דרוזים ויהודים

מעל: חיילי צה"ל תולים דגלי ישראל ודרוזים לקראת אירוע העובר בשטחם ומציג את שותפותם המשותפת

לדרוזים וליהודים יש הרבה מאוד במשותף. אבל יש גם הרבה שאינו משותף.

כשמדובר במשותף, הדרוזים, כמו היהודים, היו נאמנים לאורך ההיסטוריה לארץ שבה הם חיים. בכל מקום שאליו היהודים הוגלו, הם למדו את שפת המקום ומצאו דרכים להיטמע באופן תרבותי בחברתם החדשה, בלי לאבד את הזהות שלהם או את תחושת הקהילה. המרידות של היהודים היו בדרך כלל נגד אימפריות שניסו לכפות עליהם דת זרה. כך גם לגבי הדרוזים. אבל הדרוזים מעולם לא נדדו כשם שנדדו היהודים.

לאורך אלף שנות קיומם של הדרוזים, הם בחרו להתיישב בפסגות ההרים והממשלות השונות שלטו בהם. לכן הדרוזים פיתחו גישה שגם מגנה עליהם וגם מאפשרת להם לשתף פעולה עם הכוח השולט בהווה.

המשמעות היא שהדרוזים בסוריה מקבלים את הארץ המאמצת שלהם בעוד הדרוזים בלבנון נאמנים לחברה הלבנונית ורבים מהם מכהנים בעמדות סמכות. גם הדרוזים בישראל בדרך כלל בוחרים לעצמם קריירה בתחום החילוץ וההצלה או מתגייסים לצה"ל כדי להגן על הארץ שהם חיים בה. הדרוזים אומנם יושבים בגולן אבל רובם עדיין מרגישים קרובים יותר לקרוביהם בסוריה שכן הכפרים שלהם היו תחת השלטון הסורי עד מלחמת ששת הימים. שמונים אחוזים מהדרוזים החיים בגליל משרתים בצבא, רבים מהם ביחידות קרביות. אבל הם ידועים בעיקר בזכות האירוח האגדי שלהם.

הדרוזים הם קלף חשוב בארצות שבהן הם יושבים, במיוחד במלחמה הנוכחית. לכן טוב נעשה אם נציב אותם על רדאר התפילה שלנו, שאלוהים ידריך את צעדיהם כי הוא יכול להטות לבב מלכים לעשות את רצונו. אפשר לקרוא עוד על הרקע שלהם במאמר השני בירחון מעוז הזה (המוצא המסתורי של הדרוזים). 

מסורים לעמם

הזהות של הדרוזים איננה תלויה בשאלה אם הם שולטים בארץ שבה הם יושבים. בסופו של דבר, הם מעדיפים ניטרליות פוליטית. אבל בלב ליבם הם אינם מהססים להגן על בני עמם.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הסיפור העצוב של טירן פרו, שאירע בשנת 2022. טירן, תלמיד תיכון בן שמונה עשרה פחות יומיים, נקלע עם חברו לתאונה קשה בדרכם למוסך ליד ג'נין, ברשות הפלסטינית.

החבר של טירן הובהל לבית חולים בארץ, אבל הפצעים של טירן היו כה קשים, עד שהיה צריך להבהיל אותו לבית חולים קרוב לג'נין ולחבר אותו למערכות מצילות חיים. כאשר מחבלים פלסטינים שמעו שהוא דרוזי ישראלי, הם שלחו רעולי פנים לחטוף אותו. אביו ודודו, שהגיעו בדיוק אז, צפו בחרדה. המחבלים ניתקו את טירן ממכשירי ההחייאה ולקחו אותו למקום מרוחק, שם הוא מת. אחר כך הם דרשו בתמורה לגופתו את שחרורן של גופות מחבלים שנהרגו בזמן שביצעו מתקפות טרור נגד ישראלים.

התגובה של הדרוזים הייתה מהירה ועזה. תוך שעות ספורות חטפו לוחמים דרוזים שלושה פלסטינים שמצאו באתר בנייה. הם הסריטו את הפלסטינים המוכים והודיעו שאם גופתו של טירן לא תושב בתוך יום, הדרוזים יהרגו את החטופים וייכנסו לג'נין חמושים כדי להשיב את הגופה בעצמם. המתח היה גבוה ובכירי השלטון בארץ ניהלו מגעים עם מנהיגי הדרוזים והרשות הפלסטינית. צה"ל היה מוכן לשתף פעולה ברגע אבל לא להתערב באופן ישיר כדי לא להוסיף את הפן היהודי, שרק ידרדר את המצב שלא לצורך.

תוך שלושים שעות מרגע החטיפה, גופתו של טירן הגיעה למשפחתו. האימאם הראשי של הרשות הפלסטינית התנצל בפומבי ועובדי הבניין המוכים הועברו לטיפול בבית חולים בארץ. 

"אנחנו כמו דבורים", הסביר דרוזי צעיר לכתב החדשות ששאל על זווית הראייה של הדרוזים. "אם מתייחסים אלינו טוב, אנחנו נותנים דבש. אם מתייחסים אלינו רע, אנחנו עוקצים בזעם".

כיפת ברזל

המלחמה הזאת העמידה את העיקרון הזה במבחן. מאז השבעה באוקטובר, החמאס תקף את כל מי שנתקל בו בדרום הארץ – יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים וכן הלאה. לכל אורך עשרת החודשים שחלפו מאז, החיזבאללה שיגר טילים ללא אבחנה אל מעבר לגבול הצפוני. בחודש האחרון בלבד שיגר חיזבאללה אלפי טילים וכטב"מים אל צפון הארץ כולו. לפעמים מאות ביום אחד.

מערכת כיפת ברזל היא אחת מארבע מערכות הגנה בפני טילים והקללה של אויבי ישראל. אלמלא מערכות ההגנה האווירית, חלקים נרחבים של הארץ כבר לא היו מיושבים. לכן אחת השאיפות הגדולות של החיזבאללה היא לאתר את המיירטים ולפגוע בהם. הבת שלנו, שמשרתת בחיל האוויר, מוצבת בקרבת גבול הצפון ומגנה על המקומות האלה.

בכל זאת, "כיפת ברזל" יכולה להפחית את האיום אבל לא לבטל אותו. המלחמה הזאת התמקדה בעיקר בעזה אבל מאז השבעה באוקטובר, החיזבאללה שיגר אלפי טילים על יעדים שונים בארץ – ערים, כפרים, קיבוצים, דרכים ומטעים. רק בעולם המורכב והמוזר של המזרח התיכון, אלפי טילים המשוגרים אל עבר אוכלוסייה אזרחית אינם מובילים בהכרח למלחמה.

המלחמה עם לבנון איננה כמו מלחמה עם עזה. עזה היא שטח בשליטת ארגון טרור. לבנון היא ארץ ריבונית עם ממשלה עוינת שדואגת לענייניה אבל יש בה ארגון טרור פרזיטי שפועל בתוך גבולותיה. אי אפשר לצאת למלחמה עם חיזבאללה בלבנון בלי לצאת למלחמה עם לבנון.

משחק כדורגל בשבת

אמרנו די. מבחינת החיזבאללה, כל ישראל היא אויב. גם אם לא מדובר ביהודים, מה לעשות. מות קדושים למען המטרה הוא מחיר שהחיזבאללה מוכן לגבות.

באופן כללי, בין שמדובר בחיזבאללה ובין שבחמאס, הם נהנים לשגר עלינו תוספת טילים וכטב"מים בשבת, יום מנוחה ומשפחה. אבל בעוד הישראלים בדרום זהירים בחיי היום-יום, הדרוזים בצפון הגולן נוטים להרגיש מנותקים מהעימות ואינם ממהרים למקלטים כשהם שומעים אזעקות. מבחינתם, ברור שהם אינם יהודים ולכן הם אינם איום לארצות השכנות.

למרות זאת, בשבת ה-28 ביולי, החיזבאללה גבה מהם מחיר כבד. טיל של חיזבאללה פגע במגרש כדורגל מלא בילדים דרוזים. שניים עשר ילדים בין הגילים 16-3 נקרעו לגזרים מהפיצוץ בזמן המשחק. עוד 39 נפצעו פצעים קשים. המתקפה שלחה הדים בכל רחבי המזרח התיכון. אלפי יהודים בארץ, ביניהם מנהיגים בכירים בארץ, נסעו בדרכים המסוכנות כדי להתאבל עם הדרוזים על טבח ילדיהם, שארבעה מהם היו בני משפחה אחת. 

בכל זאת, זעמם וכאבם של הדרוזים חייב למצוא מוצא. חלקם זעמו על ישראל משום שלא הגנה עליהם. אחרים זעמו על החיזבאללה על שפגע באזור שלהם. אולי ההפתעה הגדולה ביותר הייתה מצד הדרוזים בסוריה, שהציעו סיוע ממעבר לגבול כדי להגן על ישראל ובעיקר על אחיהם הדרוזים מפני מתקפות מצד איראן ושלוחותיה, כגון חיזבאללה.

כולנו מקדישים כמה רגעים בתקופות של כאב כדי להבין את החיים ואת כל הכרוך בהם. אלה הרגעים שבהם אנחנו מוכנים יותר מתמיד לשמוע אמת – אם מישהו אומר לנו אותה. הדרוזים הם בהחלט אחד העמים בעולם שהבשורה לא הגיעה אליהם, ועלינו לכסות אותם בתפילה לפני אלוהים. אלה מאיתנו שחיים בארץ ומכירים את הדרוזים, מבינים שבני העדה הקטנה ואוהבת השלום הזאת צריכים מאוד לדעת שיש אלוהים שאוהב אותם ומכיר אותם בשם.