ארי ושירה סורקו-רם בשנות ה-80.
דוחות מעוז ישראל מאי 2021

המסילה המחתרתית השנייה בארץ

איך הכול התחיל – פרק ה - מאת שירה סורקו-רם

לקראת סוף המאה ה-19, היהודים התחילו להיענות לקריאה לשוב למולדתם הקדומה. למרבה צערם של רבים, הדרך הייתה חסומה, קודם בגלל הטורקים ואחר כך בגלל הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

לקראת סוף המאה ה-19, היהודים התחילו להיענות לקריאה לשוב למולדתם הקדומה. למרבה צערם של רבים, הדרך הייתה חסומה, קודם בגלל הטורקים ואחר כך בגלל הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה. ההתנגדות הזאת הולידה מעין "מסילה תת-קרקעית" של אוניות שהגיעו באישון לילה ועגנו ליד חופי הים והנוסעים המשיכו במסלולים יבשתיים שעברו ברכסי הרים או במדבריות. לפי הסיפור שעבר מדור לדור, אימו של ארי, שברחה מהרדיפות ברוסיה, הייתה על אחת האוניות שהורחקו מחופי הארץ. בסופו של דבר היא השתקעה בארצות הברית ואומנם היא לא זכתה לראות זאת בחייה, אבל בנה הגשים את חלומה לעלות לארץ המובטחת. 

בדה-ז'ה-וו אירוני, כאשר ישראל הכריזה על עצמאותה, הרשויות הרבניות בארץ חסמו את דרכם של כמה יהודים שניסו לעלות למולדתם. 

בשלבים הראשונים, הכנסת חוקקה חוק שקבע שכל אדם שיכול להוכיח שאחד הסבים שלו היה יהודי, יכול לקבל אזרחות ישראלית, שכן זה היה קנה המידה של היטלר שהכתיב מי יישלח למחנות הריכוז. המשמעות הייתה שדי היה שאדם יהיה רבע יהודי כדי לזכות באזרחות ישראלית. אבל בהמשך, החרדים התעקשו, ולחוק נוסף תיקון שלפיו רשאי לעלות מי שלא המיר את דתו מרצון. 

ראוי לציין שאיש מעולם לא שמע על יהודי שהמיר את דתו לקונפוציוסיזם, הינדואיזם, בודהיזם, פנתאיזם, לעידן החדש, הומניזם אתאיסטי או כת הנסתר, שסורב עלייה לארץ בגלל דתו. הסעיף הזה כיוון ליהודים המאמינים שישוע הוא המשיח היהודי. החוק נועד למנוע מיהודים משיחיים לעלות לארץ. 

כמה מוזר. היטלר לא עשה הבחנה כזאת. היהודי שהאמין בישוע נשלח גם הוא אל תאי הגזים. 

העוינות כלפי "הרב היהודי ישוע" הובילה להתפתחות המסילה המחתרתית השנייה, לקראת סוף המאה ה-20. ללא טכנולוגיה מודרנית, היה מייגע לפעול כדי לעזור ליהודים המאמינים בישוע לעלות לארץ. היום יש כמה רבבות ישראלים המאמינים שישוע הוא המשיח. רבים מהם, אם לא רובם, הם פרי של המאמינים היהודים שהגיעו קודם, קיבלו אזרחות והקימו את התנועה המשיחית. אילו נשאלו באופן ישיר, המאמינים היהודים לא היו משקרים לרבנות לגבי אמונתם, אבל עם קצת עזרה וליווי, אנחנו וכמה מאמינים ישראלים אחרים הצלחנו לעזור להם לדלג בתבונה וביושרה מעל המהמורות של תהליך העלייה. 

ארי סוקר בתים שנפגעו מטילי סקאד כמה קילומטרים מ"מעוז". ארי (משמאל) עומד ליד שירלי וגרי ברספורד בזמן שהתכוננו לאירוע קהילתי במרכז "מעוז".

גרי ושירלי

באמצע שנות ה-80, גרי ושירלי ברספורד היו שניים מהמספר הגדל של מאמינים שניסו להיענות לקריאה לעלות לארץ. הם נולדו וגדלו יהודים מכל צד, והשניים התחילו להאמין בישוע בזמן שחיו בזימבבואה והתיידדו עם אדם ואשתו, שני היהודים המאמינים היחידים שם באותה תקופה. בני הזוג ברספורד למדו את הכתובים והבינו שבאחרית הימים, העם היהודי ישוב לארץ מולדתו. לבסוף הם התחילו להרגיש משיכה לארץ אם כי שירלי לא אהבה את הפרימיטיביות הישראלית לעומת זימבבואה באותה תקופה. 

למרבה הצער, כאשר הם סוף סוף החליטו לעלות, אחד מילדיהם הבוגרים התנגד לאמונתם ודיווח עליהם לסוכנות היהודית. כך החל להתגלגל כדור שלג שהפך לאבן דרך בפסיקת בית המשפט העליון נגד היהודים המאמינים בישוע. 

במשך דורות רבים, המסורת היהודית הגדירה אדם יהודי אם אימו הייתה יהודייה, אם כי בימי התנ"ך, אדם הוגדר יהודי לפי זהות אביו. באירוניה מוזרה, בית המשפט מנע מבני הזוג ברספורד אזרחות כי שניהם היו יהודים מאמינים שאימם יהודייה. אילו רק אחת האימהות הייתה גויה, לא הייתה שום אחיזה לרבנות לומר שהם היו יהודים שזנחו את אמונתם היהודית. 

מאמינים ישראליים מוחים מול משרד ראש הממשלה למען בני הזוג ברספורד. באותו יום ערכו פעילי חמאס הפגנה בצד אחד של הרחוב ויהודים מצידו השני דרשו שהגולן יישאר חלק בלתי נפרד מישראל. העיתונאים הגיעו כדי לסקר את המחלוקת על הארץ אבל המאמינים בארץ מצאו את עצמם בין שני המחנות וזכו לסיקור תקשורתי ברחבי העולם.

אנחנו מתערבים

כאשר גרי ושירלי עלו לארץ, הם הצטרפו לקהילה שלנו ברמת השרון וארי ואני היינו מעורבים במקרה שלהם. אמרנו להם שהם חייבים להילחם. "אפילו יהודים החיים בחטא גלוי נחשבים יהודים. אם הרבנות תצליח לקבוע שהאמונה בישוע הופכת יהודי ללא יהודי, המשמעות תהיה מניעה מוחלטת של עלייה מיהודים משיחיים שהפשע היחיד שלהם הוא האמונה במשיח היהודי שהמנהיגות הרבנית שונאת כבר אלפיים שנה". 

בני הזוג ברספורד היו בלי שום מעמד חוקי בארץ ושהו כאן כתיירים המנועים מלעבוד. לכן כתבנו על המקרה שלהם בהרחבה ועזרנו לגייס כספים כדי לממן את הוצאות המשפט. מאמינים מכל רחבי העולם גייסו תפילה ותמיכה כדי לעזור להם להישאר בארץ. עורך הדין ג'יי סקולוב הבין את חומרת המצב וניסה לעזור לנו באותה תקופה בייעוץ. העניין לא היה רק של זוג אחד אלא אתגר שהיה צריך להתמודד איתו. 

המומנטום בתפילה מאוחדת על המקרה בקרב מאמינים גם בארץ וגם בעולם היה הגדול ביותר שידענו, ולכן ההחלטה של בית המשפט העליון מיום ה-25 בדצמבר 1989, לשלול את אזרחותם של בני הזוג ברספורד, הייתה קשה מאוד. אבל ישראל איננה ארץ לחלשים והיינו נחושים להמשיך להילחם לצידם. המשכנו לממן את המאבק המשפטי שלהם ועתרנו שוב, אבל אחרי כמעט שש שנים של דחיית המשפט פסק בית המשפט באופן סופי ב-2 ביולי, 1992, נגד בקשתם של בני הזוג לאזרחות.  

אחר כך דרש בית המשפט סכום של 6,250 דולר מבני הזוג ברספורד ומעוד שתי משפחות, כי הם הפסידו בתביעה. השותפים הנפלאים שלנו ב"מעוז" לא אכזבו את החלוצים המשיחיים האלה והצלחנו לשלם את הסכום במלואו. 

אבל אמונה היא עניין מוזר. ותפילות שנדמה שלא זכו למענה, נשמעות. לראשונה בארץ התעוררה מודעות ליהודים המשיחיים. נוסף על כך, נוצרים מכל רחבי העולם התחילו לשמוע על הזהות הייחודית של היהודים שקיבלו את ישוע. בני הזוג ברספורד קיבלו הזמנות מארצות רבות לספר את עדותם ולהסביר את היהדות המשיחית. 

מאמינים ישראליים מוחים מול משרד ראש הממשלה למען בני הזוג ברספורד. באותו יום ערכו פעילי חמאס הפגנה בצד אחד של הרחוב ויהודים מצידו השני דרשו שהגולן יישאר חלק בלתי נפרד מישראל. העיתונאים הגיעו כדי לסקר את המחלוקת על הארץ אבל המאמינים בארץ מצאו את עצמם בין שני המחנות וזכו לסיקור תקשורתי ברחבי העולם.

מענה לתפילה בדרך של אלוהים

יש תפילות שזוכות למענה מיידי ופלאי בעוד אחרות נענות בדרכים אחרות לגמרי ושונות מהצפוי. אומנם הפסדנו בתביעה שלהם אבל עד שניתנה הפסיקה נגד בני הזוג ברספורד, ישראל הייתה עסוקה מאוד בכמעט מיליון עולים יהודים מרוסיה שהציפו את הארץ. (ביניהם היו לא מעטים שנולדו מחדש זמן קצר לפני כן באספות תחייה גדולות ברוסיה.)

משמעות העלייה הגדולה הזאת הייתה שהפקידים שפעם היו עסוקים בבדיקה של האמונה האישית של כל עולה, היו עסוקים ברישום נחשול העולם הרוסים שהציף את שערי הארץ. תוך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה נגד הלגיטימיות של ישוע באמונה היהודית, החלטה שהייתה בבחינת ציון דרך, הצליחו יהודים משיחיים רבים מהמערב גם הם לקבל אזרחות. למעשה, בשלב מסוים, מאמינים כה רבים קיבלו אזרחות עד שחיפשנו ללא הרף תושבים שיוכלו להתייצב לצידם ולעזור להם להיטמע. 

בין העולים האלה שהגישו בקשה היו מיכאל (שם בדוי) ומשפחתו, מנהיג משיחי ידוע. הוא הגיע קודם כדי לבקש אזרחות והיה אמור לשוב עם שאר בני משפחתו. הוא ואשתו שרה (שם בדוי) תכננו את הנסיעה החשובה לקבל אזרחות, אבל ימים ספורים לפני הטיסה, מיכאל שבר את רגלו והיה מנוע מלטוס. 

זאת הייתה ההזדמנות היחידה למשפחתם לקבל אזרחות כי לא היו להם כספים לשוב ולהתחיל בתהליך מחדש. לכן, שרה באה לבדה. כמובן, אם יש מה לומר על ישראל, הוא שהיא ארץ עם מקור בלתי נדלה של מכשולים. לכן, שרה אומנם המשיכה במשימה והגיעה לבדה, אבל היא גילתה לאכזבתה הקשה שרשויות ההגירה בארץ פתחו בשביתה לזמן בלתי מוגבל. 

שרה התפללה מעומק ליבה. החלטנו לגשת למשרד העלייה בכל מקרה. הגענו בשעה שש בבוקר כדי להיות ראשונים במגדל שלום שהיה באותם ימים הגבוה ביותר, לא רק בתל אביב אלא במזרח התיכון כולו. משרדי העלייה היו שם אבל לפי החדשות, הם קיבלו רק מקרי חירום. 

אפילו בשעה מוקדמת זאת כבר היה קהל גדול מחוץ לבניין של אנשים שהשביתה לא הרתיעה אותם. כל כמה דקות אפשר השומר בכניסה לכמה אנשים להיכנס. הצלחנו להיכנס. 

סוף סוף הגענו לקומה הנכונה, וקבוצה של כחמישים איש כבר הצטופפה מחוץ לדלת הנעולה. בכל חמש דקות בערך פתח שומר את הדלת. האנשים צעקו את בקשותיהם והשומר הצביעה עליהם במהומה ואמר "לא, אתה לא יכול להיכנס, אנחנו בשביתה" ונעל את הדלת. התרחיש הזה חזר על עצמו. 

באותם ימים ישראל לא ידעה דבר על תורים ולכן מתחתי את מרפקיי ואת רגליי ככל האפשר כדי למנוע מאנשים לעקוף אותנו. אט אט התקדמנו לחזית הקבוצה. הדלת נפתחה. דיברנו באנגלית: "חירום!" (רגל שבורה היא מקרה חירום, לא?) "הידידה שלי הגיעה לקבל אזרחות, בעלה שבר את הרגל ולא יכול להגיע ולכן זה מקרה חירום!" והכנסתי את כף הרגל שלי פנימה. 

מיליון רוסים הציפו את ישראל תוך שנים ספורות אחרי נפילת האיחוד הסובייטי. בואם סימן נקודת מפנה בתחומים רבים של תרבות הארץ והתפתחותה.
זכויות: הספרייה הלאומית.

השומר התבונן בנו ואפשר לנו להיכנס. נשלחנו לכמה אנשים שונים ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו לפני פקיד שהתחיל לחפש את הבקשה של שרה בתוך ערמה של ניירת פזורה על שולחנו. הוא לא מצא את המסמכים ובלעדיהם אי אפשר לקבל אישור. 

פתאום הבחינה שרה בדף שהתעופף אל ידו של הפקיד בזמן שחיפש. היא התבוננה ולא היה שום חלון פתוח, אבל נראה שמשב רוח העיף את הדף, והדף הזה היה הבקשה שלה. 

הפקיד הסתכל על הדף ואמר: "אי אפשר לקבל את זה. את אמורה להביא איתך את הילדים כדי שנשביע אותם". פתאום הטלפון שלו צלצל ועוד פקיד נכנס עם ערמה של ניירת. בזמן שהפקיד שלנו דיבר עם האיש וגם בטלפון, הוא חתם על הדף בלי לשים לב ונתן אותו לשרה. 

כאשר לקחנו את המסמכים החתומים לפקידה האחרונה, היא שאלה: "איפה הילדים שלך?" ושרה ענתה: "אמרו לי שאני לא צריכה להביא אותם". – "יש לך תעודה מזהה של בעלך?" היא התבוננה בתמונה ואמרה בחיוך: "אה כן, אני זוכרת אותו. הוא היה איש שמח מאוד!" יצאנו ממגדל שלום, פניתי לשרה ואמרתי: "וואו, זאת הייתה קריעת ים סוף!" עוד משפחה של יהודים שנולדו מחדש הגיעה לארץ. 

הנס הזה הוא רק אחד מני רבים שהתרחשו באותה תקופה. במהלך השנים הבאות, אלוהים אפשר לזרם של מנהיגים משיחיים ויהודים מאמינים צעירים להגיע לארץ, והם עזרו להניח את היסודות לתנועה המשיחית החיה וגדלה היום. 

הזמן מרפא דברים רבים, והבן של בני הזוג ברספורד התנצל בפניהם על המעשה שעשה. ורק כדי להראות שהתפילות הרבות למען בני הזוג נענו לא רק למען אנשים אחרים, בני הזוג הגישו בקשה מחדש כעבור כמה שנים וקיבלו אזרחות במהירות ובשקט בארץ אבותיהם, ארץ המשיח. 

אין ספק שעדיין יש אתגרים ליהודים העולים לארץ ומכנים את ישוע אדון, אבל באופן אישי, הממשלה, הצבא והתושבים התחילו להעריך את היהודים המאמינים בישוע בזכות נאמנותם, יושרם בפני החוק וחריצותם.  

אפילו בימיהם של עזרא ונחמיה, כאשר גולי יהודה שבו לארצם, חלפו עשרות שנים מהגעתם של החלוצים עד שירושלים נבנתה כליל והעם שב לכתובים ולמנהגים מקדם. 

ארי ושירה בשנות ה-80 תמיד חלמו על העתיד.

כאשר ארי ואני מתבוננים לאחור על עשרות השנים שעברנו בארץ, אנחנו יכולים לומר בכנות שהדרך הייתה ארוכה אבל ההתקדמות ניכרת. מלכות אלוהים התקדמה והוא השתמש בנו, עבדיו, כדי לקדם אותה. אבל בכל האמור לימים טובים והקשים של חיינו – הם עדיין היו לפנינו. היינו רק בהתחלה. 

המשך בחודש הבא. 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports