דוחות מעוז ישראל אוקטובר 2020

מנהיגים הם קודם כול תלמידים

הוריו של שמואל עלו לארץ מהודו אבל כל אחד מרקע אחר. המשפחה של דייזי הייתה משפחה יהודית שמרנית מאוד ועלתה לארץ כשדייזי הייתה רק בת עשר. דוד, שמשפחתו הייתה יהודית אבל לא דתית בכלל, הגיע לארץ בעצמו בשנות העשרים לחייו. דוד ודייזי התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים –שתי בנות ובן. בראשית נישואיהם גילתה דייזי קהילה ביפו בשם "בית עמנואל", שם היא הכירה את ישוע ודוד הצטרף אליה זמן קצר אחר כך. המשפחה של דייזי התנגדה לאמונה ומעולם לא דיברה איתה שוב. גם כאשר אביה מת ודייזי הגיעה ללוויה עם ילדיה, איש מהמשפחה אפילו לא הסתכל עליהם.


read
מעוז ישראל
על ידי מעוז ישראל

הנה הסיפור שלו:  

הוריו של שמואל עלו לארץ מהודו אבל כל אחד מרקע אחר. המשפחה של דייזי הייתה משפחה יהודית שמרנית מאוד ועלתה לארץ כשדייזי הייתה רק בת עשר. דוד, שמשפחתו הייתה יהודית אבל לא דתית בכלל, הגיע לארץ בעצמו בשנות העשרים לחייו. דוד ודייזי התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים –שתי בנות ובן. בראשית נישואיהם גילתה דייזי קהילה ביפו בשם "בית עמנואל", שם היא הכירה את ישוע ודוד הצטרף אליה זמן קצר אחר כך. המשפחה של דייזי התנגדה לאמונה ומעולם לא דיברה איתה שוב. גם כאשר אביה מת ודייזי הגיעה ללוויה עם ילדיה, איש מהמשפחה אפילו לא הסתכל עליהם.  

שמואל גדל בבית משיחי אבל כאשר הגיע לגיל ההתבגרות, הוא נתקל בפיתויים הרגילים ואלה לחצו עליו ועל כל מה שלמד בבית על אלוהים. כאשר היה בתיכון, הצטרף לנבחרת הוקי והיה פחות פנוי למסיבות, אבל האימונים בסופי השבוע גם סיפקו לו תירוץ טוב לא להגיע עוד לאספות.  

שמואל שמר על קשר עם חברים מאמינים, ואלה המשיכו להזמין אותו לפגישות הנוער במשך השבוע, אבל גם כאשר מצא לכך את הזמן, הוא הלך בעיקר כדי לבלות עם החבר'ה אחר כך. באחת האספות האלה הוא ישב מאחור, כרגיל, וחיכה שהדובר יסיים כדי שהוא וחבריו יוכלו לצאת, אבל הדובר המשיך לדבר ושמואל התמלא בתחושה לא נוחה שהוא מדבר היישר אליו ושכל מי שנמצא בחדר יודע על כך. הוא החליט שהוא חזק יותר מהתחושה הזאת והצליח להתנגד להזמנה בסוף האספה להתמסר לאלוהים. אבל כאשר האספה הסתיימה, הוא אמר לחבריו שהוא מרגיש לא טוב וחזר הביתה, נכנס למיטתו והתייפח.  

משהו השתנה 

"אני מתעורר בבוקר ותופס טרמפ לכנס נוער של יומיים שהזמינו אותי להשתתף בו. כשאני מגיע, אחד המדריכים פתאום אומר: 'מה קרה? אתה נראה שונה'.  

"הרגשתי מאוד נבוך לגבי מה שקרה לי, לקחתי אותו לחדר צדדי וסיפרתי לו הכול בלי שאיש ישמע אותנו. הוא התרגש מאוד. התפללנו יחד והוא עזר לי להבין שאלוהים פועל בליבי. עד סוף התיכון אולי לא הייתי נער לדוגמה אבל בהחלט השתדלתי. הגעתי למעין הסכם עם אלוהים שאם לא אחטא יותר מדי, הוא ישמור עליי.  

"ואז התגייסתי לצה"ל. הקושי בצבא הוא שגם אם אתה באמת אוהב את אלוהים, הצבא הוא שמנהל לך את החיים. הצבא מנהל כל רגע ורגע ומגבש את כל החיילים לבעלי דעה אחת. לפעמים אתה לא פוגש משיחי במשך שבועות או חודשים. אתה חי בשותפות עם בני שמונה עשרה שרחוקים מהוריהם בפעם הראשונה בחיים, ואתה חייב להתגבש איתם כי אתה יודע שתהיו יחד בשדה הקרב. אפשר להגיד שלא קל לדאוג לתזונה רוחנית עם קריאה בכתובים, תפילה והלל.  

"בהמשך השירות, כשהלו"ז שלי היה קצת יותר פנוי, חלק ממנהיגי הנוער והחברים שלי ביקשו ממני להצטרף אליהם לטיולים בגלל הידע שלי בטיפול רפואי בשדה וגם כי נשאתי נשק. אחד הטיולים האלה היה מסע רגלי של שבוע מים לים עם שיעורים על אלוהים לאורך הדרך. הסכמתי וקיבלתי אישור מהמפקדים שלי לצאת לרגילה.  

"הקטע היה שהגעתי כדי לעזור אם משהו משתבש. לא הגעתי כדי למלא תפקיד רוחני כלשהו. באופן טבעי התיידדתי עם חלק מהחבר'ה כי אני כזה. אבל התבדחתי איתם והתחלתי לספר להם על השירות שלי בלבנון, והחבר'ה התחילו לראות בי מישהו שאפשר לשאול אותו שאלות קשות על החיים.  

"ניסיתי לשלוח אותם למדריכים שלהם כי לא רציתי שהשאלות שלהם יגרמו לי לחשוב על החיים שלי. לכל אורך הטיול הם שאלו אותי אם אפשר לצאת עם בן זוג לא משיחי ומה יקרה לאבא שלהם אם הוא ימות לפני שהוא ייוושע. לפעמים הייתי צריך ללכת ללמוד קצת לפני שיכולתי לענות על השאלות, אבל היו אחרות שידעתי לענות עליהן ולא רציתי לענות עליהן כי לא חייתי בהתאם.  

"אחרי המסע הזה ערכתי חשבון נפש. גיליתי שבאמת אכפת לי מהחבר'ה האלה ורציתי להיות להם דוגמה טובה. למדתי את הכתובים לעומק כדי שיהיו לי תשובות מוצקות בפעם הבאה שהם ימטירו עליי שאלות. רציתי להיות מסוגל להגיד להם את מה שעמוק בתוכי ידעתי שהוא נכון אבל לא יכולתי להגיד להם את זה כל עוד המשכתי לנהל את אורח החיים שניהלתי.  

"תמיד אהבתי להיות בטבע ורציתי לראות את העולם. אחרי הצבא למדתי גיאוגרפיה ומצאתי עבודה כמאבטח באל על. העבודה הזאת זיכתה אותי בטיסות חינם בעולם (וזה מה שעשיתי) ובסופו של דבר הגעתי לתפקיד ביטחוני בניו יורק עם שכר גבוה. אני לא אזרח אמריקאי אבל תמיד רציי לחיות שם במשך תקופה, והעבודה הזאת הייתה התגשמות של חלום.  

שמואל בשירותו הצבאי כחובש קרבי בלבנון.

משהו נצחי 

"הייתי על מטוס בשדה התעופה קנדי בניו יורק ועמדתי להמריא כדי להעביר מסמכים סודיים ביותר לשגרירויות ישראל בדרום אפריקה, ואז קרה אסון התאומים. צפיתי מחלון המטוס בעשן העולה מהמגדלים והבנתי מהר מאוד שאנחנו לא טסים לשום מקום באותו יום. נסעתי מהר חזרה למנהטן ואני זוכר את ריח העשן בכל העיר, אבל הצלחתי להגיע דרך המחסומים הרבים שהוקמו והשבתי את המסמכים למקום בטוח.  

"שלושה דברים נשארו איתי מאותו יום. קודם כול, כמעט מייד לאחר הידיעה על המתקפה, הטלפון שלי התחיל לצלצל בלי סוף. כל המשפחה והחברים בארץ התקשרו כדי לוודא שאני בסדר, וזה גרם לי להבין כמה חשוב הקשר שלי עם ישראל. שנית, התחלתי להבין כמה חשוב התפקיד שלי בביטחון להגנה על אנשים מפני איומים כאלה. הייתי גאה בתפקיד שממלא הביטחון הישראלי בהגנה מפני מתקפות רבות אחרות ברחבי העולם. ושלישית, הבנתי כמה החיים קצרים וחולפים מהר. רציתי שעבודתי בחיים תהיה עם משמעות נצחית ולשם כך הייתי צריך להיות בארץ.  

"לאחר שלוש שנים בניו יורק שבהן עבדתי עם דיפלומטים ועם גורמי ביטחון בכירים, החוזה שלי הסתיים. ידעתי שהגיע זמני לחזור לארץ ולא רק לארץ אלא לפעילות משיחית. במשך כל הזמן הזה ידעתי שאלוהים קורא לי לפעילות משיחית, וידעתי איזו עבודה ואיזה שכר לא גבוה מצפים לי. אבל לא יכולתי להתעלם עוד מקריאת אלוהים. החברים שלי אמרו לי שאני משוגע כי דחיתי עוד חוזה לחמש שנים בניו יורק. זאת הייתה הזדמנות נדירה, אבל מי יכול להעריך את מחיר הסיפוק שבציות לאלוהים והליכה אחריו?  

"חזרתי לארץ ומייד הציעו לי תפקיד ביטחוני במשרד החוץ. ביקרתי בכמה קהילות והרגשתי מאוד בבית בקהילה שארי ושירה סורקו-רם עמדו בראשה באותה תקופה. בצער הבנתי שאלוהים קורא לי לקהילה אחרת, שם ידעתי שאוכל לשרת אותו טוב יותר.  

אחרי כמה ביקורים באותה קהילה, המנהיג אמר לי שמדריך הנוער עזב והוא יכול להציע לי משרה חלקית בשכר מינימום (כארבעה וחצי דולר באותה תקופה). נעלבתי מהשכר הנמוך אבל הרגשתי בה בעת שאני צריך לקבל את המשרה. בסופו של דבר הצגתי בפני אלוהים את מבחן גיזת הצמר. ישבתי ליד הטלפון ואמרתי לאלוהים שיש לי שתי הצעות עבודה, ואקבל את ההצעה של מי שמתקשר קודם.  

"כמעט מייד התקשר מנהיג הקהילה. קיבלתי את הצעתו, וטוב שהיו לי חסכונות שיכולתי לחיות מהם.  

"כאשר התחלתי, הנוער בקהילה שלנו לא היה מעוניין בשום דבר רוחני ולמען האמת, כמה הנאה יכולה להיות מפגישה עם אותם חבר'ה בכל שבוע? ידעתי שהנוער שלנו והנוער מהקהילה של ארי ייהנו מאספה משותפת. לכן מצאתי מרתף נטוש שהתפנה והזמנתי את כל הנוער המשיחי בעיר למרתף, שהיה מקום ניטרלי. נדרשו זמן ועבודה עד שהפכנו אותו בעזרת תקציב מזערי למרכז נוער ראוי, אבל עשינו זאת.  

"כשהמקום היה מוכן, הכרזנו על הפגישה הראשונה. הראשונה שהגיעה הייתה אחת ממדריכי הנוער בקהילה של ארי. שמה היה סוזי. היא הגיעה מוקדם כדי לעזור. באותה תקופה הייתי ממוקד מאוד בצד הרוחני של חיי ולכן הקפדתי להיות מאוד קצר וענייני איתה כדי שיהיה ברור לגמרי שאני לא פנוי או מעוניין בשום אופן. היא זוכרת שהייתי די סנוב.  

"כפי שקיווינו, הנוער התל אביבי אהב את הרעיון של פעילויות משותפות, ומנהיגי הנוער מקהילות שונות בילו זמן יחד כדי לחזק את הקשרים ביניהם. באחת ההזדמנויות האלה היינו בבית קפה ובשלב מסוים, כל הבחורים קמו והלכו כי היו להם תוכניות אחרות, ונשארתי לבד עם סוזי. לא יכולתי לחשוב על סיבה אמיתית למה אני חייב לעזוב, ולכן נשארתי. ישבנו ודיברנו, יותר נכון, היא דיברה ואני הייתי מרותק מסיפור חייה.  

"למחרת סיפרתי לידיד על החוויה. כולם יודעים שתמיד יש לי מה לומר ולכן הוא אמר: 'אם מצאת בחורה שיכולה לרתק אותך ולהשאיר אותך בלי מילים – זאת האחת!' בפעם הבאה שהוא ראה אותנו מדברים יחד במסיבה, הוא צילם אותנו ונתן לנו את התמונה לאלבום המשפחתי שלנו בעתיד. בשלב הזה החלטתי שאני צריך לחשוב על זה ברצינות ולהתפלל לגבי עתיד משותף איתה. ציפיתי שאצטרך לבלות שבועות בתפילה אבל תוך כמה שעות התשובה הייתה כל כך ברורה שידעתי שהיא מאלוהים.  

"אחרי שהתחתנו, סוזי ואני המשכנו לשרת בקהילה. הפכתי לשמש ואחר כך לעוזר לרועה הקהילה. כל הזמן אירחנו בני נוער וצעירים בביתנו ועזרנו להדריך בכנסי נוער וצעירים לאורך השנה. בגלל השירות בצבא, פעילות הנוער הייתה ייחודית מאוד. הצרכים הרוחניים ולוחות הזמנים של צעירים לפני צבא, צעירים בשירות צבאי וצעירים לאחר שירות צבאי שונים מאוד זה מזה, וצריך להכין להם את הפעילויות בהתאם.  

שמואל וסוזי והילדים.

המקום שבו זקוקים לי ביותר 

"אחרי ארבע עשרה שנות שירות קיבלנו הזדמנות לעבור מהחיים ההומים בתל אביב ליישוב קהילתי המרוחק כרבע שעה נסיעה מירושלים. כבר היו לנו ילדים קטנים והיה נדמה לנו שהזמן מתאים. עברנו לשם והחלטנו גם לקחת שנת שבתון כדי לחזק את המשפחה ולדרוש את פני אלוהים לגבי הצעד הבא. היו לי הצעות רבות אבל לא שמעתי שום "כן!" לגבי אף אחד מהן, כמו ששומעים כשמשהו בא מאלוהים. לא רציתי להתחיל בנסיעות לעבודה. רציתי להיות קרוב למשפחה שלי ולהשקיע את זמני בצעירים.  

"יום אחד ישבתי בגינה והתפללתי וביקשתי שאלוהים יחבר אותי למקום שבו זקוקים לי ביותר. בזמן זה עבר בחוץ בחור צעיר לבוש בחולצה של 'לך לך'. המילים האלה הן המילים שאמר אלוהים לאברם כאשר אמר לו לעזוב את בית אביו וללכת אל המקום שהוא יראה לו והמילים האלה הם גם שמה של תוכנית אינטנסיבית להכשרת תלמידים לצעירים אחרי צבא (יהודים וערבים).  

"הבחור שאל אותי מה אני עושה, ואמרתי לו שאני בשבתון. הוא אמר לי שהוא מנהל את 'לך לך' במשך שבע עשרה שנה והוא זקוק לשבתון בעצמו אבל קודם הוא רוצה להכשיר מישהו למלא את מקומו ושאל אם אני מוכן להתפלל לגבי זה. ברגע שהתחלתי להתפלל לגבי זה, ידעתי שה'כן!' בדרך.  

"תוכנית 'לך לך' היא תוכנית מלאה להפליא. בחודש הראשון אנחנו מניחים את היסודות ומתמקדים בלב של אלוהים ובקשר איתו. בחודש השני אנחנו מזמינים מורים ורועי קהילה מכל רחבי הארץ כדי להעניק לנו תובנות עמוקות בכתבי הקודש ובתיאולוגיה בסיסית. השיעורים אינם רק רוחניים. אנחנו מדברים גם על נושאים מעשיים כגון ניהול, ניהול כספים וזיהוי חוזקות וחולשות במטרה להשתפר באופן אישי. בחודש השלישי אנחנו מגיעים לשלב של 'מה אתה עושה עם מה שלמדת?'. אנחנו מציעים למשתתפים הזדמנויות לפעול בהתאם למתנות הרוחניות שלהם ולפתח אותן, ויש ארגונים שונים שמספקים הזדמנויות למתנדבים.  

"כל התוכנית הזאת מתנהלת בזמן שאנחנו הולכים הלוך ושוב בארץ כשם שעשה אברהם. חלק מהמשתתפים מספרים כיצד נרפאו מקשיים רגשיים ואפילו נפשיים, ורוצים לעזור לאנשים אחרים. אחרים מספרים שהקשר שלהם התבסס לראשונה על אמונה משלהם ולא רק על החינוך שקיבלו. העדויות שונות זו מזו כשם שהמשתתפים שונים זה מזה, אבל עד סוף התוכנית אנחנו משחררים אותם בידיעה שהם היכו שורשים עמוקים גם בארץ וגם בקריאה שלהם להיות אור לגויים ולבני עמם".  


שלום,  

אני (שני) מכירה יהודים חרדים כל חיי. באופן כללי הם לא חיבבו אותנו, היהודים המשיחיים, אבל לפעמים כמה מהם התארחו בביתנו כדי לדבר על היהדות של ישוע ועל כל הקשור לכך.  

אבל הידידות הקרובה האישית הראשונה שלי עם צעירה חרדית הותיר בי חותם עד עצם היום הזה. היא גדלה בקהילה יהודית חרדית קפדנית מאוד, ואפילו בני משפחה לא הורשו לשהות לבד באותו חדר אחרי גיל מסוים אם הם היו מהמין הנגדי. היא סיפרה לי על נערים בגיל ההתבגרות שמרדו, אכלו חזיר או הסתכלו בחלונות ראווה, מעשה אסור. יום אחד, אחרי שהיא עצמה הביטה בחלונות ראווה בדרכה הביתה מבית הספר, היא פגשה את מנהל בית הספר וזה הראה לה צילומים שלה שצילם הצוות בשעה שעשתה זאת.   

יום אחד בזמן ששכבה מתוסכלת במיטתה, היא שמעה קול אומר לה: "לכי מצאי את היהודים המשיחיים". לא היה לה מושג במה מדובר והיא אמרה לעצמה שאם זה אלוהים, היא נותנת לו שבוע להראות לה מי אלה, או שהיא תגיע למסקנה שהיא דמיינה את הכול.  

בדיוק שבוע לאחר מכן היא קראה בעיתון חרדי שהמשפחה שלה הייתה מנויה לו, וראתה בו מאמר המזהיר מפני יהודים משיחיים, והמציין כתובת של מרכז פעילות משיחית. בסופו של דבר היא ניגשה למקום והאמינה בישוע. כאשר בני משפחתה שמעו על כך, הם היכו אותה. היא הוכתה כה קשות, עד שהשמיעה שלה ניזוקה לצמיתות.  

הכרתי אותה בתקופה הזאת. האמונה שלה הייתה כנה, אבל השנים הארוכות של חינוך בחוגים חרדיים הותירו בה השקפות רבות שהיה עליה להיפטר מהן, כגון מיהו אלוהים ומה הוא רוצה מאיתנו. קובי ואני היינו בארצות הברית בזמן שהיא נשלחה למכללה ללימודי הכתובים כדי ללמוד להיות תלמידת המשיח. היה לה קשה להתגבר על מחסום השפה ולהסתגל לתרבות האמריקאית, והאנשים שניסו לעזור לה לא הצליחו לתפוס את העולם הדתי שממנו באה. ראיתי אותה מתקשה בתחומים רבים, באופן תיאולוגי, רגשי והגיוני. בזמן הלימודים שלה במכללה לכתובים, היהודים החרדים גילו את מקום הימצאה, שידלו אותה לחזור לקהילה החרדית והשיאו אותה לפני שתצליח לשנות את דעתה. איבדנו אותה.  

מדי פעם אני מקבלת ממנה הודעות המספרות כמה אומללה ולכודה היא מרגישה, ואחר כך יש שוב תקופה של שקט.  

זאת אחת הסיבות לכך שאנחנו מייחסים חשיבות רבה לתוכניות להכשרת תלמידים בארץ. ישראלים גם מרקע חילוני מאוד וגם מרקע דתי מאוד, צריכים להיפטר מתפיסות רבות ומדינמיקות משפחתיות רבות כדי שיוכלו לממש את החלטתם ללכת אחרי ישוע. וכאשר אני חושבת על מישהי שכל כך רצתה את ישוע אבל לא הצליחה להתגבר על המאבקים האישיים שלה, אני חייבת לשאול את עצמי מה היה קורה אם הייתה לה גישה לתוכנית כמו "לך לך", בארץ ובשפה שהיא מכירה.  

תוכנית "לך לך" מנהלת כמה מחזורים בכל שנה, עם כשניים עשר משתתפים בכל מחזור. למחזור הנוכחי יש כעשרים וארבעה נרשמים. הנסיבות הקשות כנראה גרמו לצעירים רבים יותר מתמיד לרצות לפנות את לוח הזמנים שלהם ולהעמיק את הקשר עם אלוהים.  

איננו רוצים שתוכנית "לך לך" תיאלץ לדחות חלק מהנרשמים בגלל חוסר תקציב, ואתה יכול להשפיע בנושא הזה. המטרה שלנו היא לגייס 20,000$ כדי לעזור לממן את המחזור הבא של הכשרה ולימוד.  

האם תעזור לנו? כל מדריך חייב להיות קודם כול תלמיד, ויחד נוכל לחזק את מנהיגי העתיד של ישראל.  

למען הדורות הבאים,  

ארי ושירה סורקו-רם וקובי ושני פרגוסון.  



תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports