים כמו זבולון יהיו מוגנים, אבל כשהאיומים על חייו החלו להגיע, הוא ברח לארץ היחידה שהוא קורא לה בית. 

חיילי המרינס האמריקנים במלחמת אפגניסטן בסיור בקג'קי, אפגניסטן
זכויות: Shutterstock/GoodAndy45

הגדרה של ניצחון 

הייתי בארצות הברית ביום ה-11 בספטמבר 2001. מוקדם באותו בוקר התקשרה אליי חמותי: "אמריקה נתונה למתקפה והיהודים צריכים לשמור על פרופיל נמוך", אמרה. במשך זמן קצר, כולם היו מספיק בהלם כדי לומר מה הם חושבים: "מוסלמים מהמזרח התיכון השונאים את אמריקה ואת ישראל". ארצות הברית החלה מייד לתכנן "להגיע לשם ולתפוס אותם" ואמריקנים קנאים קיצוניים ובורים להחריד התחילו לתקוף מוסלמים שחיו בארצות הברית. עד מהרה החל השיח הציבורי להסביר לאמריקנים שידעו מעט מאוד על האסלאם, שלא כל מוסלמי הוא בהכרח טרוריסט. 

האמת היא שאין זה משנה מה אנשים חושבים, יש מוסלמים שבסך הכול נולדו למשפחה מוסלמית (ולכן הם מוסלמים באופן רשמי) אבל הם רוצים, כמו כל אחד, לנהל חיים נורמאליים. אבל יש גם פלגים באסלאם הדורשים כניעה מוחלטת לקוראן וחורבן על כל מי שמסרב. בעצם, משמעות השם "אסלאם" היא כניעה  מלאה לאלוהים. אבל משטרת התקינות הפוליטית איננה סובלת דיבורים כאלה. היא מתעקשת שהאסלאם הוא דת של שלום. עד שהנשיא בוש שלח כוחות לאפגניסטן, המלחמה כבר הוגדרה. היא לא הייתה מלחמה באסלאם אלא בטרור. 

אני זוכרת שכאשר שמעתי במי הם הולכים להילחם, חשבתי לעצמי שאין סיכוי שארצות הברית ובנות בריתה ינצחו. אין שום דרך מוגדרת לנצח את הטרור. איך אפשר לנצח מושג? רגש? אסטרטגיה? ובסופו של דבר, איך אפשר לנצח אויב שמסרבים לקרוא לו בשם? 

ריק שלטוני

המערב היה מוסרי מכדי להשמיד חברה שלמה גם אם היא מלאה טרוריסטים, ונאיבי מכדי להבין שלא כולם רוצים להיות מערביים. היה ברור ובלתי נמנע שהמערב יפסיד במלחמה הזאת. לא היה ברור שהוא ינחל הפסד כל כך צורב. רק ימים יגידו מה יעשה הטליבן בכלי הנשק והציוד הצבאי שצבא ארצות הברית הותיר מאחוריו. אבל ההיבט המוזר ביותר של הנסיגה הזאת מאפגניסטן איננו הציוד שהאמריקנים נטשו אלא האנשים. אינני בטוחה מה מרחיק לכת יותר – המחשבה שהאמריקנים לא יעשו הכול כדי להשיב את אזרחיהם הביתה, או שבאופן פעיל הם מנעו מפליטים להיקלט בארצות אחרות. 

צפיתי באמריקנים הנסוגים מאפגניסטן ולא יכולתי שלא לחשוב על הדמיון לנסיגה הבריטית מפלשתינה של שנת 1948. הכוחות הבריטיים היו מותשים משתי מלחמות העולם והתושבים לא רצו אותם במקום. כצפוי, תוך 24 שעות של הריק השלטוני שהם הותירו מאחוריהם, פרצה מלחמה בין היהודים לארצות ערב השכנות שרצו לקחת לעצמן את הארץ (סוריה את רמת הגולן, ירדן את מזרח ירושלים, יהודה ושומרון ומצריים לקחה את עזה). ההבדל בין הנסיגה ההיא לזו של ימינו היא שהארץ שנחלו היהודים הפכה לדמוקרטיה שבה האוכלוסייה בוחרת את המנהיגות שלה ואת הדת שלה. אבל לא כך קרה באפגניסטן. 

ממשלה המאפשרת לאנשיה להצביע היא פלא גדול לעולם המודרני, אבל חופש הדת בישראל הופך אותה לגולת הכותרת של המזרח התיכון. ברור שיש אנשים בישראל המתנגדים לישוע, אבל החוק מגן על היהודים המשיחיים ועל הנוצרים, והם חופשיים לפעול בהתאם לאמונתם. מדינה אסלאמית לעולם לא תעניק את הזכות הזאת, ואין זה משנה מה אומרים לכם. 

זבולון סימן-טוב, על פי ההערכות, הוא היהודי האחרון באפגניסטן, מתפלל בחדר שכינה אותו "בית" עד שברח אחרי השתלטות הטליבן.
זכויות: Alamy Stock Photos/Oleksandr Rupeta

אפגניסטן בעתיד

הדיבורים על העתיד הרוחני של אפגניסטן הם גם מאיימים וגם מלאי תקווה. יש המתייחסים אל המתקפות על בני המיעוטים באפגניסטן כאל ציר הזמן האפוקליפטי של אחרית הימים – תנאי מצער להגשים את תוכנית אלוהים. אלוהים אומנם יכול להפוך רע לטוב, אבל הכתובים אינם מצווים עלינו להיכנע ולקבל את הרוע והרשע כמצב בלתי נמנע. אם זה היה נכון, למה לא השאירו את היהודים לנצח במחנות הריכוז ולמה להגן על חופש הדת בכל ארץ שהיא? 

ייתכן שתהיה תחייה רוחנית באפגניסטן, אבל אין זו בושה לנטוש אזור מלחמה שנשלט בידי טרוריסטים. בעצם, כדאי מאוד להתרחק מאנשים רשעים אלא אם כן אלוהים מורה לנו באופן ברור להישאר באזור הסכנה. 

אנחנו יודעים שיום אחד, כל ברך מכל שבט תכרע בפני אלוהי ישראל. זה כולל את השבטים באפגניסטן. היום הזה עוד לא הגיע. אבל אנחנו יכולים להיות חלק מהתוכנית שאלוהים כונן לפני שייסד את התבל. והאם אנחנו יכולים לצפות לגמול גדול יותר מלפגוש בעולם הבא את האפגנים שהתפללנו בעדם? 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports