צעדת ירושלים שבה רבבות מבקרים זרים לובשים את הבגד הלאומי שלהם ונושאים את דגל ארצם כדי לתמוך בישראל בתהלוכה שנתית בסוכות.
דוחות מעוז ישראל ספטמבר 2021

החג הזה נועד לכם

מאת הופ גנץ

לישראל וחזרה לדאלאס שבטקסס - בסך הכול שניים עשר יום. חוויה תרבותית. ראיתי מראות חדשים, אכלתי מאכלים אקזוטיים ולמדתי על חגי תשרי מהמנהיגים המשיחיים בארץ.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

לישראל וחזרה לדאלאס שבטקסס – בסך הכול שניים עשר יום. חוויה תרבותית. ראיתי מראות חדשים, אכלתי מאכלים אקזוטיים ולמדתי על חגי תשרי מהמנהיגים המשיחיים בארץ. כל זה היה כמו להיכנס לתוך עולם חדש ומרתק. לא העליתי על דעתי שדברים שהיו כה זרים לי יהפכו עד מהרה לחלק מוכר מחיי היום יום שלי. 

גדלתי בכנסייה אוונגלית בידיעה שאני יהודייה. כמו מאמינים רבים בישוע, גם לי הייתה הבנה בסיסית בנוגע לשורשים היהודיים של האמונה אבל לא ממש התעניינתי בכך. אני אמריקאית והיה לי נוח עם הבורות שלי. לקחתי את המושיע היהודי שלי והצבתי אותו בעולם היחיד שהכרתי – העולם המערבי. חגגתי פסח וחנוכה מדי פעם עם המשפחה אבל מעולם לא הקדשתי מחשבה רבה לחגים באופן כללי. לא חשבתי שהם רלוונטיים לגביי היום. עשינו את מה שרוב הנוצרים בכנסייה עושים – חגגנו את חג המולד ואת חג הפסחא. תמיד הייתי סקרנית לגבי המורשת שלי אבל גם פחדתי שהעולם הקדום של אבותיי יהיה מורכב וקשה מדי. 

יום אחד הטילה עליי רשת טלוויזיה נוצרית גדולה להפיק סרט תעודה על ישראל ועל ישוע בחגי תשרי, והבנתי שלא אוכל להישאר עוד אדישה. נכנסתי לגוגל, בדקתי "נוצרים החוגגים את חגי תשרי" ונדהמתי לגלות שלא רק שיש כאלה אלא גם בישראל זה אירוע גדול. מהרגע שהמטוס נחת בישראל, חשתי את התרגשות החג באוויר. הצוות שלנו צבר סיפורים בישראל ולמד על החגים ועל המנהגים, והרגשתי כאילו אני רואה רגעים מהכתובים מתרחשים לנגד עיניי. הימים היו ארוכים אבל לא היה לי אכפת כי הרגשתי כאילו אני עושה את מה שנועדתי לעשות במסגרת תפקידי כמפיקת סרטים.

עמדתי מול הכותל המערבי והרגשתי שליבי נכנע לכמה שאלוהים אמיתי. כאילו כל מי שעמד לידי מול הכותל נעלם ואלוהים מסתכל היישר עליי. פתאום העתיד הנוח שלי באמריקה כבר לא סיפק אותי, אבל מציאות וייעוד אינם תמיד מתיישבים יחד על אותו ציר של זמן. סיימתי את הפרויקט וחזרתי הביתה לארצות הברית, אבל כבר הייתי מוכנה. כאשר הגיעה ההזדמנות הבאה לנסוע לישראל ולהפיק סרט – מיהרתי לקבל אותה. 

אין ספק שהיו רגעים מלאי קסם בתקופה שלי בארץ, אבל חיי היום יום בה מסובכים למדי. בזמן שהייתי בארץ פגשתי אנשים שעזרו לי להתמודד עם חלק מהקשיים של המאמינים החיים בארץ. רק בהמשך הבנתי במקרה שהם היו מ"מעוז". בחמש השנים הבאות חוויתי את מחזור החגים והעונות של עמי הקדום. חגי תשרי הם העונה החביבה עליי בשנה. החגים האלה נשאו עימם תחושת התרגשות ושמחה שהבדילה אותם מחגים אחרים לאורך השנה, מראש השנה ועד יום כיפור וסוכות.  

המקום הטוב ביותר לקנות צרכים לחג הוא השוק, שוק ענק שאפשר לקנות בו כמעט הכול: פירות וירקות טריים, מנות אחרונות טעימות והכול בתוך קקופוניה של מוזיקה חיה, המולה של אנשים בקניות וקריאות של בעלי החנויות לבוא ולקנות אצלם כי התוצרת בארץ היא הטובה ביותר, כמובן. מי שמעדיף לערוך קניות בשקט יכול למצוא חנויות מכולת מסורתיות.

תפוחים בדבש

ראש השנה הוא החג הראשון בשלושת חגי תשרי. אם אני צריכה לתאר את החג בקיצור, הרי שזהו החג שבו כולם מברכים את השנה החדשה. הם אפילו אוכלים תפוחים בדבש (שימו לב לסוכר!), סמל למתיקות שצריכה לנטוף מפינו כשאנחנו מדברים על השנה החדשה. 

ראש השנה מכונה גם "יום זיכרון תרועה"  ובצדק, כי תקופת חגי תשרי היא התקופה היחידה שבה תוקעים בשופר. במשך עשרה ימים לאחר החג שמעתי בדירתי בירושלים את קול תרועת השופר מכל עבר בכל בוקר. בכל פעם ששמעתי אותה, הרגשתי שאלוהים קורא לי להתפלל בעד עם ישראל המתכונן ליום כיפור. עשרת הימים האלה מכונים "הימים הנוראים" – ימים של חשבון נפש שבהם היהודים בוחנים את מערכות היחסים שלהם ושואלים את עצמם אם מעשיהם בשנה האחרונה פגעו במישהו. אני מבינה למה הימים האלה נקראים כך, גם אני התמלאתי יראה. מעולם לא שמעתי על שום עם בעולם המקדיש עשרה ימים לחשבון נפש שבו בני העם בוחנים את חייהם, את מעשיהם ואת קשריהם.  

הרחובות הריקים מתמלאים בהולכי רגל עם גלגיליות, גלגשות, קורקינטים ואופניים.

דומיה מוחלטת בעם

הימים הנוראים מגיעים לשיאם ביום כיפור המתחיל עם שקיעת החמה. הרחובות מתרוקנים ממכוניות ואנשים לבושים בלבן מתחילים לצאת אל הרחובות, רבים מהם בדרכם לבית הכנסת לקרוא תפילות מסורתיות לסליחה. אלפי מתפללים מגיעים אל הכותל ובמשך שעות רבות מבקשים מאלוהים סליחה באופן אישי ובאופן קיבוצי, כעם. קיבלנו אישור להסריט את התפילות האלה לסרט התעודה מהגשר המוביל להר הבית. באותו ערב היו שם בערך כמאה אלף איש. הייתה לי נקודת תצפית יוצאת מן הכלל שממנה צפיתי על קהל עצום של אנשים שהתכנס למטרה אחת בלבד – לחזור בתשובה. 

המילים "לחזור בתשובה" בעברית אינן רק להצטער על חטאים. הכוונה היא לשוב לאלוהים. אני זוכרת שבכיתי כי חשתי את העול של העם ואת העול בליבי להתפלל למען העם שנכסף לשוב לאלוהים. המראה של מאה אלף איש בוכים, מתפללים ומשתחווים יחד הוא מראה מעורר ופוקח עיניים. הוא גרם לי לשאול את עצמי מתי בפעם האחרונה באמת חשתי את כובד חטאיי ואת הפער שהם יוצרים בין אלוהים לאדם. 

הלכנו הביתה ברחובות החשוכים והשקטים. היה מרתק לראות עיר הומה, כמו ירושלים, דוממת. איש איננו נוהג ביום כיפור, אין תחבורה ציבורית, אין חנויות פתוחות ואין מטוסים בשמיים. העם עוצר מלכת. רוב האנשים מסתגרים בבתיהם, צמים ממזון וממים ומתפללים במשך עשרים וחמש שעות בגלל קדושתו של היום. 

הרחובות היו ריקים מלבד ילדים. ביום היחיד בשנה שבו אפשר לרוץ ברחובות בביטחון (רק רכב חירום חולף בו מדי פעם), הילדים היו בכל מקום, על אופניים ועל גלגיליות, על כל דבר שהיו לו גלגלים ולא היה לו מנוע. 

עם שקיעת החמה וסופו של יום כיפור, חזרתי לכותל המערבי וצפיתי בתופעה המאפיינת את הישראלים – המעבר בין קודש לחול. ברגע שהשמש שקעה ונשמעה תקיעת השופר, יום כיפור נגמר והחלו ההכנות לסוכות. היה קשה להאמין לשינוי הקיצוני באווירה. עוצמת החזרה בתשובה, הצום והתפילות הפכה פתאום לשמחה והתעלות רוח. אנשים זרים זה לזה הלבושים בלבן התחילו לחגוג זה עם זה, רקדו ושרו והזמינו זה את זה להצטרף לשמחה. 

הסוכות נבנות במרפסות, והגברים בקהילה החרדית הזאת ישבו בהן שבעה ימים.

בית צנוע לכול

חג סוכות הוא החג הכמעט אחרון ברשימת חגי תשרי, והישראלים מיהרו להתחיל בהכנות. עוד לפני שהצלחתי להגיע הביתה מהכותל כבר שמעתי את הפטישים של המשפחות שהתחילו לבנות יחד את הסוכה. הסוכה עשויה ממסגרת של עץ או מתכת ויריעות בד או עץ וכיסוי של כפות תמרים (כדי שיהיה אפשר לראות את הכוכבים). הסוכה הופכת למרכז החג שבו אנשים מבלים שבוע שלם יחד, אוכלים, מבלים ואפילו ישנים. 

השבוע כולו נועד להיות חוויה משפחתית שבה אנחנו חיים מחדש חלק מהסיפור של אלוהים ועמו ישראל. רוב התושבים בארץ חיים בסוכות ולכן רבות מהן נבנות במרפסות או בסמטאות. יש גם מחוץ למסעדות שונות סוכה שאפשר לאכול בה. הסוכות בדרך כלל מקושטות בקישוטים צבעוניים וחגיגיות מאוד אבל המאפיין החביב ביותר שלהן בעיניי הוא שהן מבנים צנועים ופשוטים. 

ראיינו חלק מהמנהיגים של הקהילה המשיחית בארץ לסרט התעודה שלנו, ואחד מהם אמר משהו שנראה לי חשוב מאוד לגבי ענווה בתקופה של שפע. בחגי תשרי, האסמים מלאים יבול והיקבים מלאים יין, ודווקא אז אלוהים רוצה שנשב בסוכה במשך שבעה ימים. 

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים; כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כג 43-42)

דווקא בתקופה של שפע, כשנדמה לנו שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו ועל עבודתנו הקשה, אלוהים אומר לנו לצאת מהבית ולחיות כמו כל אדם אחר בשטח פתוח החשוף לטבע. כשאנחנו ישנים במבנה ארעי מחוץ לבית, בלי דלת או גג, אנחנו מבינים שאנחנו פגיעים. כך קל לנו להבין באופן מוחשי שאם אלוהים לא היה מגן על בני ישראל במדבר ומכלכל אותם, הם לא היו שורדים. לעולם אין לבלבל בין שפע לבין ביטחון. אנחנו חייבים לשמור תמיד על צניעות כי כשם שאלוהים נותן, כך הוא יכול גם לקחת. 

הרשויות העריכו שכ-100,000 יהודים הגיעו לסליחות בכותל המערבי בערב יום כיפור.

עמי העולם מגיעים לירושלים!

כתוב בכתובים שבאחרית הימים הגויים יבואו לירושלים להשתחוות לאלוהי ישראל. זה כבר קורה בקנה מידה קטן – בכל שנה בחג הסוכות. תיעדנו את האירוע הזה בכל שנה שחייתי בארץ, כחלק מתפקידי כמפיקה. 

אחד האירועים שזכיתי להשתתף בהם כשחייתי בארץ היה הכינוס של הנוצרים מכל רחבי העולם במסגרת החג של השגרירות הנוצרית בירושלים. החגיגות לא החלו באולם ממוזג אלא במדבר, בעין גדי, מחוץ לירושלים. חשבתי לעצמי שזהו מקום נפלא להתחיל בו כי יש משהו באזור מדברי פראי, ברוח המדבר החמה ובאפשרות לדמיין את חג סוכות הראשון של בני ישראל. גם אין מראות מדהימים רבים כמו המראה של נוצרים מיותר ממאה ארצות שונות השרים יחד במדבר "הינה מה טוב ומה נעים". זה היה כמו הצצה חטופה לגן עדן. 

אם חג סוכות הוא השיא של חגי תשרי, הצעדה של מאה עמים ברחובות ירושלים היא מבחינתי השיא של סוכות. העיר ירושלים מאפשרת את התהלוכה השנתית הזאת המורכבת בעיקר מנוצרים מכל רחבי העולם הצועדים, מניפים את דגל ארצם ושרים שירים בשפתם כדי להראות לישראלים שהם באו לחגוג את החג ושיש להם ידידים בכל רחבי העולם האוהבים אותם ותומכים בהם. 

ערימות של כפות תמרים שנקצרו כדי להיות גג לסוכה. המטרה היא לכסות את הסוכה בסכך שאפשר לראות בעדו את הכוכבים.

מעניין לציין שישראלים מכל שכבות האוכלוסייה מגיעים מכל קצוות הארץ בכל שנה כדי לצפות בתהלוכה הזאת. ראיינתי כמה מהם ושאלתי איך המראה הזה משפיע עליהם. הישראלים, שאינם ידועים כרכרוכיים ורגשניים, סיפרו לי כמה שהחוויה מרגשת אותם. חלקם מגיעים לצפות בתהלוכה מאז שהם ילדים וכעת מביאים איתם את ילדיהם. בעיניהם, מעודד לראות אנשים שאוהבים את ישראל. הייתי גאה מאוד בעדות של חבריי הנוצרים ובעמדה שהם נוקטים יחד בכל שנה בניגוד בולט לעוינות שהישראלים חווים מהקהילה הבין לאומית. 

אני נזכרת בימים שבהם נכנסתי לגוגל ובדקתי "איך נוצרים חוגגים את החגים", ומודה לאלוהים על המתנה שנתן לפני זמן כה רב ושרק עכשיו התחלתי ליהנות ממנה – הזכות לחגוג את החגים. אלה המועדים שלו וכאשר אנחנו חוגגים את מועדיו, אנחנו חוגגים אותם יחד איתו. אני בטוחה שיש מאמינים רבים כמוני שאינם מבינים את החשיבות של החגים או אינם מבינים שהמועדים נועדו גם למאמינים בברית החדשה. להם אני אומרת שנכון, החגים בתורה ניתנו באופן כללי לעם ישראל, אבל חג סוכות הוא חג ייחודי. בזכריה (יד 16) כתוב שבאחרית הימים, כאשר המשיח ימלוך בירושלים, יחגגו כל עמי העולם את חג הסוכות בכל שנה. 

למרבה הצער, ישראל איננה מאפשרת השנה ועד להודעה חדשה לזרים להיכנס לארץ כדי לעצור את העלייה בתחלואה בווריאנט הדלתא הידוע לשמצה. אבל בינתיים אין מה שיעצור בעדנו מלחגוג באופן מקומי ולהתאמן לקראת היום שבו שערי שדה התעופה בן גוריון ייפתחו שוב לרווחה – להתכונן ליום שבו העלייה לרגל בכל שנה לירושלים תהיה חלק מלוח השנה של כל מי שמבקש למצוא חן בעיני אלוהים. אחרי הכול, אנחנו מוזמנים לחגוג את הסיפור של אלוהים. לכן, בין שאתם יהודים מאמינים או נוצרים מעמי העולם – כאשר מדובר בחג סוכות, החג הזה נועד לכם. 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports