דוחות מעוז ישראל דצמ, 2019

IStandwithIsrael
סיפורים שמחממים את הלב

כאשר IStandwithIsrael.com נולד, פתאום אלפי דולרים זרמו בו לפחות פעם בחודש עם בקשה לתת לנזקקים בישראל. הנה רק כמה מן הסיפורים בחיים האמיתיים תומכי המרהיב של ISWI אחראים השנה.


read
Maoz Israel
על ידי Maoz Israel

זמן קצר לאחר הקמתה של קרן IStandwithIsrael בשנת 2002, התקשר אלינו מישהו שביקש לתמוך באלמנה המתגוררת בארץ. לא מכבר קרא את הפסוקים מאיגרת יעקב שלפיהם, עבודת האלוהים הטהורה והתמימה היא להישמר נקי מטומאת העולם ולדאוג ליתומים ולאלמנות. הכתובים מדגישים את החשיבות לדאוג למגזר הפגיע הזה בחברה, החל מאיוב וישעיהו וכלה בטימותיאוס. ולכן, אותו איש רצה לדאוג לאלמנה בישראל. מצאנו לו שתי מועמדות, והוא החליט לתמוך בשתיהן.  

מדי פעם בפעם קיבלנו תרומות שמטרתן הייתה לעזור לנזקקים. אבל כאשר הוקמה קרן IStandwithIsrael.com, הגיעו אלפי דולרים בכל חודש עם בקשה להעביר אותם לנזקקים בארץ. ידענו שליהודים המשיחיים קשה לקבל סיוע מארגוני הצדקה בארץ בגלל אמונתם. קרן ISWI שאפה לשנות את המציאות הזאת, מתוך ידיעה שקהילה חזקה היא עדות לטובו של אלוהים. מאז ועד היום חילקה הקרן יותר משבעה מיליון דולרים למאות משפחות ואנשים בארץ שהיו זקוקים לסיוע.

מה מיוחד בקרן IStandwithIsrael?

שני דברים מייחדים את ISWI: הראשון הוא הנוכחות שלנו בארץ. העניים הם עניים, ולכן אין באפשרותם ליידע על כך את האנשים שהיו רוצים לעזור להם. אנחנו חיים ועובדים בארץ מאז שנות השבעים, ויש לנו קשרים אישיים עם קהילות בכל רחבי הארץ – אנחנו יודעים למצוא אותם.

השני הוא הרצון שלנו לבנות ולא רק לתקן. אנחנו רוצים לתת, לא רק במטרה לעזור לאנשים להיחלץ ממצוקה אלא גם לעזור להם לשגשג. אנחנו יכולים לעזור למלא חלל כספי בגלל אסון או נסיבות בלתי צפויות, אבל מוטב לבנות סולם שיעזור למישהו לטפס למעלה מאשר שינסה לעשות זאת בלי הסולם. זהו העיקרון שהנחה אותנו כבר מהתחלה.

להלן חלק מהסיפורים האמיתיים שהתומכים הנהדרים של ISWI אחראים להם השנה. חלק מהשמות שונו והפנים טושטשו כדי למנוע התנכלות ורדיפה.  

סיפור מס' 1 – פרויקט החיילים הבודדים

אחד הפחדים הגדולים של גידול ילדים משיחיים בארץ הוא הידיעה שיש לנו רק שמונה עשרה שנה ללמד אותם על אהבת אלוהים ולטפח אצלם עמוד שדרה חזק לפני שילכו לצבא, יישברו עד היסוד ויהפכו לחיילים. אחד המאמינים הישראלים החזקים ביותר שאני מכירה סיפר לי, "המטרה שהייתה לי בשירות הצבאי הייתה לסיים אותו ועדיין לומר 'אני מאמין באלוהים' ". הוא לא התערער באמונתו, אבל התרועע עם בני שמונה עשרה-עשרים מסביב לשעון, עם הפיתויים והלחצים, וידע שאם רק יצליח להחזיק בדברים שהוא ידע שהם אמת, זה ייחשב לו להישג. המאבק הזה מעורר תחושה קשה מאוד של בדידות.

המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לחייל שרוצה ללכת בדרכי אלוהים, היא תחושה של שייכות ומקום של מנוחה רוחנית וגופנית. המקום הזה הוא בדרך כלל בבית עם המשפחה בסופי שבוע. אבל לחיילים בודדים אין משפחה בארץ שהם יכולים לחזור אליה. ISWI משתף פעולה עם דני קרלסון מ-CBN בארץ ומסייע בהקמת בית כזה לחיילים בודדים, מקום שאליו יוכלו לחזור ולנוח בו. המקום הזה איננו רק חדר באכסניה או מקום לקבל ארוחה חמה ומיטה ללילה. החיילים הבודדים האלה נהנים ממקום ששייך להם ובו אנשים מסורים, אוהבים וחמים המוכנים לדאוג להם ולחזק אותם.

סיפור מס' 2 – שרה

תפקידו של המרפא בעיסוק הוא לחשוב על דרכים יצירתיות לעזור לאנשים עם ליקויים או מגבלות שונות (כגון מחלה או כלא) ולשפר את איכות חייהם. רוב האנשים שמחים לקבל ייעוץ בנוגע לתחביב או לניהול חיי היומיום שלהם, אבל יש גם אנשים שזקוקים לריפוי בעיסוק כדי לתפקד מבחינה נפשית ופיזית.

"אני כותבת את המכתב הזה כדי להודות לכם מעומק ליבי על הנדיבות שלכם כלפיי ועל המלגה שקיבלתי. אני מאמינה שמעבר לסיוע שהגשתם לי בשלב זה בחיי, העזרה שלכם היא חלק חשוב מהדרך שאבינו שבשמיים הכין לי כדי לעזור לבנות את מלכותו עלי אדמות. התמיכה שלכם שינתה את חיי. אני מקווה שהידיעה שתרומה זאת משפיעה עלינו מאוד, תמשיכו לברך סטודנטים רבים אחרים!"

שרה סבלה מבעיות רפואיות ורצתה להיות מרפאה בעיסוק, אבל בגלל הבעיות הרפואיות שלה, לא הצליחה ללמוד בתוכנית לימודים מלאה ולעבוד כדי לממן את לימודיה. ISWI אישרה לה מלגה ללימודים באוניברסיטת חיפה והיא סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר ראשון. האוניברסיטה התרשמה מאוד מהמסירות ומהיכולת שלה והציעה לה לדלג על הלימודים לתואר שני ולעבור היישר ללימודי דוקטוראט. זאת הפעם הראשונה שהאוניברסיטה הציעה הצעה כזאת לסטודנט לריפוי בעיסוק. אנחנו גאים בה מאוד שהשתמשה במלגה לקפיצה שכזאת ועל הכבוד שהיא נותנת לאלוהים דרך הפגנת המצוינות לעיני המרצים והסטודנטים כאחד.

סיפור מס' 3: גן ילדים Little Hearts  ("לבבות קטנים")

חמש השנים הראשונות בחיים נקראות "הגיל הרך" כי הילדים רכים וגמישים. חוויה כזאת או אחרת בשלב הזה בחיים, עשויה לשנות את אורח החיים באופן דרמטי. אם חוויה אחת יכולה להשפיע במידה כזאת, חשבו כיצד יכולה להשפיע שנה שלמה של חוויות במעון יום או בגן. זאת הסיבה שפעילים רבים מכוונים אל קבוצת הגיל הזאת כדי לקדם את הערכים שלהם. זאת הסיבה שיש חשיבות מכרעת לסביבה בטוחה מבחינה רוחנית ורגשית עד גיל חמש. זאת הסיבה לקיומו של גן הילדים "לבבות קטנים".

"תודה רבה שאתם מאמינים בגן שלנו ורוצים להיות חלק מהעבודה כאן. אנחנו מעריכים את תמיכתכם מאוד ובלעדיה לא היינו יכולים לספק מקום בטוח לילדים שלנו!"

הגן הזה הוא הגן המשיחי היחיד בירושלים, ואחד המעטים הזמינים למשיחיים בארץ כולה. הורים הגרים מחוץ לעיר מוכנים להיכנס לתנועה המטורפת בעיר פעמיים ביום כדי להעניק לילדיהם את ההזדמנות הזאת.

אבל היופי שבמקום הבטוח הקטן הזה איננו שמור לילדים בלבד. נדין, הגננת, באה ממשפחה מוסלמית. כאשר היא החליטה החלטה אמיצה לזנוח את האסלאם וללכת אחרי ישוע, המשפחה שלה התנכרה לה. בתרבות הערבית, מי שהמשפחה שלו מתנכרת לו, מפסיד את הכול. כאישה כמעט שאין שום הזדמנויות חלופיות בחיים מלבד נישואין – וקשה מאוד להתחתן בלי החיזוק של המשפחה.

בזכות התומכים של ISWI השנה, קיבל הגן "לבבות קטנים" עשרות ילדים קטנים בתעריפים מסובסדים, ומעבר לזה, קיבלה נדין הצעה למשרה מלאה ולמשפחה המורכבת מיהודים וערבים האוהבים לעבוד יחד ולפאר את אלוהים.

Credit: Roma Black/Shutterstock

סיפור מס' 4 – יוליה

יוליה עלתה לארץ עם בעלה דוד לפני חמש שנים. השנים הראשונות היו מוקדשות ללימודי עברית ולמציאת עבודה, אבל עד מהרה רצתה יוליה להתקדם מעבר למשכורת מינימום ושאפה לתואר בתקשורת וצילום. תוכנית הלימודים של יוליה הייתה אינטנסיבית, ויוליה לא הייתה מסוגלת לעבוד במשרה מלאה לצד לימודיה במכללה האקדמית הדסה בירושלים. המשכורת של דוד כיסתה את הוצאות המחיה של שניהם.

"הודות לקרן ISWI אנחנו מסוגלים 'לנשום' שוב! אני חושבת שהקרן והאנשים ברחבי העולם התורמים כספים כדי לעזור למשיחיים בארץ, עושים דבר מדהים. הם מעניקים תמיכה לאחים ואחיות במשיח, לאנשים שאין להם לאן לפנות".

יוליה ודוד תמיד עבדו קשה ברוסיה והתקיימו בכוחות עצמם, אבל יוקר המחיה בארץ גבוה יותר מאשר ברוסיה. הם מצאו את עצמם בארץ חדשה בלי שום משפחה להיעזר בה, ורצו להניח את היסודות לפרנסה עתידית.

יוליה כמעט סיימה את ארבע שנות הלימודים שלה והעתיד נראה מבטיח. נראה היה שעד מהרה יוכלו לבנות את חייהם ולא רק לשרוד. אחר כך היא הבינה שכדי להשלים את התואר, היא תיאלץ להגיש עבודת גמר המצריכה ציוד צילום יקר. כמובן, שלשם כך תזדקק לציוד שישמש אותה גם בתפקידה במקצוע, אבל ההוצאה המיידית של הציוד הכבידה עליה מאוד.

דוד ויוליה ויתרו על החיים בקרבת המשפחה כדי להיענות לקריאת אלוהים לשוב אל הארץ המובטחת, וגילו כמה אחים ואחיות רוחניים יש להם בכל רחבי העולם. יוליה הצליחה לרכוש את כל הציוד הדרוש לה ולהשלים את לימודיה והיא מוכנה לעבודה בתחומה.

סיפור מס' 5: וסוולוד

עלינו לארץ עם ילדים קטנים ומהר מאוד סיגלנו לעצמנו את החיים בארץ. ידענו שאם נהיה נחושים להתאקלם, תוך דור אחד, תכיר המשפחה שלנו רק את החיים בארץ. הכנסנו את הילדים שלנו למעונות ומצאנו עבודות, אבל לא היינו בטוחים איך למצוא משיחיים אחרים כמונו.

"כאשר אני מתבונן לאחור, אני רואה שאלוהים השתמש באנשים שונים, ובכלל זה בכם, כדי לוודא שלא אשכח את החלום שלי ואלמד לבטוח בטובו. אני חושב שמשיחיים רבים שקיבלו עזרה בעיתה מהארגון שלכם, יכולים לומר אותו הדבר. המשפחה שלי כולה מודה לכם על עזרתכם בתקופה הקשה הזאת. הלוואי שאלוהים יברך את כל מי שעזר להגשים את החלום שלי. הלוואי שאלוהים יגמול לכם פי מאה".

יום אחד פתחתי את ספר הבריתות שלי ומתוכו נפלה פיסת נייר עם מספר טלפון. זכרתי את האיש שנתן לנו אותה עוד כשיינו בקייב. הוא נתן לנו אותה כשאמרנו לו שאנחנו עולים לארץ. התקשרתי למספר והגעתי למשפחה של משיחיים שבמקרה חיים בעיר שלנו. הם הזמינו אותנו לארוחת ערב ועזרו לנו למצוא קהילה שהפכה לביתנו הרוחני עד עצם היום הזה, כבר תשע עשרה שנים.

זמן קצר אחרי שעלינו לארץ, רצינו לגעת בארץ, להרגיש ולראות אותה לפרטים. התחלנו לצאת לטיולים בכל רחבי הארץ. ביקרנו באתרים חדשים ובעתיקות. התאהבתי במה שראיתי ורציתי ללמוד עוד על כל מקום ומקום. התרבויות שהותירו את חותמן על הארץ הזאת ריתקו אותי, והתפעלתי מהתגשמות הנבואה שצפתה מראש את שיבתנו לארץ.

כאשר ידידים ובני משפחה באו לביקור, רציתי לספר להם את כל הדברים שלמדתי על הארץ היפה שלי. הם אמרו שאהבתי לארץ מידבקת ושאני צריך ללמוד להיות מדריך. כאשר אשתי ואני עוד היינו ברוסיה, קיבלנו הכשרה מקצועית לעבודות פשוטות מאוד, ומעולם לא חלמתי שהמקצועות שלנו יהיו יותר מעבודה מעל מכונות במפעל.

במהלך השנים, בכל פעם שביקרו אותנו חברים, הם אמרו את אותו הדבר. בכל פעם סיפקתי להם את הסיבות למה זה לא יקרה: מדריכי תיירים צריכים מיומנות עברית גבוהה מהממוצע. המנהל שלי לא ירשה לי להיעדר לטובת לימודים וגם אם הוא יסכים, לא אצליח ללמוד בלי משכורת, וברור שהלימודים יקרים מדי.

כאשר החברים והמנהיגים שלנו בקהילה התחילו לעודד אותנו לנסות, החלטתי שאם אלוהים ידאג לדברים שאינני יכול לשלוט בהם, אעשה כל צעד שאוכל. שמענו שקרן ISWI עוזרת למאמינים בארץ וברגע אחד, כל הסיבות שבגללן השתכנעתי שהחלום הזה בלתי אפשרי, התפוגגו. המנהל שלי הסכים שאיעדר מהעבודה לטובת לימודים והבקשה לי לקרן ISWI למלגת לימודים אושרה.

כעת סיימתי את שנת הלימודים הראשונה, התגברתי על כל המכשולים בעברית שניצבו בדרכי. למדתי הרבה מאוד על התרבויות והמסורות של היהודים ושל עמים אחרים שעברו כאן. נותרה לי עוד שנה ואני מחכה בכיליון עיניים לספר לעולם על הידע ועל האהבה שלי לארץ הזאת.

סיפור מס' 6 – רחל

גדלתי בברזיל. אימי עסקה בכשפים. כאשר הייתי בת שמונה, ידידיה, שהיו עובדי שטן, האמינו שאינני מכבדת את האלילים שלהם, והסתירו חומרי נפץ בתערובת של קטורת. התערובת התפוצצה בפניי, העשן התפוגג והתברר ששום שערה משערות ראשי לא נחרכה. ידעתי אז שאלוהים הגן עליי. לכן, כעבור עשר שנים, כאשר שמעתי את הבשורה לראשונה, האמנתי מייד.

"חשוב לי להדגיש את החשיבות של IStandwithIsrael. החיים בארץ קשים מאוד בגלל יוקר המחיה הגבוה ומסיבות רבות אחרות. הארגון הזה מעניק תקווה וסיוע לאנשים שאין להם למי לפנות. אני מתפללת שאלוהים יברך אתכם כפליים מהברכה שבה בירכתם אותי. בלעדיכם לא הייתי יכולה להשתחרר מהמצב הכספי הקשה שהייתי בו. עכשיו אני יכול להתחיל לחיות את חיי מחדש!"

למדתי שלוש שנים בבית ספר לכתבי הקודש ואחר כך פגשתי את בעלי, יוסי. יחד נולדו לנו חמישה ילדים יפים ובשנת 2001 עלינו לארץ.

החיים בארץ היו קשים בהרבה ממה משהעלינו על דעתנו. השפה הייתה קשה ומצאתי עבודות רק במשכורת מינימום. הילדים היו קטנים וחלו לעיתים קרובות. אבל החיים שלנו התחילו להתפרק כאשר בננו מרקוס, שהיה בן תשע, אובחן עם אפילפסיה. היינו המומים ממידת הטיפול שמרקוס היה זקוק לה בנוסף להוצאות הרפואיות הרבות. יוסי לא עמד בלחץ והתחיל להיעלם, והתחלתי לשמוע שמועות על חובות שהוא צבר. פתאום נודע לי שהוא חייב מאה אלף ₪ על הוצאות שלא ידעתי עליהן דבר. אחרי עשרים ושמונה שנות נישואין, גיליתי שמשה מנהל קשר עם אישה אחרת. הילדים שלי כבר לא רצו אותו בבית. הוא עזב את הבית אבל גם גנב את פנקס ההמחאות שלי. הוא רשם המחאות עם סכומים גדולים על שמי, ובנוסף על ההוצאות הרפואיות של בני ועל החובות של יוסי, נאלצתי לכסות את ההמחאות האלה. הקרב המשפטי שלאחר הפרידה שלנו היה יקר ומתיש אבל בסופו של דבר, השופט פסק במידת מה לטובתי והורה לי לשלם רק עשרים ושלושה אלף ₪ מסך כל החובות. בכל זאת, הייתי עולה ותיקה בת חמישים ושש, ושלושה מחמשת ילדיי עדיין חיו בבית. הייתי מיואשת מאוד מהמחשבה שאמשיך לשלם את חובותיו של יוסי עד סוף חיי.

שילמתי את החובות של יוסי במשך שנתיים והקהילה שלי ניסתה לעזור לי. הקהילה אפילו פנתה למעני לקרן ISWI. מבורך היום שבו שמעתי שהקרן תכסה את יתרת החוב! כעת יש לי שלום בנפשי ובגופי. אני יכולה לישון בלילות ושוב יש לי תקווה!

סיפור מס' 7 – אוקסנה

אני מורה ללשון במקצועי. לימדתי בבית הספר היסודי היהודי באוקראינה. יום אחד, כאשר הייתי בעבודה, הבנתי שאני יכולה לעלות לארץ כי אני יהודייה. התרגשתי מאוד כי חשבתי שישראל היא מקום טוב יותר לגדל בו את ילדיי. עליתי לארץ באוניה. היה גשום כשהגענו. ירדתי מהאוניה והנחתי את ידיי על הארץ, הבטתי למעלה וראיתי קשת ויונים עפות מעל לראשי. התמלאתי התרגשות ובכיתי. ידעתי שאני בבית.

התיישבתי בארץ ופגשתי משיחיים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות. פה ושם פגשתי משיחיים שאמרו שהם מתפללים בשבילי. אמרתי להם שזה בסדר, אבל אינני מבינה למה הם עושים זאת. לא ידעתי אז הרבה על אלוהים, אבל רוב האנשים מברית המועצות לשעבר אינם נפגעים מהמחשבה שישוע הוא אלוהים, ולכן זה לא הטריד אותי.

יום אחד הם הזמינו אותי לאספה שלהם בשבת. זה היה לי מוזר. הבנתי שיש אלוהים אבל לא הבנתי מה הקשר שלו לחיים האישיים שלי. אבל רוח הקודש התחילה לפעול בליבי והכול השתנה.

כאשר הגעתי לארץ לראשונה, התחלתי לעבוד בניקיון כפי שעושים עולים רבים. משם התקדמתי אט אט והתחלתי לנהל חנות. בשנת 2009, פגשתי את מנהיג הקהילה יוסי עובדיה והצטרפתי לקהילה שלו, שם אני נמצאת כבר עשר שנים. זמן קצר לאחר שהגעתי, הוא שאל אם אני רוצה להחליף עבודות ולעבוד כמנהלנית בקהילה. חצי מהאנשים בקהילה היו עולים חדשים והם לא דיברו עברית. התרגשתי מאוד. כך גם אוכל לעבוד בסביבה יראת אלוהים, אוכל לעזור לאנשים כמוני ולקבל משכורת שתספיק גם לחיות וגם לשלם חובות מהשנים הראשונות בארץ.

בערך בזמן ששילמתי את כל החובות שלי, שמעתי על ההגרלות של דיור למשתכן. כבר הייתי מבוגרת יותר והילדים שלי גדלו, ורציתי מקום שבו אני יכולה לחיות בשקט את שארית ימיי. האוכלוסייה בארץ הכפילה את עצמה יותר מפני שניים בשלושים השנים האחרונות, ומצב הדיור בארץ קשה. דירה קטנה בארץ רק מתחילה מרבע מיליון דולר ורוב האנשים גרים בשכירות.

בערך בזמן ששילמתי את כל החובות שלי, שמעתי על ההגרלות של דיור למשתכן. כבר הייתי מבוגרת יותר והילדים שלי גדלו, ורציתי מקום שבו אני יכולה לחיות בשקט את שארית ימיי. האוכלוסייה בארץ הכפילה את עצמה יותר מפני שניים בשלושים השנים האחרונות, ומצב הדיור בארץ קשה. דירה קטנה בארץ רק מתחילה מרבע מיליון דולר ורוב האנשים גרים בשכירות.

ידעתי שאני יכולה לשלם את המשכנתא אבל לא היה לי סכום התחלתי המבוקש, וגם לא הכרתי עורך דין טוב שיכול לעזור לי בתהליך בלי לנצל אותי. אני אסירת תודה לקרן ISWI שנתנו לי גם את הכסף וגם את עורך הדין לבצע את הרכישה. כיום יש לי בית בארץ ישראל!

סיפור מס' 8 – רבקה

המשפחה שלי עלתה מברזיל כאשר הייתי נערה. שירתתי בצה"ל ומייד אחר כך נישאתי לגבר חלומותיי. נולד לנו בן ואנחנו עובדים יחד במכללה הישראלית למקרא בנתניה. אני אוהבת ניהול אבל ידעתי שאני צריכה ללמוד הרבה מאוד כדי לשפר את המיומנויות שלי. מצאתי תוכנית מקוונת שתאפשר לי ללמוד מהבית בקצב שלי. האתגר היה הילד שלנו. הוא היה תינוק והיה חשוב שאקדיש לו זמן רב, אבל כדי לשלם על התוכנית, הייתי זקוקה למשרה נוספת. אני אסירת תודה לקרן ISWI על שכיסו את עלות הקורס כדי שאוכל ללמוד ולהצטיין בעבודתי ויחד עם זאת להצטיין גם בבית עם המשפחה שלי.

Credit: RnDmS / Shutterstock

סיפור מס' 9 – הקהילה האתיופית

ח' מנהיג קהילה באחד המגזרים הפגיעים ביותר בחברה הישראלית. מכל היהודים שעלו לארץ מארצות שונות ברחבי העולם, האתיופים התקשו יותר מכולם להסתגל לתרבות הישראלית. הנתק הזה לא היה מכוון. ישראל רצתה שהיהודים האתיופים יבואו, אבל העברת אלפי בני אדם מארץ של העולם השלישי לתרבות מודרנית בין לילה איננה משימה קלה. והאמת היא שאין שום מדריך שיסביר איך לעשות את זה נכון מאחר ששום ארץ בעולם איננה מציבה לעצמה למטרה להשיב אליה את בני עמה שגלו ממנה לפני אלפי שנים.

"הקהילה שלנו מתאמצת מאוד לשקם משפחות. רוב המשפחות סובלות מהתעללות ואלימות ומגיעות ממקלטים. אנחנו עוזרים למשפחות לעמוד על הרגליים בעזרת מסר הבשורה. אני מעריך את התמיכה שלכם שאפשרה את רכישתו של הרכב. הלוואי שאלוהים יברך אתכם כפי שבירכתם אותנו בדרך המעשית הזאת".

הקבוצה היחידה בארץ שהתנגדה לעלייה האתיופית הייתה היהודים החרדים– רק כי מספר גדול של אתיופים נחשף לבשורה לפני שעלה לארץ. אבל החוק במדינה אישר שהאתיופים האלה יהודים, ושלא כמו רוב העולים שצריכים למצוא את דרכם לארץ בכוחות עצמם, ישראל השקיעה מאמצים אדירים להטיס אותם מאפריקה. ישראל אפילו ניהלה כפר צוללנים בסודאן ככיסוי לסוכנים ישראלים סמויים שתפקידם היה להבריח את היהודים האתיופים לארץ בסירות.

ובכל זאת, העולים האתיופים מתקשים לבסס את זהותם. העולים נשלחו למבצעי דיור שונים ברחבי הארץ והמבנים החברתיים הקדומים, המסורות והתרבות הסגורה התמוססו. מספר קטן אבל משמעותי של ישראלים סירב להשכיר להם דירות, מחשש שהם אינם מבינים את העקרונות הבסיסיים של החברה המודרנית.

הצד הטוב הוא שהיום, עשרות שנים לאחר שהגיעו האתיופים לארץ, האתיופים הישראלים השתלבו כמעט בכל מגזר של החברה והם עורכי דין, מורים, חברי כנסת, רופאים ומלכות יופי, והעשירו את החברה הישראלית. הצד השלילי הוא שמספר גדול של אתיופים עדיין מתקשה מבחינה כלכלית, חברתית ובמיוחד משפחתית.

מוזר לציין שבחברה הישראלית הגברים שקועים מאוד במשפחתם, אבל ילדים אתיופים רבים גדלים ללא אבא. להיבט הזה יש השפעה על הדור שעדיין מנסה להגדיר את מקומו. וזאת הסיבה לכך שתפקידו של מנהיג הקהילה ח' חשוב מאוד. שבעים אחוזים מהקהילה שלו הם אימהות יחידניות. שום ממשלה לא יכולה לפתור את הבעיות שבלב, אבל אלוהים יכול לעשות זאת, ומנהיג הקהילה ח' נושא אליו עיניים כדי שירפא, ישקם ויחזק את חברי הקהילה שלו כדי שיוכלו לשגשג בארץ שאלוהים הבטיח להם.

האספות בסוף השבוע הן ההזדמנות של מנהיג הקהילה ח' לדבר דברי חיים אל בני קהילתו ולעודד אותם. ובכל זאת, אחד הקשיים הגדולים ביותר הניצבים בפניו הוא לעודד את חברי הקהילה להגיע בשבת. לא כי הם אינם רוצים לצאת מהמיטה, אלא כי אין תחבורה בשבת ואין להם דרך להגיע. לפעמים הבעיות המעשיות הן המכשול בדרך לפריצת דרך רוחנית. לכן כתוב "פנו דרך" ו"ישרו מסילות".

הנסיעה לאספה בשבת ברכב החדש.

בעזרת ISWI, מנהיג הקהילה ח' הצליח לרכוש רכב גדול ולאסוף את כל מי שרוצה להגיע לאספה. עוזריו עוברים מבית לבית ואפילו למקלטים ויוצאים כמה פעמים כדי לאסוף את האנשים המבינים שאלוהים הוא הדרך היחידה שלהם לחיי נצח ולתוכנית המדהימה שלו לחייהם גם בעולם הזה.

פנייה

שלום וחג חנוכה שמח!

הצגנו בפניכם רק קומץ מהסיפורים שליקטנו משנת 2019 על אנשים שחייהם השתנו.

מכל הדברים שאנחנו עושים לאורך השנה, היכולת להגיד "כן" למישהו השרוי בצורך, מסבה לנו את השמחה הרבה ביותר.

הידיעה שחיי היומיום של משפחות רבות משתנים בזכות ההחלטות שלנו, גם מעוררת בנו ענווה וגם משמחת מאוד. זה כמו לאסוף את המסילות בחיים של אדם מסוים ולהניח אותן מחדש בדרך אחרת לגמרי. חיי היום יום של האנשים האלה – וההישגים שלהם בעוד עשר שנים – יהיו שונים כי מישהו כמוכם החליט לשנות אותם.

יש אפשרויות רבות לתרום בתקופה הזאת של נתינה. ובכל זאת, רוב החגיגות סביב העולם בחודש הקרוב מזכירות מאורע שהתרחש בישראל לפני אלפי שנים ושינה את חייכם ואת חיינו. לכן, נראה שבתקופה הזאת ראוי לתת חזרה כדי לשנות את חייהם של האנשים בארץ היום.

אתם יכולים להקדים את השעון בחצות של השנה החדשה, ולתרום תרומה חד-פעמית או להתחייב להקדיש סכום קבוע בכל חודש במהלך השנה הבאה. ברגע שתעשו זאת, חייהם של אנשים בארץ ישתנו בזכותכם – פרי של חייכם.

ועל כך גם אנחנו וגם הם מודים לכם.

ארי ושירה סורקו-רם קובי ושני פרגוסון

תרגם את הפוסט הזה

Discover something new about Israel.

See all Maoz Israel Reports