מאת שני סורקו-רם פרגוסון
דוחות מעוז ישראל פברואר 2021

כשארי פגש את שירה

איך הכול התחיל (פרק 2)

ארי נולד בארצות הברית למשפחת מהגרים. מספרים במשפחה שאימא של ארי, טטיאנה, ברחה מהפרעות ברוסיה ועלתה לאונייה עם קרובי המשפחה המעטים שניצלו. הם קיוו להגיע לארץ, שהייתה בשליטה בריטית, אבל כל הנוסעים באונייה סורבו לעלות והיא מצאה את עצמה בדרכה לארצות הברית, שם קיבלה אזרחות. איפשהו לאורך המסע הגורלי הזה, היא פגשה את אבא של ארי, הוקאנו סורקו-רם, רופא מהודו. הם התיישבו במישיגן, התחתנו והביאו לעולם שבעה ילדים. ארי היה השישי.


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

אארי נולד בארצות הברית למשפחת מהגרים. מספרים במשפחה שאימא של ארי, טטיאנה, ברחה מהפרעות ברוסיה ועלתה לאונייה עם קרובי המשפחה המעטים שניצלו. הם קיוו להגיע לארץ, שהייתה בשליטה בריטית, אבל כל הנוסעים באונייה סורבו לעלות והיא מצאה את עצמה בדרכה לארצות הברית, שם קיבלה אזרחות. איפשהו לאורך המסע הגורלי הזה, היא פגשה את אבא של ארי, הוקאנו סורקו-רם, רופא מהודו. הם התיישבו במישיגן, התחתנו והביאו לעולם שבעה ילדים. ארי היה השישי.

זה בערך כל מה שידוע לנו כי כאשר ארי היה בן שנתיים, אביו נטש את המשפחה ולא נראה שוב. אימו, שהמשיכה לכלכל את המשפחה, נפצעה בראשה, והמשפחה התרסקה. 

בעוד ששת אחיו ואחיותיו של ארי נשלחו יחד למקום שנקרא "כפר הילדים", ארי הופרד מהם ונשלח למקום אחר. הוא היה צעיר מכדי לדעת כיצד התקבלה ההחלטה. כך, מגיל שנתיים הוא גדל ללא אב, ללא אם וללא אחים ואחיות. אין לו קשרים עם הדמויות משנותיו הראשונות והוא איננו יודע מי טיפל בו או היכן הוא היה עד שבשלב מסוים בבית הספר היסודי, הוא נשלח לפנימייה לבנים. 

ארי בגיל 11. התמונה היחידה שלו מילדותו.

בכל קיץ, כל הבנים בפנימייה נסעו הביתה למשפחותיהם וחזרו לפנימייה בסתיו, אבל ארי נשאר בפנימייה עם הצוות כי לא הייתה לו משפחה לשוב אליה. הוא זכה ליחס טוב והיה תלמיד למופת, אבל בעונות הקיץ הוא היה בודד. בקיץ שאחרי כיתה ה, הוא ברח. הצוות מצא אותו לא הרחק מהפנימייה, וכששאלו אותו למה הוא ברח, הוא הסביר שהוא מעולם לא יצא מהמתחם לבדו והוא סקרן לדעת מה יש בחוץ. 

כדי לפתור את הבעיה, חברי הצוות מצאו לארי מחנה קיץ לחופשת הקיץ הבאה. בזמן שהיה שם, היה זוג צעיר שהתעניין בו. זה השפיע עליו מאוד כי זאת הפעם הראשונה שמישהו התעניין בו.

בסוף המחנה, כאשר כולם נפרדו זה מזה, בני הזוג אמרו לו שהם אוהבים את העם היהודי ויתפללו בשבילו. הדבר עורר בו סקרנות לגבי הכתובים והוא קרא אותם בשנה שאחרי כן.

בעיניו היה הגיוני להתחיל מבראשית אבל כשהגיע לספרים שאחרי כן הוא כבר התייאש מלהמשיך. הוא רצה להכיר את אלוהים כפי שבני הזוג האלה הכירו אותו, אבל הכתוב היה קשה להבנה. בחופשת הקיץ הבאה הוא שוב פגש את בני הזוג במחנה ואמר להם שהוא מתוסכל כי הוא איננו יכול להבין את הכתובים. בני הזוג שמחו לספר לו את הסיפור כולו ובגיל 13 הוא התחיל בחייו עם אלוהים. 

אחרי התיכון, ארי התגייס לצבא ארה"ב.

החיים אחרי בית הספר

בשנתו האחרונה בבית הספר, חיפש אותו אחיו שהתחתן לא מכבר והזמין אותו לעבור להתגורר איתו ועם אשתו ולסיים את לימודיו באיזור. בשנת 1959, אחרי שארי סיים את הלימודים, הוא התגייס לצבא ושירת בנאטו במשימה מיוחדת. במהלך שירותו הצבאי הוא השתתף בתחרויות אתלטיקה קלה, זכה באליפות אגרוף למשקל קל כבד ושיחק בליגת הרגבי הלאומית הצרפתית. 

כאשר השתחרר מהצבא, הוא הצטרף לנבחרת הפוטבול של ה-NFL אבל תוך שנה החליט שהוא מעדיף ללמוד בקולג' ולמד פסיכולוגיה ומחקר התנהגותי באוניברסיטה של דרום קליפורניה. 

ארי השתתף בתחרויות בינלאומיות באתלטיקה קלה במהלך שירותו הצבאי ובקולג'.

בזמן לימודיו הוא גויס למחלקת השריף בלוס אנג'לס והמשיך ללמוד מחקר התנהגותי. במהלך עבודתו במחלקת השריף, הוא הוזמן לגלם תפקיד של בלש עם דין מרטין בסרט של הוליווד. 

באותה תקופה לא היה לארי שום ניסיון במשחק, אבל הבמאי רצה מישהו עם ניסיון בתחום. ארי הרגיש בנוח עם תפקיד הבלש וגילם אותו בטבעיות. המפיקים התלהבו וארי פתח בקריירת משחק ללא אודישן. 

ארי שיחק במאה סרטים ותוכניות טלוויזיה כגון Chips, הוואי חמש-אפס וסדרת "וונדר וומן המקורית" אבל התפקיד שלו תמיד היה נקי. הוא בדרך כלל ניצל הזדמנויות לספר את העדות שלו במקומות שונים, מירידים ציבוריים ועד בתי כלא. 

ארי שיחק בליגת הרגבי הצרפתית הלאומית ובליגת הפוטבול האירופאית של צבאי ארצות הברית, ואחר כך הצטרף לנבחרת NFL.

ארי ושירה נפגשים

בשנת 1975, בעזרת ידידים משותפים והמנהיג ג'ק הייפורד, פגש ארי מפיקת סרטים ישראלית אמריקאית צעירה בשם שירה לינדזי, שהייתה יהודייה משיחית כמוהו. היא הגיעה לארצות הברית כדי לחפש יהודים משיחיים המוכנים לעלות לארץ ולהפוך לחוד החנית של החלוצים המשיחיים בארץ.

ארי חתם זמן קצר לפני כן על חוזה לסדרת טלוויזיה חדשה והיו לו כמה מחויבויות שהוא לא היה יכול לבטל, אבל הוא דרש את פני אלוהים אם לעבור לארץ למשך שנה, והתפלל: "אם אתה יכול לעזור לי לצאת מהחוזים שלי לסרטים, אסע לארץ הקודש".

ארי (מימין) היה אלוף באגרוף במשקל קל כבד

תוך שבועות ספורים הוא שוחרר מכל החוזים שלו. כל הפרטים באו על פתרונם והוא יצא לדרכו לארץ לביקור של שנה. תוך חצי שנה, הוא היה כה בטוח שהוא נשאר בארץ, עד שהוא יצא עם הבחורה החמודה ביותר שמצא לבית קפה הצופה אל הים ביפו, והציע לה נישואין. הם היו עתידים לבנות יחד קהילה משיחית. 

עוד לפני שארי ושירה נישאו, תעשיית הסרטים בארץ שמעה שהוא בארץ והציעה לו תפקידים שונים. הוא סירב לכמה וכמה מהם, אבל הסרטים שהוא כן השתתף בהם עזרו לממן את השנים הראשונות של ארי ושירה בארץ. בעשרים השנים שלאחר מכן, ארי שיחק בכמה סרטי פעולה ובתוכניות טלוויזיה חינוכיות ללימוד אנגלית. באותה תקופה היו סרטים ישראלים מעטים בלבד וערוץ טלוויזיה אחד, ועד היום ניגשים אליו אנשים ברחוב המזהים אותו מילדותם. 

בזמן לימודיו בקולג', ארי גויס לעבודה במחלקת השריף בלוס אנג'לס.

הקמת קהילה

בעיני ארי ושירה, הצעד הראשון להקמת קהילה משיחית היה למצוא מקום בטוח שבו אפשר לערוך אספות ולשיר בלי להפריע לשכנים. הם שכרו בית בהרצליה והקימו קהילה חלוצית. היא הפכה לקהילה המשיחית הדוברת עברית והמלאה ברוח הקודש הראשונה בארץ באלפיים שנה. 

חלוציות נשמעת כמו אגדה, אבל רוב השנים הראשונות של הקהילה סבבו סביב הלוגיסטיקות של הסעת האנשים לאספה והחזרתם הביתה. 

באותם ימים היו רק לאנשים מעטים מכוניות, ואין תחבורה ציבורית בשבת. ארי נסע כמה פעמים לערים הקרובות לפני ואחרי כל אספה. לפעמים הנאספים הגיעו בימי שישי וישנו באוהלים בחצר כדי לעקוף את בעיית האוטובוסים. אחר כך הם חיכו לאוטובוס הראשון שיצא אחרי שקיעת החמה במוצאי שבת. השנים היו שנות ה-70 והשכנים דאגו שמושבה של היפים עוברת לשכונה, ולכן המנהג הזה פסק. 

באחד מאותם סופי שבוע, אנשים מהקבוצה רצו לנסוע באוטובוס בערב אבל האספה התארכה מעבר לרגיל. הם איחרו לאוטובוס ומסיבה כלשהי לא היו על כביש החוף בזמן שמחבלים שנסעו לאורך הכביש באוטובוס חטוף ירו לכל עבר. שלושים ושמונה ישראלים נהרגו ו-71 נפצעו בפיגוע. 

ארי התחיל בקריירה שלו כשחקן לקראת סוף שנות העשרים לחייו וגילם תפקידים גם בטלוויזיה וגם בסרטים.

המעבר לעברית

בהתחלה המסרים היו באנגלית ותורגמו לעברית, אבל לא היו שירי הלל ישראליים ולכן היללו רק באנגלית. ארי ושירה שאפו לאספות בעברית בלבד ורצו שההלל יהיה רק בעברית. הם הזמינו את חבריהם דיוויד וליסה לודן, ואלה שמחו מאוד ללמד את השירים שכתבו בעברית (קרא את סיפורם היפה בירחון מעוז של יוני 2020). 

אלמלא היה המעבר להלל בעברית צעד חשוב מבחינה רוחנית, המלאכים ודאי היו מצחקקים באספות האלה. ישראלים מאזור תל אביב, שידעו עברית אבל לא הכירו שירי הלל בעברית חוץ מהסידור, ניסו לשיר יחד עם מערביים שרצו מאוד להלל ולא ידעו עברית. 

דוד וליסה לודן עזרו לקדם הלל מקורי בעברית בחזון של קהילה דוברת עברית בלבד.

שינויים והסתגלות הם תהליכים מצחיקים. מוזר לציין שלחלק מהישראלים היה קשה עם ההלל בעברית. הם הסבירו שהם הרגישו משיחה עמוקה יותר כאשר שרו והתפללו באנגלית יותר מאשר בעברית. לא קשה לדמיין שהאספות הראשונות נראו ונשמעו משעשעות. 

למרות הקשיים הלוגיסטיים, האספות הקטנות של ארי ושירה גדלו מהר מאוד והיו בהן שבעים איש. אבל רוב המשתתפים היו מתנדבים מחו"ל שבאופן טבעי דיברו בשפת אימם באספות, ולישראלים היה קשה להתחבר. 

החזון היה קהילה דוברת עברית והגיע הזמן לזנק למים. ארי הודיע לקהילה שתוך שבועיים המסר וההלל יהיו בעברית עם תרגום מאחור לאנגלית. תוך שבועיים ירד מספר המשתתפים לתריסר בלבד. 

השינוי היה דרמטי מבחינת האנרגיה באספה, אבל רק אז הם התחילו באמת לבנות קהילה ישראלית. 

המשך בחודש הבא. 


האם אתה מסוגל לדמיין שאתה בלי משפחה? בלי ליהנות מהאחים והאחיות שלך מסביב לשולחן האוכל? בלי מקום שאפשר לקרוא לו בית?

זה מה שעבר על ארי בילדותו, אבל אלוהים ברחמיו, הקיף אותו באנשים שהצליחו לגדל אותו ולהפוך אותו למבוגר משכיל ומצליח. כמה שונים היו החיים שלו ושלך ושלי אם האנשים שהקדישו את חייהם לדאוג לילדים כמו ארי לא היו שם כאשר ארי היה זקוק להם?

מה דעתך לעזור להקים בית קלט חירום? חוף מבטחים שאולי אפילו ינוהל על ידי משפחה משיחית? ובארץ!

טראומה בילדות יכולה להשפיע על החיים לכל אורכם. ומי שיכול לקבל ילדים במצב כזה ולספק להם את האהבה שהם זקוקים לה כדי להתאושש, יכול להפוך רגע טראומטי לחוויה שתשנה את חייהם.

אלפי ילדים בכל שנה בארץ ניצלים ממצבים משפחתיים מסוכנים וזקוקים למשפחת קלט לטווח קצר. לכן, כאשר שמענו שפרויקט התקווה של אבן רוכש בית ומשכן בו משפחה משיחית כדי לדאוג לקטנים שבקטנים, ידענו שהשותפים שלנו במעוז ירצו להשתתף בברכה הזאת.

פרויקט התקווה חתם את החוזה לבית בינואר וכבר גייס 600,000 מתוך 700,000 הדולרים הדרושים כדי לרכוש את הבית ולשפצו. משפחה משיחית שזכתה להכרה לאומנה תגור בבית ותהיה זמינה 24/7 כדי לקבל את הילדים הזקוקים לבית

הם יקבלו את המפתחות במאי ואנחנו מאמינים שעד אז הם ישלמו את הכול כדי שיוכלו להתרכז בעניינים החשובים ביותר.

לכן אנחנו חוברים לפרויקט התקווה כדי לספק חוף מבטחים לילדים ישראלים – ליום, לשבוע, לחודש או ליותר. הבית הזה יספק סביבה של אהבה, טיפוח ושלווה עד שהילדים ימצאו את הדרך שאלוהים ייעד להם.

עזרו לנו להשפיע על חייהם של ילדים פגועים בארץ. זה מגיע להם.

קובי ושני



תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports