מאת שני סורקו-רם פרגוסון, מפי אבן לווין
דוחות מעוז ישראל פברואר 2021

שתי ההחלטות החשובות ביותר

יהדות הייתה חלק גדול מהזהות שלי בילדותי. לא הייתה לנו אמונה גדולה באלוהים, אבל מהדורות הקודמים ירשנו את המודעות שהמורשת והמסורות שלנו הן אוצר חשוב שצריך להוקיר ולהעביר הלאה.


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

ייהדות הייתה חלק גדול מהזהות שלי בילדותי. לא הייתה לנו אמונה גדולה באלוהים, אבל מהדורות הקודמים ירשנו את המודעות שהמורשת והמסורות שלנו הן אוצר חשוב שצריך להוקיר ולהעביר הלאה. 

אינני זוכר רגע בחיי שבו פקפקתי בקיומו של אלוהים. מאז שאני זוכר את עצמי, אני זוכר שהיה לי רצון עמוק להתחבר אליו. התפללנו בבית הכנסת באזור, אבל גם הוריי וגם הרב לא הצליחו לעזור לי בזה ולכן עשיתי כמיטב יכולתי. עמדתי לצד המיטה שלי והתפללתי את תפילת "שמע" ואמרתי כמה תפילות שלמדתי בבית הכנסת כשפניי פונות מזרחה לכיוון ירושלים. אחר כך שאלתי את אלוהים אם הוא מקשיב וחיכיתי לתשובה ימים שלמים. 

השאלה אם הוא מקשיב שונה מאוד מהשאלה מי הוא, שאלה מורכבת ביותר. שני דברים חשובים קרו בילדותי שעוררו אותי לשאול מה הקשר בין מה שהבנתי על זהותו של אלוהים לבין ישוע. 

הוריי החליטו החלטה מעניינת, לשלוח אותי ואת אחיותיי לבית ספר קתולי פרטי שהיה מפורסם בחינוך מעולה. למדתי שם ארבע שנים. אמרו לנו בבירור להתרכז במקצועות היסוד – מתמטיקה, מדע והיסטוריה, ובכל האמור לאלוהים או לישוע, להתעלם. זה לא סיפק אותי. הדיבורים על ישוע היו בהקשר קתולי אבל ההוראות להתעלם מהם רק עוררו אצלי סקרנות ושאלות. כאשר הגעתי לכיתה ה, הוריי העבירו אותי לבית ספר עם תלמידים יהודים רבים, אבל השאלות נותרו בעינן. 

בתקופה הזאת, לא ידעתי שאינני היחיד במשפחה השואל שאלות. אימי לא מצאה תשובות בחיינו כיהודים רפורמים והתחילה לחקור את דתות המזרח. יום אחד התקשר אליה קרוב משפחה והוא סיפר לה חלום מטלטל שחלם עליה. החלום שינה את זווית הראייה שלה בחיים ומאותו יום ואילך, היא הבינה שישוע הוא בן אלוהים. היא סיפרה לי על כך כאשר הייתי בן שתים עשרה. נדרש לי זמן לעכל מה שהיא אומרת, כי יהדות הייתה חלק חשוב ביותר מהזהות שלי כאדם, אבל לא יכולתי להתכחש לכך שבליבי ידעתי שהדברים שהיא אומרת הם אמת. 

אבן מחזיק את התורה עם בני משפחתו בבר מצווה

הבר מצווה הלך והתקרב ומצאתי את עצמי בדילמה. למדתי זמן רב לקראת היום הזה. איך האירוע מתאים לאמונות החדשות שלי? אימי ואני הסכמנו שהטקס הזה חשוב למורשת היהודית שלנו ולכן סיפרנו לאבי על האמונה החדשה שלנו בישוע רק אחרי הבר מצווה. אחרי שעשינו זאת, סיפרתי על כך לכל ידידיי היהודים בבית הספר ובבית הכנסת ובעצם לכל מי שהיה מוכן לשמוע. 

בהמשך אותה שנה הייתה תחרות נאומים (על כל נושא שהוא). נרשמתי והנושא שבחרתי היה להוכיח מהתנ"ך בלבד שישוע הוא משיח היהודים. אחרי הנאום שלי, בית הספר היה כמרקחה. השבועות שאחרי כן היו טעונים שיחות ודיונים עם המורים, עם הצוות ועם התלמידים, אבל אני זוכר את התקופה הזאת, שבה הנושא האסור נדון בגלוי, כתקופה שאלוהים בירך מאוד. 

ברגע שהקדשתי את חיי לישוע, ידעתי שהוא קורא לי לספר על ישוע לידידיי היהודיים, ואפילו הייתה לי תחושה עמוקה בליבי שהקריאה הזאת קשורה לישראל.

אבל העולם הנוצרי עדיין היה קצת מוזר לנו – לא הכרנו יהודים אחרים שהאמינו כמונו. רק כשהייתי בן 14, אימי ואני החלטנו ללכת לכנסייה.

זמן קצר אחרי כן שמענו על הקהילה היהודית המשיחית ובמידה רבה, יישבנו את משבר הזהות שלנו. התחלנו להשתתף בקהילה המשיחית "אור העולם" ולשמחתנו גילינו שהמורשת היהודית שלנו יכולה וצריכה להיות חלק מהקשר שלנו עם ישוע. בקהילה הזאת התחלתי להדריך הלל בקבוצת הנוער ומאז ואילך ידעתי שזה חלק מהמשימה שלי. 

אבן בקולג'

סיימתי את לימודי בתיכון ונסעתי לקולג' בקנזס. עדיין האמנתי בישוע אבל נפתחו בפניי דלתות רבות. התחלתי לאבד את המיקוד שלי בהלל וראיתי את הייעוד שלי בתעשיית המוזיקה. התחלתי לכתוב שירי אהבה והקמתי להקות שונות, ולבסוף התחלתי להתמחות באולפן הקלטות שהיה אמור להיות משיחי. במשך זמן מה חשבתי שזה המקום שלי בחיים, אבל השותף באולפן רצה לעבוד עם להקה שהמילים שלה לעגו לאלוהים באופן בוטה. סירבתי לשתף עם זה פעולה ובעקבות זאת, פוטרתי. 

התפנית הזאת הכאיבה לי אבל החזירה אותי לקריאה שלי לשרת את אלוהים. חזרתי הביתה וחזרתי למנהיגות הנוער ב"אור העולם", הדרכתי הלל והשקעתי בצעירים סביבי. 

בקיץ שאחרי כן השתתפתי בכנס משיחי ופגשתי את ראליי ופולט וושינגטון. התחברנו מייד והם הזמינו אותי לעבור לדנוור ולהשתתף בפרויקט Road to Jerusalem שמטרתו לבנות גשר של אחדות בין יהודים משיחיים לבין העולם הנוצרי. בהמשך התחלתי לעבוד גם עם Promise Keepers. 

ידעתי שישראל היא חלק מהעתיד שלי וידעתי שאני צריך לבקר בארץ ולהבין טוב יותר לאן אני עתיד לעבור. כעבור כשלוש שנים בדנוור, יצאתי לטיול של מעין "הכר את המולדת" ליהודים צעירים. נשארתי בארץ עוד אחרי הטיול כדי להכיר את המשיחיים בארץ. אין ספק שהצעדים האלה היו מאלוהים. 

אבן ואליסה בחתונתם

ביום הראשון לשהותי בארץ לבד פגשתי את אליסה (אשתי לעתיד). נפגשנו כי חברים משותפים הזמינו בטעות את שנינו ללון בביתם באותו יום. באותו ערב, אליסה ואני וידיד אחר החלטנו לאכול משהו לפני שנלך לדירה, ומכל המקומות שבהם יכולנו לאכול, אכלנו דווקא במסעדה שנמצאת מול מרכז הפרויקט שלנו היום. 

טסתי הביתה ושמרתי על קשר עם אליסה, שגרה באותה תקופה בדאלאס. התחתנו בשנת 2007 והיא הצטרפה אליי לדנוור. את השנתיים הבאות בילינו בגיבוש החזון שלנו לגבי התפקיד שלנו – פרויקט התקווה – ובשנת 2009, אחרי שחיינו בדנוור חמש שנים, ידענו שהגיע הזמן לעשות את הצעד החשוב ולחצות את האוקיינוס. 

מרפאת השיניים "התקווה"

המרפאה

פרויקט "התקווה" כבר הוקם בארצות הברית ולכן, כאשר עברנו לארץ, נחתנו על הרגליים. למדנו עברית באולפן, היינו עסוקים במאמצים אחרים להתיישב בארץ ובין לבין חיפשנו משפחות נזקקות. מהר מאוד גילינו שאנשים רבים זקוקים לטיפולי שיניים. העלות לטיפולי שיניים גבוהה מאוד וחלק ניכר מהתקציב שלנו הוקדש לעניין הזה. התחלנו לבדוק אם נוכל לספק להם את הטיפול הדרוש להם במחיר נמוך משמעותית אילו הקמנו מרפאה משלנו. אליסה למדה ארבע שנים לתואר בהיגיינת שיניים (שיננית ממוצעת בארץ לומדת רק שנתיים) וכך יכולנו לפתוח מרפאה שתפקדה ברמה גבוהה. 

בשנת 2015 פתחנו את מרפאת השיניים הראשונה שלנו והצענו לנזקקים טיפולי שיניים מסובסדים ומלאים. כבר מהתחלה היינו נחושים בדעתנו להציע את השירות הזה בגלוי כיהודים משיחיים. כל מי שיבוא ימצא מענה גם לצורך הפיזי שלו וגם לצורך הרוחני. מאחר שסיפקנו שירות שאפילו הממשלה איננה יכולה להציע, שירותי הרווחה הסכימו להפנות אלינו מטופלים. 

יהודים רבים מרגישים מאוימים כאשר מזכירים את שם ישוע בכל סביבה שהיא, ולא רצינו להעמיד את החולים שלנו במצב שבו הם פתאום יחושו שלא בנוח. לכן ביקשנו משירותי הרווחה "להזהיר" מראש כל מי שבא שהוא מגיע למרפאה משיחית עם משיחיים יהודים וערבים וישוע הוא חלק מכל מעשינו. מטופלים רבים מגיעים למרפאה שלנו עם מסמכים רפואיים ועם עלון מידע עלינו. 

האימוץ

כאשר הייתי בן 15, אימי (שנמסרה לאימוץ כאשר הייתה תינוקת) ואני עברנו שינויים רוחניים רבים, ואימי החליטו בסופו של דבר לפתוח את תיק האימוץ שלה. היא גילתה שהוריה הביולגיים מסרו אותה לאימוץ כאשר היו בתיכון ואחר כך התחתנו והביאו לעולם עוד ארבעה ילדים. כאשר פגשנו אותם, הם בכו משמחה וסיפרו שהם תמיד התפללו שהבת שהם מסרו לאימוץ, תחזור אליהם. בהתאם לתנאי האימוץ, אסור היה להם ליזום את הקשר איתה וכל קשר היה צריך לבוא ממנה. 

למדתי לאהוב את ההורים המאמצים של אימי. מבחינתי, הם היו סבי וסבתי, אבל כאשר הכרתי את החלק החדש של משפחתי, נדהמתי מהמתנה העצומה שסבי וסבתי המאמצים העניקו לי. הבחירה של סבתי הביולוגית לא להפיל את אימי, לצד הנכונות של סבי וסבתי המאמצים לגדל את אימי בבית טוב, הן שתי ההחלטות החשובות ביותר בכל הנוגע לי. אני קיים בזכות שתי הבחירות האלה. הילדים שלי קיימים והדורות אחריהם יהיו קיימים בזכות שתי ההחלטות האלה. 

האירועים האלה השפיעו מאוד על חיי ולא קשה להבין את העמדות הנחרצות שלי לגבי הפלה מלאכותית, אימוץ וכמובן, אומנה. בשנת 2016 התחלנו לבדוק את התהליכים והמדיניות של ילדים בסיכון והורים חשוכי ילדים בארץ. יש בארץ ארגונים משיחיים התומכים באימהות חד-הוריות ועוזרים להן לגדל את ילדיהן, אבל אין שום יוזמה בגוף המשיח לקדם אומנה ואימוץ. 

כל מי שניסה לאמץ או לגדל ילדים בתנאי אומנה, יודע שהתהליך מלחיץ ומורכב. ישראל אלופה בהפיכת כל עניין מורכב למורכב עוד יותר, ובכלל זה גם קריטריון הדת. לפי הקריטריון הזה, כל ילד יהודי לפי הרבנות (שאימו יהודייה) צריך להישלח למשפחה יהודית לפי הרבנות. ילד ערבי חייב להישלח למשפחה ערבית וכן הלאה. הדילמה עולה כאשר ילדים מגיעים מרקע יהודי-ערבי מעורב, או יהודים רק מצד האב ולכן נחשבים חריגים. זה פועל לטובתנו כי מאחר שאנחנו יהודים משיחיים, גם אנחנו חריגים בעיני הממשלה ולכן אנחנו הפתרון המושלם לבית לילדים מהקטגוריה של "חסרי שייכות". 

שוב שירותי הרווחה הסכימו איתנו, ובשנה האחרונה היו לנו שתי פריצות דרך חשובות. הצלחנו לאמץ ילד על אף היותנו משפחה יהודית משיחית בבירור, ועוד משפחה משיחית קיבלה זכויות אומנה. ההישגים האלה טובים לא רק לילדים שנהנים כעת מבית חם אלא גם פורצים את הדרך לקהילה המשיחית לזכות בהכרה כנכס חשוב במרקם החברה הישראלית. 

אבן מקליט את הסינגל הראשון שלו ב"אחוות האומנים"

השירים

במשך עשר השנים שאני חי בארץ, הדרכתי הלל בקהילה שלנו ואפילו כתבתי כמה שירים בעברית. חלק מהשירים שלי שרים בקהילות בארץ, אבל החלום שלי הוא להפיק אלבום שלם של שירים שכתבתי. זה היה בסך הכול חלום, שכן הייתי עסוק מאוד והלוגיסטיקות של פרויקט מוסיקלי היו מעל ומעבר ליכולת שלי. 

לפני כשנתיים השתתפתי בכינוס בהזמנה בלבד מטעם "אחוות האומנים". היו בו כמה עשרות מוסיקאים  ומדריכי הלל אחרים מרחבי הארץ. באספה הם דיברו על החזון שלהם לספק לקהילות שירי הלל מקוריים בעברית ולהפוך את ישראל למקור של שירי הלל לעולם כולו. מעבר לזה, הם רצו לספק למוסיקאים ישראלים משיחיים מקום שבו הם יכולים ליצור ולנהל קשר עם אומנים אחרים כמוהם. 

זה נשמע כמו חזון נהדר וכאשר הם אמרו שהם ישמחו לעזור לנו להפיק את המוסיקה שלנו, ניצלתי מייד את ההזדמנות והצטרפתי ל"אחוות האומנים", סיננו את השירים שלי, חיפשנו את הטובים ביותר והפקנו לאחרונה את הסינגל שלי "בורא קדושים". קשה לי לחכות עד הפקתו של האלבום השלם בהמשך. 

השנה האחרונה הייתה קשה אבל אני יודע היטב שהפעילות שלנו קרובה לליבו של אלוהים. לכן מעניין אותי איך אלוהים יכול לתת לנו אהבה למשהו מסוים ואחר כך להציב אותנו במצב שבו אנחנו חייבים לוותר עליו, ובזמן שאנחנו עסוקים בהגשמת החלומות שלו, הוא מגיע ומגשים את שלנו. אין פלא שאנחנו מהללים אותו. 


You Can Support Evan Levine’s Hebrew Worship Album

One of my life-long dreams has always been to be able to put out a full-length Hebrew worship album. I’m so excited that I’m finally getting the opportunity to do that for Fellowship of Artists, which I’m very proud to be part of.

This album represents over a decade of the best songs that the Lord has given me since I moved here to Israel. The songs that we use here as a local body to come together and worship. We’ve already put up this first single. And now we’re working as we’re raising funds. We’d like to invite you to help us finish this album.



תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports