להתגבר על הרע עם הטוב

למעלה: ילדים ופעילויות ממחנה הספורט והמנהיגות של ישראל

התנ"ך מספר לנו על כוחות רעים שיבואו עלינו כשאנו ממלאים את רצון אלוהים ועבודתו, אך מעודד אותנו לא להתגבר על הרוע. במקום זאת, עלינו להתגבר על הרע עם הטוב! 

התגברות על הרוע בטוב יכולה להיראות כמו חסד כשמישהו לא ראוי לכך. זה יכול להיראות כמו מילות חיים מהתנ"ך למי שלא יודע על טובו וחסדו של אלוהים . זה יכול גם להיראות כמו יצירת סביבת ריפוי לאנשים שחוו טראומה קיצונית. 

כמסורת, דו"ח מעוז ישראל לדצמבר מוקדש לתת לכם טעימה קטנה מפעילות קרן החסד " אני עומד עם ישראל" . וכך, אלו רק חלק מהדרכים הרבות והמשפיעות בהן העברנו את שנת המלחמה ההיסטורית הזו בישראל.

כדי להקל על עם האלוהים שרצה לעזור למאמצי הסיוע למלחמה של ישראל, השקנו קמפיין בשם " ישראל זקוקה לי". ”

IsraelNeedsMe.com שותף בכל מקום, משלטי חוצות ועלוני כנסייה ועד תחנות רדיו ותוכניות טלוויזיה. מאמינים מרחבי העולם נענו לקריאה ותמכו בנו להשיג כל כך הרבה בשנת 2024. מעבר להוצאת ספרי תנ"ך וספרים משנים חיים, הפקת מוזיקת פולחן, תמיכה בקהילות מקומיות וקידום לב אלוהים עבור ישראל בין העמים, הנה רק כמה מהסיפורים הייחודיים יותר של אני עומד עם המאמצים של ישראל בתקופת המלחמה שאיפשרת השנה.

מחנה ספורט ומנהיגות

ספורט חצי מקצועני הוכיח את עצמו ככלי מדהים לעזור לילדים להרגיש בטוחים בסביבה מובנית אך מרגשת. עם זאת, מחנה הספורט והמנהיגות אינו רק שחרור קיטור. לוח הזמנים הייחודי של הקייטנה הכולל חונכות, שעת דבקות, פולחן צוות ואפילו שיעורי נבל הוא אחת הסיבות לכך שעוז כבר שנים נותן לו חסות ושלח שוב ושוב את הצוות שלו לקחת חלק כיועצי צוות.

אחת האמהות שיתפה, "הבן שלי היה בכמה מחנות, אבל המחנות הזה הוא האהוב עליו - במיוחד בעיצומו של לחצים של המלחמה. היה להם כל כך כיף להתרוצץ ובפגישות, נוכחותו של אלוהים הייתה כל כך חזקה. ילדים התחילו לעלות ולבקש תפילה ולהתוודות על חטאים שהם אפילו לא התייחסו אליהם בהודעות. ילדים אחרים הניחו ידיים זה על זה ובכו. כל כך הרבה ריפוי התרחש, זה היה מדהים לראות!"

כדורגל (כדורגל) על רגל אחת

בגיל 36, צח, קפטן הליגה הישראלית לקטוע קצוות (IAFL) בנה מה שהוא מחשיב "קבוצה". אבל עבור אלה בצוות, הוא יצר משהו הרבה יותר עמוק - חבל הצלה ומשפחה שנייה. 

הצוות מורכב מקטוע רגל שאיבדו גפיים עקב תאונות, מחלות — וכמובן, נכים מהמלחמה הנוכחית. השחקנים יכולים להשתמש בקביים וברגל עובדת אחת והשוערים, זרוע אחת. חברי הקבוצה נוסעים מכל הארץ פעמיים בשבוע להתאמן. התרגולים כוללים גם טיפול של פיזיותרפיסטים ומספקים תמיכה רגשית ונפשית שלא תסולא בפז לחברי הצוות. השיא הוא כשהם טסים לחו"ל לייצג את ישראל כשהם מתחרים מול מדינות אחרות.

צח הקים את הקבוצה עוד ב-2020, מה שהופך את ישראל לנבחרת הצעירה ביותר בספורט קטועי גפיים באירופה. לצח הצטרפה שרון פז, שאימן במשך כ-20 שנה כל מיני שחקנים - נוער, נשים, גברים. אבל אם תשאלו אותו, הוא מחשיב את קטועי הגפיים שהוא מאמן היום כאנשים המדהימים ביותר שאי פעם עבד איתם.

הם התחילו להתחרות בשביל הכיף - אתגר נוסף לתהליך הריפוי וההתקשרות כצוות. ואז הם התחילו לנצח. הם ניצחו את אירלנד, גרמניה, בלגיה, סקוטלנד... ופתאום הם מצאו את עצמם עולים בדרגות הליגה. 

ב-7 באוקטובר אשתקד, הקבוצה הייתה אמורה לשחק ולנצח במשחק שיעלה אותה עוד כיתה בליגה. עם זאת, הם התעוררו באותו בוקר לדיווחים מחרידים, טקסטים וקטעי וידאו לא מצונזרים של הזוועות המתרחשות בבית. הם שיחקו בכל מקרה, והפסידו רק בשער עונשין אחרון.

ככל שהמלחמה התקדמה, היו כל כך הרבה קטועי גפיים חדשים, הצורך בצוות כזה רק גדל.

הנוכחות של ה-IAFL במשחקים בחו"ל פותחת הזדמנויות חשובות לבנות קשרים בין אישיים עם מדינות אחרות - צעד מכריע במאבק באסטרטגיה האסלאמית של בידוד ישראל.

מצד אחד, האופי המכליל של הצוות שמתהדר ביהודים וערבים, חילונים ודתיים, ליברלים פוליטיים ושמרנים, הוא עדות לחופש הפולחן והמחשבה, שכה נדיר למצוא במזרח התיכון. מצד שני, כל חברי הקבוצה נתפסים על ידי זרים פשוט כ"ישראלים" מה שמעמיד אותם בסכנה כאשר הם משחקים במדינות עם רגשות אנטישמיים פעילים.

בעוד שישראל כעם גאה בהישגי הצוות, הממשלה לא העניקה לצוות מעמד רשמי שיעניק לו תקציב לטיסות, פוליסות ביטוח בריאות ניכרות ופרטי אבטחה. את ההוצאות הללו, בינתיים, יש להעלות בחסד. מאחר שסיבה זו היא מועילה גם להחלמת ישראלים מטראומת מלחמה וגם להשפעה שיש להם בינלאומית בשם ישראל, ISWI גאה להצטרף ולכסות חלק מההוצאות הללו ומצפה למערכת יחסים ארוכת טווח עם הליגה.

זה לא משחק

לרוב, אובדן איבר נוטה להפוך אנשים לבני אדם הגונים יותר. לכן, למרות הפילוג הפוליטי של המלחמה בעזה, רוב הקבוצות היריבות אינן מגלות עוינות גלויה. הם גם מתחשבים באמצעי האבטחה הקפדניים שחייבים השחקנים הישראלים לנקוט במהלך טורנירים (כגון סגירה מוחלטת של כניסות למלון בשעות מסוימות וכו').

אבל השנה עלתה נבחרת טורקיה לכותרות באליפות אירופה האחרונה שנערכה בצרפת כשהפנתה עורף לנבחרת ישראל במהלך ההמנון של ישראל לפני המשחק. הם גם סירבו ללחוץ ידיים והשתמשו בקביים שלהם כדי לאיית את עזה בסיום המשחק. גם האוהדים הטורקים צלצלו כשקללו את השחקנים הישראלים כל הזמן.

פעולות האיבה חזרו בעיקר כאשר התגובה הרגועה של הישראלים להתנהגות הבלתי ספורטיבית הקשה הסבה את לבם של רבים, שבעבר "התלבטו" לטובת ישראל. "שמענו כל כך הרבה דברים רעים על ישראל", אמרו להם המקומיים הצרפתיים, "אבל אנחנו רואים עכשיו איך אתם מגיבים לטיפול כזה וזה מראה איזה סוג של אנשים אתם ואיזה סוג של אנשים הם האויבים שלכם".

השראה וחוסן

אחד מסיפורי ההשראה הרבים של הצוות הוא בן בנימין וגלי סגל. בן כבר שיחק כדורגל מקצועני וזה עתה התארס לאהבת חייו, כאשר שבוע לאחר מכן, ב-7 באוקטובר, הוא וארוסתו גלי, מצאו את עצמם צפופים במקלט קטן בצד הדרך.  

מחבלי חמאס השליכו ללא הבחנה 4 רימונים לתוך המקלט העמוס באנשים. גם בן וגם ארוסתו, שהיו יותר בתוך המקלט, שרדו, אך כל אחד איבד את רגלו הימנית.

בן עבר 3 ניתוחים, לגלי 14. המסע לא היה קל, אבל השיקום שלהם, חתונתם האיקונית עם רגליים תותבות נוצצות והצטרפותו לנבחרת ישראל קטועי רגל, כולם כבשו את לב האומה כסמל לחוסן שלנו אוּמָה.

שר שיר חדש

את לימור פגשנו באחד ממלונות המפונים הרבים של ישראל בתחילת המלחמה. אני אומר מוקדם, אבל זה היה כמה חודשים לתוך זה - מספיק זמן כדי להימאס מלשבת ולהבין שהמלחמה הזו הולכת לקחת זמן. אז החליטה לימור שלמידת מוזיקה היא משהו שיעזור להעביר את הזמן וגם לתת קול וריפוי להרבה מהמהומה שחוו המשפחות.

לימור לקחה אותנו למספר מקומות במלון בהם התקיימו שיעורים ומקום אחסון בו הושאלו מכשירים לתרגול. לימור שיתפה את החזון להנגיש את השיעורים והמכשירים. כעת, כאשר המפונים הללו חוזרים לקיבוצים (כפרים) שלהם בדרום, התוכנית מתרחבת מחדרי מלון למרכזים ייעודיים במספר מקומות ליד עזה.

ISWI הצטרפה ורכשה מכשירים כדי שאנשים מחויבים יוכלו לבלות יותר זמן בתרגול. השקענו גם בציוד הקלטה בסיסי כדי שיוכלו לפתח כישורי כתיבת שירים.

כאשר חצו ישראל את ים סוף לגאולה ממשעבדיהם, פעולתם הראשונה כעם חופשי הייתה לכתוב שיר ולעבוד את אלוהיו. לזה אנחנו מאמינים היום כשאנחנו מתפללים לגאולה שוב מאויבינו!

מתנדבי מעוז בינלאומיים

וויל מעולם לא חלם שמכירת עסקי הדפוס שלו באריזונה ומעבר לקיבוץ (כפר) ליד עזה כדי לסייע בשיקום הנזק שנגרם מהתקפות חמאס ב-7 באוקטובר יזכו אותו בנסיעה לאירלנד ובפגישה עם נשיא ישראל - אבל זה עשה!

הביקור באירלנד קרה בגלל שישראל נותנת אשרות ביקור רק שלושה חודשים בכל פעם. בין אשרות כניסה, מתנדבים חייבים לעזוב את המדינה לזמן מה. כמתנדב מעוז, רצינו שהזמן של וויל מחוץ לישראל יהיה משמעותי. מכיוון שהוא גילה לאחרונה קצת דם אירי בשושלתו, חשבנו שזה יהיה מושלם לשלוח אותו לבקר בסניף מעוז באירלנד (מעוז ישראל הוא הארגון המשיחי הראשון והיחיד המוכר באירלנד אגב!).

צוות מעוז שלנו הראה לו את הנופים האיריים המדהימים, אבל וויל חזר הכי מתרשם מהאנשים ומהמפגשים שלו איתם. 

"הישראלים חושבים שרוב האירים שונאים אותם, אבל היו לי שיחות עם אולי מאה מהם ומצאתי רק שניים שהיו אנטי-ישראלים בתוקף, ורק אחד מהשניים האלה סירב אפילו לדבר איתי. השאר לא היו נגד ישראל, והיו כל כך אסירי תודה שיכולתי למסור את העדות האישית שלי ולעיד ממקור ראשון על החוויה שלי בישראל כנוצרי וכלא יהודי. הבנתי שהדבר היחיד האנטי-ישראלי המוצק באירלנד - הוא התקשורת", שיתף.

וויל חזר לקיבוץ ניר עם שם עבודתו הקשה ותחושת הייעוד שלו בישראל הפכה לאגדה בקרב החיילים המוצבים באזור. כשנשיא ישראל ירד לשתול עץ כמחווה סמלית, וויל היה זה שקם ב-6:00 בבוקר שחפר את הבור וקטף את העץ שייכנס לאדמה. 

בהתחלה השירות החשאי חשד בו ולא הרשה לו להתקרב לנשיא, עד שדי מהתושבים המקומיים התעקשו שהשניים ייפגשו! כשוויל חלק קצת ממה שהוא עושה ביום יום - כולל לחפור את הבור הזה לעץ, הנשיא חייך ולחש בקול רם, "ששש, הם אמורים לחשוב שחפרתי את זה!"

פליטים אוקראינים במלחמת ישראל

אירינה ברחה מהמלחמה באוקראינה רק כדי להגיע למלחמה נוספת בישראל - האינטנסיבית ביותר מאז לידתה מחדש בשנת 1948. באוקראינה היא ניהלה מלכ"ר ליתומים וילדים בעלי צרכים מיוחדים. העמותה עדיין מתפקדת אך ילדיה הבוגרים ונכדיה ברחו

לישראל. היא עקבה אחריהם לכאן

רוצה להישאר עם משפחתה. ישראל אפשרה לה מעמד של פליטה אך לא הציעה הטבות כספיות. ככל שגדל מספר החיילים הזקוקים לטיפול פיזי מפציעות, היא בילתה זמן בלימודי עיסוי.

אני עומד עם מאמצי הסיוע המלחמתיים של ישראל נתנו חסות להכשרתה וכיום היא מטפלת בחולים סובלים רבים; כולל המטופל שכתב לה זה עתה את ההערה הזו:

אירינה,

רציתי להודות לך על הטיפול המסור. הרופאים רצו שאעבור פרוצדורות רציניות, אבל החלטתי לנסות את השיטות הטבעיות שלך. לאחר חודש וחצי של טיפולך חוויתי הקלה מדהימה מהכאבים הבלתי נסבלים שהיו לי במפרקים. אני כל כך מעריך את התמיכה והקשב שלך בתהליך הזה.