קהילת השרון הייתה הקהילה המשיחית הגדולה ביותר בארץ באותה תקופה.
דוחות מעוז ישראל מרץ 2021

הקהילה הראשונה

איך הכול התחיל – חלק ג

הקהילה של ארי ושירה לא הייתה הראשונה שקמה בארץ, אבל היא הראשונה מסוגה – קהילה ששאפה בלי התנצלויות להקים קהילה של ישראלים דוברי עברית ומלאים ברוח. מסיבות שונות, הקהילה שארי ושירה ייסדו בסלון ביתם באחד מפרוורי תל אביב נאלצה לעבור כמה פעמים, ובכל פעם הם איבדו אנשים שלא יכלו להגיע למקום החדש. הקהילה שלהם הייתה זקוקה ליציבות ולמקום משלה.


מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל
read

קהילת השרון

הקהילה של ארי ושירה לא הייתה הראשונה שקמה בארץ, אבל היא הראשונה מסוגה – קהילה ששאפה בלי התנצלויות להקים קהילה של ישראלים דוברי עברית ומלאים ברוח. מסיבות שונות, הקהילה שארי ושירה ייסדו בסלון ביתם באחד מפרוורי תל אביב נאלצה לעבור כמה פעמים, ובכל פעם הם איבדו אנשים שלא יכלו להגיע למקום החדש. הקהילה שלהם הייתה זקוקה ליציבות ולמקום משלה. 

בעלות על אדמה בארץ היא מעמד מורכב. ההסבר הפשוט הוא ש-85% מהאדמה בארץ שייכים לממשלה. לכן, גם אם אדם פרטי רוכש אדמה, הממשלה יכולה לבוא ולהקשות אם היא איננה רואה בעין יפה את הפעילות המתרחשת בשטח שנקנה. לכן, כאשר ארי ושירה חשבו לקנות שטח לקהילה שלהם, הם ידעו שהם יצטרכו לקנות שטח פרטי.

בשנת 1979, בערך בזמן שנולדה בתם, שני, הם מצאו את הנכס המתאים. הוא היה באמצע שדות רחבים של תות שדה, מצפון לרמת השרון. הם בנו את המבנה הגדול ביותר המותר מבחינה חוקית על פני שטח של חצי דונם. המרתף נועד לאספות, הקומה המרכזית כמקום לבילוי בצוותא והקומה וחצי שמעליהם למגורי המשפחה. 

קרוב לוודאי שלא תוכלו להבין לגמרי כמה קשה לדאוג לילד בן שלוש ולתינוקת תוך התנהלות מול קבלן הבניין בעברית שאיננה שפת אם בשנים הראשונות לקום המדינה. אבל אתם ודאי יכולים לתאר לעצמכם שהיה קשה מאוד. 

פרדה לינדזי (אימא של שירה) וארי רוקדים בסוכה בחצר בחג סוכות.

בכל זאת, הבניין נבנה, ובין שהקשת בכניסה הייתה עקומה או לא כבר לא היה חשוב במושגים של הנצח. סוף סוף קיבלה הקהילה שלהם בית של קבע ברמת השרון, והיא הפכה לקהילת השרון. 

עכשיו שלקבוצת הגרעין שלהם היה מקום, ארי ושירה יצאו להדריך עוד ישראלים למשיח. הם סיפרו לכל מי שפגשו על ישוע והציעו להתפלל איתו, ואפשרו לכוח אלוהים לפעול. 

החלק החשוב ביותר באותם ימים ברמת השרון היה הזרם התמידי של ניסים ששכנעו את הישראלים שאלוהים גם אמיתי ורב כוח וגם דואג לאנשים ברמה האישית. כאשר אנשים שמעו שאלוהים עונה על תפילות, הגיעו מאמינים ולא מאמינים מכל רחבי הארץ לבקר את הקהילה. 

ארי מטביל מאמינה חדשה במקום הנגיש ביותר – הים.

מודל חדש

הקהילה גדלה ומנהיגים מקהילות אחרות מלאות ברוח ברחבי הארץ ביקרו כדי ללמוד מה נעשה ולעשות את אותו הדבר בקהילות שלהם. אבל כאשר ארי הסביר שעמודי התווך של הקהילה הם הלל, עברית, רוח הקודש וחגי ישראל, חלק מהמנהיגים נרתעו. 

"אתם מייהדים! אי אפשר להאמין בישוע ולחגוג את חגי ישראל"! ארי הסביר שישוע חגג את החגים האלה והמילה "מייהדים" מתארת יהודים בקהילה הקדומה שניסו לאלץ את הגויים לקיים את תורת משה. "אי אפשר לייהד יהודים", אמר, "ואין שום פסוק שמצווה על היהודים לזנוח את שורשיהם אחרי שהם מאמינים במשיח היהודי". 

אט אט החל הרעיון להתקבל. הזהות היהודית המשיחית התחילה להכות שורש בארץ גם בקהילות מלאות ברוח וגם בקהילות שאינן מלאות ברוח. אפשר להיות יהודי, לנהל אורח חיים יהודי ולהאמין בישוע. 

הכנס המשיחי בשבועות 1988 עם 1200 משתתפים והשפעה ארוכת טווח על המשתתפים.

40+30

במאי 1988 חגגה מדינת ישראל 40 שנות עצמאות. קבוצות משיחיות חדשות קמו בכל רחבי הארץ ונראה שהגיע הזמן לחגוג את חג השבועות בכנס משיחי כלל-ארצי. עוד אחד מאותם אירועים המתרחשים לראשונה ב-2000 שנה. 

הקושי באותה תקופה היה למצוא מלון שיאפשר למשתתפים להלל את אלוהים ולדבר בקול על ישוע ולהשתמש בציוד הגברה בשבת ובחג השבועות. התיירות באותה תקופה הייתה בשפל בגלל האינתיפאדה הראשונה, שהחלה שישה חודשים קודם ונמשכה שש שנים. בתי המלון היו זקוקים נואשות להכנסה אבל שום מלון לא רצה לסכן את תעודת הכשרות שלו בגלל כנס אחד. 

אבל מלון דיפלומט בירושלים עמד לפשוט את הרגל ולבעלים לא היה אכפת מה תגיד הרבנות, והוא פתח לרווחה את המלון שלו ואת 500 החדרים שבו. ארי ושירה לא היו יכולים לדעת באותה תקופה כמה חשוב הכנס הזה יהיה, אבל רמת ההתלהבות מהמאמינים גם בארץ וגם בחו"ל סיפקה להם רמז.

סיד רות, מנהיג יהודי משיחי מארצות הברית, הביא לארץ את הקבוצה הגדולה ביותר אי פעם – כמעט 500 איש כדי להשתתף בכנס. עוד 725 מאמינים מכל קצוות הארץ ומרקעים תיאולוגיים שונים השתתפו גם הם. הביקוש היה כה גדול, עד שבסופו של דבר היה צריך גם לדחות אנשים. ברגע האחרון הגיעה קבוצה של כ-50 תיירים מהונדורס שטסו לארץ במיוחד כדי להגיע לכנס. ארי ושירה לא היו מסוגלים לסרב להם והזדרזו למצוא להם לינה במלון עדן בקרבת מקום.  

בכנס דיברו דוברים מכובדים גם מהארץ וגם מחו"ל. הלהקות המשיחיות הראשונות Lamb ו-Israel's Hope הגיעו מארצות הברית וכולם רקדו כאיש אחד. המוזיקה שלהם הוסיפה עושר לזהות המשיחית. העיתונות הישראלית סקרה את הכנס. הקבוצה הקטנה המקומית של המאמינים הבינה שהיא בעצם חלק ממשהו יותר גדול, וההבנה הזאת השפיעה עליהם זמן רב לאחר שהכנס הסתיים. 

הכנס המשיחי בשבועות 1988

בשלב מסוים, העירוב בין פלגים שונים של משיחיים באספה הגיע לשיאו כאשר אחד המנהיגים יצא כי אנשים סביבו התפללו בלשונות. חלק מהמשתתפים התייאשו מהנטישה הפתאומית הזאת, אבל רבים אחרים נשארו והתפללו אל תוך הלילה ודרשו את פני אלוהים יחד. מאוחר יותר הם סיפרו שהם הרגישו שקרה משהו חשוב. אפילו אותם מנהיגים שחשבו שהדיבור בלשונות נגד את הכתובים, הודו בהמשך שהדבר הטוב ביותר בכנס של שנת 1988 הוא שהוא התרחש. 

בשנים הבאות ניכר שהכנס הותיר את חותמו בליבם של המשתתפים, אבל רק כעבור 30 שנה ארי ושירה נדהמו מהמשמעות של המיקום והתזמון של אותו כנס הלל כלל-ארצי. כעבור 30 שנה בדיוק, בזמן שישראל חגגה 70 לעצמאותה, ארצות הברית הייתה הארץ הראשונה בעולם שהכירה בירושלים כבירה הקדומה והנוכחית של הארץ ושל עם ישראל. 

ארצות הברית רכשה שני נכסים כדי להעביר את השגרירות מתל אביב לירושלים – את מלון דיפלומט ואת מלון עדן. ומה עם התיירים מהונדורס שהתפללו מכל ליבם עם המאמינים הישראלים 30 שנה קודם באותו מלון? ארצם החליטה להעביר את שגרירותה לירושלים ולהכיר בירושלים כבירה החוקית. 

בעקבות הכנס הגיעו אנשים מכל רחבי הארץ לבקר את קהילת השרון. נראה שבכל אספה נושע לפחות אדם אחד. זרעים של אמונה שנזרעו במשך שנים רבות, התחילו סוף סוף לצמוח. אבל תוך כמה חודשים נאלצו ארי ושירה להחליט את אחת ההחלטות הקשות בחייהם. 

אייל, שירה, ארי ושני בשנות ה-80.

קודם כול המשפחה

גידול ילדים תוך פעילות משיחית איננו משימה קלה, ואין זה משנה היכן ולמי. אבל סביר להניח שאייל, בנם של ארי ושירה, היה באחוז העליון של בני האדם הקשים ביותר לגידול בזמן הקמת פעילות משיחית חלוצית בארץ מתפתחת. 

אייל ישב בשקט רק בזמן שישן. הוא היה ילד מחוץ לקופסה, ואם הייתה קופסה בסביבה, היא כבר לא נראתה כמו קופסה אחרי שהוא סיים איתה. לאור זאת, היה קשה לקחת אותו לביקורי בית כי הוא פירק כל דבר שהוא ראה – מארונות ועד מכשירי רדיו, אבל לא היה לו מושג איך להרכיב אותם חזרה. 

בגיל שנתיים הוא טיפס מעל אדן החלון ונפל מהקומה השנייה, פגע במעקה וסדק את הגולגולת. בגיל שלוש הוא מצא קלנועית ריקה, נכנס ונסע בה אל תוך חזית בניין עם אחותו בת השנתיים. בערך בגיל ארבע הביאה אותו אישה בזרועותיה לאספה בזמן ההלל. הוא התרוצץ בחוץ והיא פגעה בו עם מכוניתה. מאחר שארי ושירה היו צוות מאוד מסור, ארי לקח את אייל לבית החולים, ושירה נשארה בבית כדי לסיים את האספה. 

אלה רק סיפורים נבחרים. החיים עם אייל היו סופת טורנדו תמידית, אבל הבעיות האמיתיות התבררו כאשר התחיל את לימודיו בבית הספר. באותה תקופה לא היו אבחונים ללקויות למידה והתנהגות, שלא לדבר על מורים להוראה מתקנת היודעים כיצד לטפל בילדים האלה, ואייל הסתבך בבית הספר כל הזמן. 

אבל חוץ מהכאוס, הבעיה הגדולה הייתה שאייל לא למד. הוא לא היה מסוגל ללמוד דבר ממה שלימדו אותו. עד כיתה ד הוא לא היה מסוגל לכתוב את שמו בעברית בלי טעויות ואפילו מוריו אמרו לו שהוא פשוט טיפש מכדי ללמוד. כאשר ארי ושירה שמעו זאת, הם הבינו שהם חייבים לנקוט צעדים קיצוניים כדי לעזור לבנם. 

באותה תקופה, אשתו של מנהיג קהילה שביקר בארץ שמעה במקרה שמשפחת סורקו-רם זקוקה לעזרה עם הבן. היא הייתה מומחית בלקויות למידה ואחרי מבחן קצר קבעה שהוא לוקה בדיסלקסיה וב-ADHD. תוך זמן קצר שמעו ארי ושירה על בית ספר מיוחד בדאלאס טקסס שבו ילמדו אותו איך ללמוד, אבל המשמעות הייתה לעזוב את כל מה שהם בנו במאמצים רבים בארץ במשך עשור שנים. 

ארי ושירה שקלו את האפשרויות אבל ידעו שעוד שנה בבתי הספר בארץ איננה באה בחשבון. הם מסרו את הקהילה לידי מנהיגים מקבוצת הגרעין, ואלה ערכו להם מסיבת פרדה חמה. 

אייל מעולם לא למד אנגלית אבל תוך חדשים ספורים התחיל לפרוח בבית הספר החדש. הוא עדיין לא היטיב לקרוא ולכתוב אבל הוא השתפר במידה ניכרת. 

שני דברים משמעותיים קרו בזמן שחיו בדאלאס לפני שחזרו לארץ. קודם כול, הם השתתפו באספה גורלית שבה מנהיג קהילה התפלל בעד אייל ובו במקום ולעיני כול אייל התחיל לקרוא. הוא מעולם לא הצטיין במצב של "שב בשקט ותקשיב", אבל היכולת שלו ללמוד והזיכרון שלו השתנו באופן קיצוני. מתברר שאלוהים קבע שיש דברים שאינם הכרחיים לחיים של הצלחה ושמחה כי היום אייל נשוי באושר ומנהל עסק משלו לננוטכנולוגיה. 

הדבר המשמעותי השני שקרה היה מפגש מקרי בין ארי ושירה לבין ריי וקריסטי וילקרסון. הם נפגשו במסע משפחות של יומיים ועד סוף המסע הם כבר יצרו ידידות לחיים. קריסטי התחילה לעבוד בעבודה משרדית במשרה חלקית בשירות מעוז והפכה למנהלנית הבין לאומית של מעוז ישראל, תפקיד שהיא ממלאה עד היום. 

ארי ושירה במסע שבו פגשו את ריי וקריסטי וילקרסון

השיבה הביתה 

החינוך של אייל עלה על דרך המלך, ארי ושירה קיבלו עזרה במנהלות בדאלאס, ומשפחת סורקו-רם החליטה לשוב לארץ אחרי שנתיים בחו"ל. 

למרבה הצער, האנשים שנפרדו מהם בחום לא קיבלו את פניהם כאשר חזרו. הקהילה התפרקה והשמועות נפוצו לכל עבר. ארי ושירה היו שבורים. הם ידעו שהם עשו את המעשה הנכון כאשר הציבו את בנם בעדיפות ראשונה, אבל כאב להם לראות ששנים רבות של מאמצים התמוססו ונעלמו. 

בזמן שעוד עיכלו את ההלם של המצב שמצאו בשובם, הם קיבלו מסר מאדם ירא אלוהים שהם כיבדו מאוד. 

המסר היה פשוט. "אם אתם מסוגלים לסלוח לגמרי ולעבור הלאה, אלוהים יפעל באמצעותכם בארץ בקנה מידה גדול הרבה יותר". 

במבט לאחור, קמו מהקהילה שלהם כמה מנהיגים איכותיים, ושתי קהילות צמחו מתוך האפר של מאמציהם – שתי קהילות המשגשגות עד היום. 

אבל מבט לאחור הוא מבט של 20/20. באותה תקופה, ארי ושירה חוו את האובדן. הם החליטו למצוא דרכים אחרות לבנות את הקהילה המשיחית בישראל, אבל הם החליטו לעולם לא להקים עוד קהילה. לעולם. 

המשך בחודש הבא.



שלום מירושלים!

משמעות… היא מה שכולנו רוצים. כאשר אנחנו צעירים והחיים לפנינו, אנחנו מתמקדים בעיקר בהנאות, בהרפתקאות, בשמחות ובאהבה. אבל כעבור כמה שנים אנחנו מבינים שמה שאנחנו באמת רוצים לעשות, להיות, ליצור מהווה את המשמעות לחיינו. 

כאן בארץ יש לנו שני מניעים – לנהל חיים מלאי משמעות למלכות האלוהים, ולהפוך את התרומות של השותפים שלנו במעוז למשמעותיות לאור הנצח.

יש אנשים שכותבים שירים שמאריכים ימים הרבה אחרי מותם. אחרים מציירים. יש הכותבים ספרים או נואמים. כל הדברים האלה יכולים להאריך ימים אל מעבר לחיינו עלי אדמות. 

אבל רובנו משאירים את הסיפור שלנו מאחור, את סיפור חיינו. כיצד חיינו את חיינו, מה היה חשוב לנו, על מי השפענו. היכן בחרנו להותיר חותם בשנים המעטות שחיינו עלי אדמות.

זאת הסיבה שיש חשיבות רבה לצוואה. היא משלימה את סיפור חיינו. היא משתפת אנשים בפירות המוחשיים של חיינו. והיא משפיעה על חייהם של אנשים אחרים אחרי שאנחנו עוזבים את העולם הזה.

בזמן שתאספו את הניירת על הפעילויות של השנה הקודמת, הקדישו רגע לחשוב על השנים הבאות. חשבו על האפשרות לכתוב את הצוואה שלכם ולכלול בה את מעוז ישראל. אתם תברכו את הממלכה ותתרמו תרומה משמעותית לחייהם של רבים.

אנחנו רוצים שהשותפות שלכם עם מעוז תהפוך לדרך לנהל חיים עם משמעות!

קובי ושני פרגוסון

נ.ב. הודיעו לנו כשתכללו את מעוז בצוואה שלכם או התקשרו אלינו אם אתם זקוקים לעזרה. אתם תברכו את מלכות אלוהים ואת עמו זמן רב אחרי שתגיעו לגן עדן. נפלא לחשוב על כך!




תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports