בירגיטה, בעלה ג'קוב ושני ילדיהם.
דוחות מעוז ישראל אפריל 2021

בירגיטה

מאת שני סורקו-רם פרגוסון

כאשר בירגיטה הייתה בת 12, עזבה משפחתה את אסטוניה והגיעה לארץ. זאת הייתה הפעם השביעית שלה בארץ, אבל הפעם היא הגיעה לצמיתות.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

כאשר בירגיטה הייתה בת 12, עזבה משפחתה את אסטוניה והגיעה לארץ. זאת הייתה הפעם השביעית שלה בארץ, אבל הפעם היא הגיעה לצמיתות. 

שבע שנים קודם לכן אחזה באביה אהבה לארץ אבותיו. הוא רצה לעבור לארץ עם משפחתו אבל נתקל במכשולים רבים בדרך להגשמת חלומו. כאשר ראה כיצד ברית המועצות קורסת, הייתה לו הרגשה עמוקה שהוא חי בימים שניבא עליהם הנביא ירמיהו: 

לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה; וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם. הִנְנִי שֹׁלֵחַ לְדַיָּגִים רַבִּים, נְאֻם יְהוָה וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל הַר וּמֵעַל כָּל גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים. (ירמיה טז 16-14)

בעיני משפחתה ובעיני רבים אחרים, "הדייגים" הם הקולות הקוראים ליהודים לחזור לארץ. ואילו "הציידים" הם הגורמים המציקים ליהודים ורודפים אותם. אלוהים תכנן להשיב את עמו לארצו כשם שהבטיח, והוא תמיד מקיים את הבטחותיו. 

בירגיטה (שלישית מימין) שרה בהופעות לעידוד עלייה

ההורים של בירגיטה רצו למלא את חלקם ולעודד את היהודים לשוב לארץ, ולכן הקימו להקה שהופיעה בפני קהילות יהודיות ברחבי האיחוד הסובייטי לשעבר ועוררה מודעות לקריאה ליהודים לשוב למולדתם. הם זיהו את הכישרונות של בירגיטה וצירפו אותה מפעם לפעם למסעם עם הלהקה. 

תוך כמה שנים הכירו מנהיגים פוליטיים בארץ במאמצים הרבים של אביהם כדי להשיב את היהודים לביתם, והדלת נפתחה באורח נס למשפחתה של בירגיטה לעלות לארץ. בשנת 2000 עברה המשפחה לאחד מפרברי ירושלים והחלה בחייה החדשים. 

בגלל האופי השנוי במחלוקת של הקהילה המשיחית בארץ, בירגיטה התבקשה לא להפיץ את אמונתה ברבים. נאמר לה שאם ישאלו אותה באופן ישיר, אסור לה לעולם להכחיש את אהבתה לאלוהים, אבל עליה להימנע מלהעלות את הנושא בעצמה. לכן, כבר מראשית גיבוש הזהות החדשה שלה כישראלית, נוצר נתק בין המציאות שלה בשבתות, שאותן בילתה עם מאמינים, לבין המציאות בשאר ימות השבוע, שבה בילתה עם אנשים שלא ידעו דבר על הקשר שלה עם אלוהים. 

לבירגיטה יש אופי מקסים ולא היה לה שום קושי להתיידד ולרכוש חברים. בגיל 16 גם עברה בהצלחה את האודישן לתוכנית "כוכב נולד". היא לא זכתה בתחרות אבל לפי התקשורת הפכה לחביבת השופטים. תשומת הלב שהיא זכתה לה בעקבות החשיפה הזאת כילתה את כל תשומת ליבה והעניין שלה בחיים הרוחניים הנסתרים שלה הלך ופחת. היא הכירה את אלוהים מגיל צעיר והמצפון שלה הציק לה, אבל היה לה קשה לסרב למה שהעולם הציע לה. 

בירגיטה מקבלת משוב מהשופטים בתוכנית "כוכב נולד"

כאשר הגיע זמנה להתגייס, הוצע לה מקום בלהקה צבאית, שם בילתה שנה שלמה ונסעה והופיעה בפני חיילי צה"ל בבסיסים ברחבי הארץ. 

כעשרה חודשים לפני שבירגיטה סיימה את שירותה בצה"ל, היא הוזמנה לצאת למסע לגליל עם קבוצה של משיחיים צעירים. היא שאלה את עצמה למה היא צריכה לתמרן עם האמונה הנסתרת שהייתה לה מילדות, ואם היא יכולה להשאיר את החלק הזה של חייה מאחור. הטיול האחרון שלה עם משיחיים היה שבע שנים קודם לכן, אבל הואיל ועוד היו לה חברים בקבוצה היא החליטה להצטרף. 

בירגיטה בלהקה הצבאית.

יום אפל

קבוצת הצעירים בילתה ערב משותף על שפת הירדן. הצעירים אכלו יחד והיו עסוקים בפעילויות, וכמה מהם נטלו כלי נגינה והתחילו לשיר שירי הלל. בירגיטה תמיד הייתה רגישה לנוכחות אלוהים בהלל ולכן היה לה מוזר שבזמן שניגנו, היא לא חשה דבר. בזמן שהחשיך, בירגיטה וכמה מחברותיה החליטו שהן רוצות לשחות בנהר. הן קיבלו אישור ממדריך הקבוצה ויצאו. 

בזמן שהלכו לכיוון המים, בירגיטה דרכה על משהו שנדמה היה לה שהוא ענף ואחר כך חשה שמשהו שורט את רגלה. היא התבוננה מטה וראתה נחש צפע – הנחש הקטלני ביותר בארץ – והבינה שהוא הכיש אותה. שלוש הבנות פרצו בצעקות, רצו להזעיק עזרה והזעיקו אמבולנס מייד. הן היו במקום מרוחק ומהמוקד נמסר להן שייתכן והאמבולנס יגיע רק בתוך שעה. 

בזמן המקרה, הן לא ידעו איזה נחש הכיש את בירגיטה, אבל הסוג הזה של צפע גורם ללחץ הדם של הקורבן לעלות מאוד ואחר כך לצנוח באופן פתאומי. המצב הזה גורם לדם להקריש ובעקבות זאת לקריסת איברים ולמוות תוך כארבעים וחמש דקות, במקרים שהקורבן אלרגי לארס הקורבן עלול למות תוך עשרים דקות בלבד. בירגיטה אלרגית לארס. 

בירגיטה וחברותיה ניסו לחזור לקבוצה אבל תוך דקה או שתיים מקום ההכשה התנפח והיא לא הייתה מסוגלת ללכת. הבנות שהיו איתה ניסו לגרור אותה אבל היא הייתה כבדה מדי. ואז פתאום הן ראו אורות של רכב על הכביש. הן נופפו נמרצות כדי לתפוס את תשומת לב הנהג, שבמקרה היה אחד המדריכים. מסיבה כלשהי הוא החליט למלא דלק בשעה עשר בערב. הוא הסיע אותן ברכבו לתחנת מד"א הקרובה, שם היו רכבי חירום שסיימו משמרת. 

בזמן שמדריך הקבוצה הסביר לחובשים את דחיפות המצב, בירגיטה ידעה שהיא קרובה לסוף. היא לא יכלה לנשום והתחילה לאבד את ההכרה. החובשים אמרו לה בהמשך שבזמן שהחלו לטפל בה, היא הייתה רחוקה דקות ספורות בלבד מהמוות. 

בירגיטה המשיכה לאבד את ההכרה לסירוגין בדרך לבית החולים. האמבולנס החל לעלות בעלייה ונתקע. כל דקה הייתה חשובה ואיש לא היה יכול להסביר למה האמבולנס נתקע. החובשים המשיכו להיאבק על חייה ובלי שום סיבה נראית לעין, כחמש דקות לאחר מכן, האמבולנס הניע שוב. אבל עד שהם הגיעו לבית החולים, בירגיטה כבר הייתה בתרדמת. 

בירגיטה ואחותה בשחרור מבית החולים

חושך מוחלט

בירגיטה הייתה מחוסרת הכרה רוב הזמן בדרכה לבית החולים, אבל היא זוכרת את האירוע היטב: 

"בכל פעם שאיבדתי את ההכרה, מצאתי את עצמי בחלל שחור וריק. אני זוכרת שידעתי כמה אני קרובה למוות והייתי מפוחדת מאוד. התחלתי להתפלל ולומר לאלוהים שאני מצטערת ושאני יודעת שלא הגשמתי את מה שהוא רצה שאגשים עלי אדמות. 

"ציפיתי לראות פתאום את אורו הלבן של אלוהים או להרגיש את אלוהים מושיט את ידו ומציל אותי. ככה זה היה תמיד – אני נהגתי בטיפשות ואלוהים הציל אותי. ציפיתי שזה יהיה השלב שבו אלוהים יבוא ויזהיר אותי: "בחרו לכם היום הזה את מי תעבודון" ושאוכל לרוץ אליו חזרה – שוב. 

"אבל הפעם איש לא בא. שמעתי קולות ואנשים בוכים סביבי אבל לא ראיתי דבר. ואז הבנתי שאפילו בימים הקשים, מעולם לא היה יום שלא הרגשתי את קרבתו של אלוהים. עכשיו היה רק חושך ואלוהים לא היה נוכח, דבר שהפחיד אותי מאוד. בחרתי להתרחק ממנו ועכשיו הייתי לבד לגמרי עם ההחלטה לעזוב אותו". 

בירגיטה נשארה בתרדמת במשך שלושה ימים, ומשפחתה הייתה לצידה. במהלך שלושת הימים האלה, הרופאים שקלו את האפשרות לכרות את רגלה כדי להציל את חייה אבל הם דחו את ההחלטה ככל האפשר. כאשר סוף סוף התעוררה ויצאה מהחושך שהייתה בו, היא הייתה מחוברת לצינורות ומיתרי הקול שלה לא נענו לה. היא סימנה שהיא רוצה לתקשר וקיבלה דף ועט. על הנייר היא כתבה מילה אחת: "חטאתי". 

בירגיטה בילתה את שלושת החודשים הבאים בבית החולים מאחר שהדרך היחידה להציל את רגלה הייתה להשאיר נקז פתוח בכף הרגל ולהמתין שהארס יתנקז לאיטו. התהליך היה מכאיב מאוד ורוב הזמן היא הייתה מורדמת. עד שהיא שוחררה מבית החולים, נותרו לה רק חודשים ספורים לשירות. היא עדיין הייתה חלשה ומיתרי הקול שלה ניזוקו מהארס ומהתרופות, והצבא שחרר אותה. 

בירגיטה רצתה שינוי מוחלט מחייה הקודמים והשחרור המוקדם שלה בצה"ל היה במועד שאפשר לה לנסוע לשוודיה ללימודים בבית ספר לכתובים. זאת הייתה הזדמנות מושלמת להקדיש שנה לטפח ולגבש את זהותה באלוהים. "זאת הייתה תקופה שבה נושא הקשר עם אלוהים הפך לקשר שלי עם אלוהים ולא רק משהו שהאמנתי בו רק מפני שההורים שלי אמרו לי להאמין". שם היא פגשה את בעלה לעתיד ויחד הם חזרו לארץ. 

חיים חדשים

אחרי ששבה לארץ כנשואה טרייה, הצליחה בירגיטה להביא לעולם שני ילדים בזמן שרכשה לעצמה תארים אוניברסיטאיים בחינוך ובמדעי המדינה. כאשר השלימה את לימודיה, היא קיבלה לידיה את ניהולו של גן ילדים משיחי, שם היא עובדת עד היום.  

במאמצים רבים היא שיקמה את מיתרי הקול שלה ובמשך זמן מה היה לה קושי להפיק את אותן עוצמות שעשו לה שם בשירה. בכל זאת, היא המשיכה לקבל הזמנות לשיר, במיוחד בחו"ל. מאחר שהיה קשה לנסוע לחו"ל עם תינוקות, היא ניצלה את הזמן להפיק אלבום של שירים יהודיים מסורתיים ובהמשך אלבום שני של שירים משיחיים שכתבה בעצמה. 

בירגיטה ושני עם עוד ארבעה עשר נגנים וזמרים מהארץ בקונצרט ההלל "ביכורים" של "אחוות האומנים"

השיר ששינה את הכול

כאשר בירגיטה הייתה בבית, היא עזרה להדריך הלל בקהילת "מלך המלכים" בירושלים. כאשר הילדים התבגרו דיים כדי להישאר עם אביהם, היא התחילה לנסוע כמה פעמים בשנה כדי להופיע באירועים שונים בארצות הברית ובאירופה. 

"הייתי במסע עם להקת 'מקדם' בארצות הברית והקלטתי את עצמי בטלפון שרה מנגינה. אחר כך מצאתי כמה פסוקים שאפשר להוסיף כמילים. הצעתי את השיר "מלך" לכמה אנשים בארץ שהפיקו פרויקט הלל, אבל הם החליטו שהוא איננו טוב מספיק ודחו אותו. 

"גבריאל, המתופף של 'מקדם' באותה תקופה, גם ניהל את הסטודיו של 'אחוות האומנים' בירושלים. הוא שמע אותי מדברת על האכזבה שלי ואמר לי שהוא מזהה פוטנציאל ב'מלך' ומקבל על עצמו להפיק את השיר. זאת הייתה הכניסה שלי ל'אחוות האומנים'. 

"ברגע שחזרתי לארץ, גבריאל ואני ישבנו בסטודיו ועבדנו על השיר, הוספנו לו גשר ופיתחנו את העיבוד. הקלטתי פעמים רבות בקריירה הקצרה שלי וגיליתי מהר מאוד שתעשיית המוזיקה היא תעשייה אכזרית שבה אפילו אומנות המוזיקה עצמה הולכת לאיבוד בגלל הדחף למסחר. אבל 'אחוות האומנים' העריכה את תהליך היצירה ואת האנשים המעורבים בפרויקט. מבחינתם, אם האנשים עושים את רצון אלוהים ומציבים את מלכות אלוהים בעדיפות, כל השאר יבוא מאליו. 

"השקנו את 'מלך' בדצמבר 2019 ומאז הוא הושמע יותר משני מיליון פעמים באינטרנט – הישג אדיר לשיר שנכתב בעברית וההלל בארץ עדיין איננו סוגה נפוצה בעולם. 

"ההצלחה המסחרית הייתה גדולה, אבל כבר מהתחלה ראיתי שהגישה של 'אחוות האומנים' נובעת מהשאיפה להשיב את עם ישראל לקריאתו הקדומה להלל את אלוהים כפי שהיללו אותו הלוויים בימי קדם. הביטוי המעשי שלהם בפועל הוא לנצל כל משאב העומד לרשותם כדי לעזור לנגנים, לזמרים ולמחברי שירים שאין להם שום דרך אחרת לפתח את הכישרונות שלהם ברמה מקצועית. 

" 'אחוות האומנים' עוזרת ללמד נגנים מוכשרים כבר מגיל צעיר (באמצעות פרויקט המוזיקה לילדים), מלווה אותם מבחינה רוחנית כדי שהמיומנות והעומק האישי שלהם יתפתחו בו-זמנית, ובבוא העת, מציגה את ההלל שלהם לקהל הרחב. החזון נגע לליבי מאוד, וככל שהייתי מעורבת בו יותר, כך נדהמתי יותר מהמלאכה הקדושה הזאת שנעשית. היעדר הקרבה של אלוהים היה חוויה מוחשית מאוד וקשה לחשוב שרוב הישראלים עוברים את החיים בלי לחוש את קרבתו בכלל. הבנתי איך ההלל שלנו יכול להמחיש לישראלים את אלוהים באופן גשמי. 

"בין הסגרים בשנה שעברה, השקנו שיר שני בשם 'נאמן' וכעת אנחנו מפיקים אלבום שלם. 'אחוות האומנים' השקיעה בי רבות ואך טבעי שארצה להחזיר. למדתי פיתוח קול וכעת אני מגיעה באופן קבוע לעבוד עם הזמרים. 

"מעניין שהלוויים בתנ"ך מעולם לא קיבלו מאלוהים נחלה שעליה יכלו לבנות את בתיהם כמו שאר השבטים. אלוהים נתן לשבטים נחלות וציווה עליהם להקצות מהן שטחים ללוויים. אלוהים רצה שכל בני עמו ישתתפו בטיפול בהיבטים הרוחניים של העם. 

"התוכנית הזאת גם הפכה את הלוויים לפגיעים. היה להם בית רק כל עוד השבטים פעלו בהתאם לתוכנית אלוהים. היום אני רואה מאמינים ישראלים מוכשרים רבים, לוויים בני זמננו, הנאבקים להגשים את קריאת אלוהים בחייהם. אני אסירת תודה לאנשים ברחבי העולם שקיבלו את ברכתם מה' ובחרו לשתף אותנו בה. אני יודעת שאני יכולה לדבר בשם עצמי ובשם אחרים פה בארץ ולומר שכשאנחנו מגיעים לסטודיו של 'אחוות האומנים' כדי להגשים את הקריאה שלנו כמהללים, אנחנו מרגישים בבית". 

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports