Shutterstock/everything possible
דוחות מעוז ישראל ספטמבר 2021

הזכות להתקיים

איך הכול התחיל – חלק ח

השנה הייתה שנת 1975. זמן קצר לפני שארי ואני נפגשנו, הכרתי את ג'ולייט, שכנתי לדירה בפרבר תל אביבי. הכינוי שלה היה ג'ו והיו לה שלוש בנות.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

השנה הייתה שנת 1975. זמן קצר לפני שארי ואני נפגשנו, הכרתי את ג'ולייט, שכנתי לדירה בפרבר תל אביבי. הכינוי שלה היה ג'ו והיו לה שלוש בנות. בעלה, מכור לאלכוהול שעבר ממאהבת אחת לאחרת, היה בא והולך ומשאיר אותה ואת שלוש בנותיה בחוסר כול. אבל אהבה היא דבר מוזר, וג'ולייט עדיין אהבה את בעלה. במשך עשרים שנה היא ניסתה לאחות את המשפחה. היא הייתה עקרת בית טובה ונאמנה והתאמצה ללא הרף לעזור לבנותיה. 

כאשר ארי ואני העמקנו את ההיכרות שלנו איתה, הבנו שהיא אישה שבורה. היא התחילה לבוא לשיעורים שלנו בכתובים וזמן קצר לאחר מכן הודתה שהיא רוצה להאמין בישוע, אבל הוסיפה: "כבר שנים שבעלי מחפש סיבה חוקית להתגרש ממני ומעולם לא מצא. אם אתחיל להאמין בישוע, הוא יקבל את מה שהוא רוצה". 

רמת השרון, העיר שבה ארי ושירה סורקו-רם גידלו את משפחתם ונטעו את הקהילה העברית הראשונה בארץ המלאה ברוח הקודש.

תבחרי: ישוע או הילדים שלך

ענינו שהיא צריכה להחליט בעצמה. היא צריכה לחשב את המחיר הכרוך בחיים של הליכה אחרי אדונה. 

היא התמסרה לישוע יחד עם בתה הבכורה. השינוי שחל בהן, במיוחד בבתה בת השש עשרה, הפך לדוגמה מדהימה של כוח אלוהים בפעולה בחייה של נערה בת עשרה. באותה תקופה היו אנשים בקהילה שלנו שהביאו להן אוכל מפעם לפעם מאחר שהבעל סירב לתמוך במשפחה באופן עקבי. 

הבעל, כמובן, תבע ממנה גירושין ותבע חזקה על הבנות. הוא הודיע שהוא לא תכנן לגדל את הבנות אלא לשלוח אותן לבית ילדים. הוא גם תבע לקבל לילדיו את הדירה ואת כל תכולתה ושאשתו לא תקבל שום סיוע כספי, לא באותה תקופה ולא בעתיד. במילים אחרות, הוא חיפש דרך חוקית לסלק אותה מהבית ולקחת את הבנות. 

עורך הדין של הבעל כתב שהאיש יוצא בדרישות כאלה מהסיבה שהקהילה המשיחית שלנו "הרסה את ביתו הטוב, דרדרה את הבנות וגרמה לאשתו להמיר את דתה". 

תיקים משפטיים מהסוג הזה בדרך כלל יוצרים תקדים להחלטות חוקיות ותרבותיות בעתיד. לכן החליטה הקהילה שלנו להגיב על המתקפה הזאת. האמנו שעלינו לעמוד עם אחותנו המאמינה. האם ישראלית המתחילה להאמין בישוע ולקרוא לו אדון, צריכה לאבד את ילדיה? 

התחלנו להתפלל שאלוהים ישלח לנו עורך דין שגם ייצג אותנו היטב וגם יבין את העקרונות של יהדות משיחית –שיהודי יכול לזכות במחילה מאלוהים בזכות הקורבן של המשיח שאלוהים שלח וציות לדברו. אנחנו, היהודים המשיחיים, רוצים להתהלך עם אלוהים ולשוחח איתו. אנחנו אוהבים אותו, את אלוהי ישראל, ולא המרנו את דתנו. 

הבנו את גודל המלחמה: על כף המאזניים הייתה זכותה של יהודייה להאמין בישוע בלי שמדינת ישראל תיקח ממנה את ילדיה. 

ואכן, עוד אישה צעירה בקהילה שלנו שהתחילה להאמין בישוע באותה תקופה, שאלה את בעלה מה הוא יעשה אם היא תאמין בישוע המשיח. הוא ענה שהוא יתגרש ממנה וייקח ממנה את התינוק, והזהיר: "שום בית משפט בארץ לא יתמוך בך וייתן לך את התינוק אם תאמיני בישו". 

בבית המשפט

בדקתי את הדברים שפרסמתי במכתב של "מעוז" באותה תקופה, וניכר שידענו שאלוהים שומע את התפילות שלנו עוד לפני שהשופטת פסקה בתיק: 

"אתמול ג'ו הייתה בבית המשפט. הפרשה ארוכה ומתמשכת אבל היא מתנהלת היטב כשם שהאמנו שיקרה. אנחנו יודעים בליבנו שניצחנו בקרב הזה בעולם הרוחני בהתאם להבטחות היקרות בדבר אלוהים. ויהיו תוצאות טובות עלי אדמות. 

"אחד העדים שהבעל הביא כדי לדבר נגדנו, בעצם דיבר עלינו באהדה. בשלב מסוים השופטת אפילו שאלה היכן הקהילה שלנו נפגשת, והתברר שהממשלה שלחה נציג מטעמה להשתתף באחת האספות שלנו. אלוהים בירך אותנו בעורך דין ישראלי מצוין ונתן לו חוכמה על-טבעית לראות מראש את האסטרטגיה של הצד הנגדי". 

למרות הכול, נדהמנו נוכח הנימוקים של השופטת כשקיבלנו את ההחלטה. השופטת (שהייתה יהודייה דתייה) קבעה שלדעתה, ג'ולייט לא הפרה את תורת משה. לדוגמה – הסבירה השופטת – היא לא ניסתה להאכיל את בעלה במזונות טמאים או אסורים, וגם לא חטאה לדת היהודית בהפרת כללי הצניעות, בהתנהגות פרוצה או בהפרעה מכוונת לחיי משפחה תקינים עם בעלה. השינוי הזה היה שינוי פנומנאלי בתפיסה של שופט לגבי ישראלים המאמינים שישוע הוא המשיח. 

מאמר בעיתון ממארס 1982 שסקר את המקרה, דיווח ש"השופטת דנה בשאלה אם די בהצטרפות לכת היהודים המשיחיים כדי לעבור על דת משה והיהדות". היא קבעה ש"ההצטרפות לכשעצמה איננה סיבה לקבוע שהיא המירה את דתה". 

במילים אחרות, ההסבר הכתוב של השופטת הזאת הפך למסמך חוקי שמשמעותו שיהודי השומר על אורח חיים יהודי יכול להאמין שישוע הוא המשיח היהודי ובכל זאת להימנות עם בית ישראל. 

התעודדנו מאוד בזכות נבואה [שעדיין מתגשמת] משנת 1980 של רון והרלוב מלובוק שבטקסס, שאת חלקה אני מצטטת כאן: 

"אור הבשורה יאיר בקהילה היהודית ויגיע לאלפי אנשים. זהו הגורם הגדול ביותר לתגובה של השטן. הוא יכה חזרה עם תאונות מאיימות, בהמון אימפולסיבי, באיומים של הטבע ובכלא. אבל אלוהים ייתן לכם החלטות ופסיקות לטובתכם, הגנה ויכולת להבין את תוכניות האויב לפני שהן יוצאות אל הפועל". 

בעלה של ג'ו אפילו פנה לבית הדין הרבני וחשב ששם יזכה לאוזן קשבת, אבל התנהגותו הייתה כה קשה עד שבית הדין התעלם ממנו. ג'ו זכתה בחזקה על שלוש בנותיה. היא קיבלה בעלות חוקית על הבית ובעלה הגרוש נדרש לשלם מזונות קבועים בכל חודש. 

הכותרת שהתפרסמה בידיעות אחרונות מיום 31.1.1983 הייתה "הוא נדרש לשלם מזונות לאשתו למרות הצטרפותה לכת היהודים המשיחיים". באמצעות התורמים ל"מעוז", נאלצנו לשלם 10,000 דולרים אמריקאים על המשפט ההוא – הרבה מאוד כסף בראשית שנות השמונים, אבל זה בהחלט היה כדאי. ככל הידוע לנו, זה היה המקרה המשפטי הראשון במדינת ישראל שההחלטה לגביו הייתה לטובת יהודי משיחי. ומעולם לא שמענו מאז על עוד מקרה בארץ שבו בית משפט הפריד ילדים מהורה בגלל אמונתו בישוע. 

משה ורבין ותומכיו במסע הבחירות לראשות עיריית רמת השרון
זכויות: אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

שוחד תמורת נפשות

פחות משנתיים לאחר מכן חל השינוי הבא. ביום ה-5.10.1984 התפרסם מאמר בעיתון המקומי של רמת השרון שבו ראש העיר שלנו האשים את ארי ואותי שאנחנו מיסיונרים המשחדים צעירים ישראלים להמיר את דתם. כדי להבין את חומרת ההאשמה, חשוב להבין את התפיסות המקובלות של הישראלי הטיפוסי עוד מראשית ימי מדינת ישראל. 

המילה "מיסיונר" היא מילה עם קונוטציה שלילית מאוד בארץ. היא מעלה דימוי של גורם נוצרי זר המאמין שכל היהודים צריכים להמיר את דתם לנצרות כדי שהעם היהודי יפסיק להתקיים, והוא מקבל שכר כדי להגשים את המטרה הזאת. כל האמצעים כשרים בעיניו כדי לפתות את הישראלים הפגיעים, במיוחד את הזקנים. באותם ימים, הישראלים היו בטוחים ששום יהודי שפוי לא יאמין בנצרות (הדת שלתפיסה הישראלית, הצמיחה את השואה). לכן, העם היה בטוח לגמרי שהמיסיונרים ודאי מציעים טובות הנאה מופלגות כגון כסף ונסיעות לחו"ל כדי לפתות את היהודים לזנוח את בני עמם ולפנות לנצרות. 

למעשה, הכנסת האמינה לנרטיב הזה וחוקקה חוק האוסר על כל אדם (כלומר, מיסיונר) לשחד כל ישראלי שהוא לזנוח את היהדות ולהמיר את דתו לנצרות, והעונש על הפרת החוק הוא מאסר. (ברור שמעולם לא נמצא איש שאפשר להאשימו בפשע הזה.)

הישראלים, מראש הממשלה ועד מטאטא הרחובות, האמינו שמיסיונרים עוזרים ליהודים לעזוב את הארץ כדי להרחיק אותם ממשפחתם ומהמורשת ההיסטורית שאלוהים נתן לישראל. המיסיונרים מושווים פעמים רבות לנאצים שהשמידו את היהודים, ונאמר עליהם שהם מנסים "להשלים את המלאכה" ולחסל את היהודים מבחינה רוחנית. אחד העיתונים כינה את היהדות המשיחית "מחלה חברתית". במאמר אחר כתב העיתונאי ש"היהודים המשיחיים והזונות" הם מגפה בארץ. בשנות השבעים והשמונים היו מאמרים רבים שהזהירו מפני הסכנה שבישראלים המאמינים בישוע המשיח. 

ברור שמזווית הראייה של ישראלי שנולד מחדש, אין האשמה מוזרה יותר מזאת. מי מוכן להמיר את דתו תמורת כסף ואיזה מאמין הוא יהיה? הכתובים שלנו אינם קוראים ליהודים להמיר את דתם אלא לבקש מאלוהים שישנה את ליבם – מלב של אבן ללב של בשר שיכיר את אלוהים, יעבוד אותו באופן אישי וינהל איתו קשר, כשם שעשו בני ישראל בימי התנ"ך. 

היה ברור שההאשמה הזאת מצד ראש העיר שלנו הייתה חסרת כל שחר ובסך הכול חיזקה את התפיסות השגויות בקרב הציבור. לאחר שהתפללנו על כך והצגנו את הנושא בפני הקהילה, תבענו את ראש עיריית רמת השרון משה ורבין על הוצאת דיבה והכפשות. 

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מבטיחה חופש דת ולכן התעקשנו שיש לנו זכות לדבר בציבור על האמונה שלנו באלוהים ממש כשם שליהודים חרדים יש זכות לדבר על אמונתם. יש לנו זכות להתקיים! לכן נמשיך ליהנות מהזכות הזאת, באופן מוסרי ועדין אך תקיף. וביקשנו מראש העיר ורבין להתנצל בציבור על האשמות השווא שלו ולכסות את הוצאות המשפט שלנו. 

ראש העיר צחק והשיב לעיתונאים שהוא לא יתנצל ולא יפצה אותנו, והוסיף שהוא בטוח שנבטל את התביעה שלנו. שום יהודי משיחי לא התייצב קודם לכן נגד השמצות "מקובלות" כאלה בעבר, והוא לא האמין שנעשה זאת אבל שוב, שכרנו את שירותיו של אחד מעורכי הדין הטובים ביותר בתחום זכויות האזרח, הידוע בשל מאבקיו למען חופש הדת בארץ. 

מודעות תעמולה למשה ורבין במסע הבחירות לראשות העיר רמת השרון.

יישוב העניין מחוץ לכותלי בית המשפט

המשפט נמשך בערך שנתיים וחצי והיו לו תפניות ותמורות רבות. לבסוף, ביום ה-11.5.1987, הגענו להסכם עם ראש העיר ורבין שהוא יכתוב "התנצלות". 

בכותרת העיתון המקומי שלנו של רמת השרון היה כתוב שהגענו להסכמה בעזרת תיווך ושוורבין יפרסם הבהרה ליהודים המשיחיים ארי ושירה סורקו-רם, שלפיה מותר להם לדבוק באמונתם ולפרסם אותה במסגרת החוק. 

בהתנצלותו הוא גם הכחיש את האמירות שלפיהן אנחנו נוקטים שיטות לא חוקיות כדי להמיר את דתם של ילדים וזקנים. הוא הוסיף ואמר שהוא לא אהד את הפעילויות שלנו ושלדעתו "היהודים המשיחיים הבדילו את עצמם מקהל ישראל". בתגובה ביטלנו את תביעת הדיבה שלנו אחרי שהוא הסכים לכלול הצהרה שכתבתנו על התפיסה שלנו לגבי האמונה שלנו כיהודים משיחיים. 

ורבין הסכים לפרסם את ה"הבהרה" הזאת למרות הלחץ הפוליטי הכבד שהופעל עליו מצד מפלגות חרדיות "לא להיכנע". המהלך שלו היה מהלך אמיץ שכן הפלגים החרדים הם אלה שדחקו בו מלכתחילה לצאת בהאשמות האלה. 

החדשות בארץ פרסמו את הידיעה על ההסכם ומאמינים בכל רחבי הארץ שמחו על העמידה הזאת, הראשונה מסוגה, נגד השמצות והכפשות נגד המאמינים. כתב ישראלי של סוכנות בארץ, מאמין בעצמו, כתב שהוא לא האמין למראה עיניו כשראה את הידיעה. 

יהודים משיחיים אחרים התעודדו בזכות הניצחון שלנו ויזמו מהלכים משפטיים כנגד חקירות משטרה מטרידות בגלל האשמות גסות. היציאה נגד גורמים בעלי השפעה הייתה מלחמת עצבים ארוכה, אבל ידענו שהמשמעויות לטווח ארוך הופכות את המאמץ לכדאי. יחד עם הקהילה הגדלה והמתרחבת של היהודים המשיחיים בארץ, התחלנו לשחוק את הנרטיב השקרי שצייר אותנו ככת וכאויבי המדינה. לאט לאט הצלחנו יותר ויותר להציג את האמת לגבי מי שאנחנו והסיבה שיש לנו זכות להתקיים בארץ. 

כעבור כמה חודשים היה צלצול בדלת, ובפתח ניצב משה ורבין. הוא רצה להכיר אותנו, לדעת במה אנחנו מאמינים ולמה. הוא בא לביתנו כמה פעמים והפכנו לידידים טובים. 

המשך יבוא… 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports